0
בבית הקפה הוא מתבונן עליה לוגמת את הלאטה של הבוקר בעודו שואב את האספרסו הכפול שלו. כתם קפה נשאר על שפתיה, הם מתנשקים והוא נמרח. בקצות אצבעותיה פותחת עוד שקית סוכר ומוזגת לשארית הקפה, לגימה אחרונה-טעם מתוק. הוא מניח את העיתון ומביט לעיניה, מנסה להעמיק לצלול אך בורח לתצפית בנקודת החן שלה במחשוף ולנעלי העקב האדומות. הם מביטים בשעון ואחד בשני בחוסר נוחות. באוויר עומדות תחושות רבות שמייצגות את מה שמותר ואסור לדבר עליו, המילים כבר נאמרו ועכשיו נשארו רק המבטים, המעשים וטעם הקפה המר בפה. רעש הרכבת מזכיר להם את השעה, הוא מלווה אותה לרציף 17 בתחנת הרכבת ומותיר אותה להעלם בין הקרונות. רגשי חרטה, רעש ואנשים שחולפים על פניו מלווים אותו בעזיבתו...
מתוך התחלה של ספר שכותבת
|