התבודדות כף אחר כף צועדת על שביל עפר, דווקא כך ולא כך הולכת בגאון, בהדר, כזה שבא מבפנים הוד לקראת קדושה הולכת בין זרים ששואלים "מאיפה היא 'נפלה'?" הלב שוקט אט אט רוגע לקראת אותו היער המשגע אך יש עוד דרך מתפתלת אני לא מביטה אני לא מסתכלת הלב שוקט אט אט רוגע למצוא מקום חדש להתגעגע. |
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כמה אהבה....איזה כיף,
תודה
בע"ה
ברוכה הבאה.
בע"ה
עדה היקרה,
יפה מאוד כתבת כנה ומרגש,
כזה שבא מבפנים
הוד לקראת קדושה ...
ההתבודדות היא מדרגה גבוהה וחשובה,
שנזכה לה במיוחד בימים אלה כש"המלך בשדה".
....
אבל לי אישית קרה כאן דבר מעניין נוסף שכביכול אנחנו כאן באתר
המדומים ליער, ואת בחיפושים.
"ומאיפה היא נפלה "......
הכל משמיים יקרה,
רק שנן לך להתגעגע.
ברוכה הבאה לאתר,
על מה שאת ועל הגדלת האור.
אשוב.
תבורכי יקרה.
נכון, ומצד שני ההתמקדות בצעדים ולא בפיתולי הדרך יוצר ריכוז ומוכנות להתבודדות ...
שבת שלום
אני
למרות/בגלל השלווה הבוטחת דווקא כן הייתי מסתכל ומביט.
משום שהידיעה ששום דבר לא קבוע, היא זו שמכינה אתי לשנוי שיגיע.
תודה, נשמה, ונעים להכיר.
*
תודה, ענתה, אשמח להכיר אותך יותר
התחברתי מייד.
תודה עודד, חיממת לי את הלב
קרן אור יקרה
נראה שקלטת אותי....
צריכה לצאת להחזיר את הילד מת"ת,
נתכתב בהמשך
ותודה על הכיכוב
זה כיף
עדה יקרה.
את כותבת כל כך יפה.
אני אישית התחברתי לשני הבתים האחרונים של השיר .
והבנתי אותם , בהקשר לצעידה וההליכה הפנימית שלך.
שניזכה כולנו בע"ה.
כיכבתי ואהבתי.
קרן אור.
נ.ב מדוע שנתיים לא היית באתר ?
(היית בגן סופיה)