כשהמילים גולשות אל הנייר זה אומר שהמוזה באה לבקר.

אין צורך לחשוב: מה עכשיו? איך יהיה ההמשך? מותח או מסחרר.

המוזה שם ואין מה לדאוג. היא תעזור בכל מילה בכל משפט. בכל דף.

היא באה לבקר ולזמן כל כך קצר, כאילו אין לה זמן. צריכה להמשיך.

אם לא נפתח את הדלת, היא לא תכנס. 

דופקת כל כך חלש. ואם אנחנו לא שומעים... היא תלך אל השכנים. 

כדאי שתמיד נהיה זמינים עם דף ועיפרון כי הביקור הבא הוא לא צפוי.

היא אף פעם לא אומרת מתי היא חוזרת, לכמה זמן היא באה ולאן משם היא הולכת.

מוזה - קוראים לה. חפשייה כמו הרוח. לא תמיד מרגישים אותה.

שקטה. לא תמיד שומעים אותה.

ואם נהיה חביבים ומארחים טובים, נקח את העט.. גם כשלא ממש מתחשק,

והמילים יזרמו אל הנייר וכאילו יכתבו מעצמם.

הקורא יסחף בהם כמו בנהר שמוביל אל הים השקט או הסוער.

מלא בנוסטלגיה, געגועים או חלומות או תקוות.

ומה עכשיו? זהו נגמר.

היא הלכה.