blogbook
פוסטים פופולאריים
-
משק כנפיים חרישי
26/11/09 | 922 צפיות
-
אשתו של הנוסע בזמן
14/9/09 | 960 צפיות
-
מפץ הגלים
2/6/09 | 943 צפיות
-
צלו של הזמן
30/9/09 | 1476 צפיות
-
חוטית נודדת
22/6/09 | 663 צפיות
-
לחם ושעשועים
19/10/09 | 755 צפיות
פוסטים אחרונים
- וכשתעוף ציפור האבן 25/3/10
- משהו רקוב בממלכת דנמרק 2/2/10
- על 3 ימי הולדת ולוויה אחת 10/1/10
- משק כנפיים חרישי 26/11/09
- לחם ושעשועים 19/10/09
- צלו של הזמן 30/9/09
אינסטינקט בסיסי
| "הקיום שלי אינו בסכנה, הקיום שלי אינו בסכנה" ככה אני ממלמלת לעצמי בזמן שהוא זורק את החולצה שלו בנונשלנטיות על הספה שלי. "מה?" הוא שואל. אני מסמיקה קלות ועונה "הקיום שלי אינו בסכנה". "למה שהקיום שלך יהיה בסכנה??" הוא תוהה "את עובדת כבר שנים בעבודה מסודרת, יש לך דירה, הקיום שלך בטוח לחלוטין" הוא ממשיך בניסיון להתיר חוטי מחשבה סבוכים. "אני יודעת" אני עונה במבוכה "זה אתה שמאיים עליו".
כל חיה בטבע יודעת מעצם קיומה לזהות סכנה, ובאופן אינסטינקטיבי היא גם תדע אם עליה לברוח או להילחם. כל חיה בטבע מלבד האדם. האדם מתיימר לדעת יותר והאינסטינקטים הראשונים שלו נעטפים בהתניות חברתיות, עד שהקול הפנימי שלו נאבד ביחד עם הדרך.
פעם חיינו בשבט, אם השבט נידה את הפרט דינו היה מוות. היום העולם הטכנולוגי בו אנו חיים מוביל לניכור חברתי ומאפשר לאדם להמשיך ולהתקיים בביטחה גם מתוך בועה מנותקת מהסביבה. ובכל זאת, החיים בניכור משולים למוות נפשי וחרדת הנטישה נמשכת.
אבולוציה היא תהליך ארוך ואיטי הנמשך דורות, אבל החיים המודרנים נעים בהילוך מהיר עד שהאינסטינקטים הטבועים בנו כבר אינם מסונכרנים עם המציאות. התוצאה היא בלבול. גם הפוסט הזה מבולבל. גם אני.
ואם אנו באמת חיות המונחות אינסטינקטים, הרי שכל חיבור שלי ושלך, שלה ושלו, שלנו, הם רק תוצאה של ריח. אם הכימיה שלי יכולה להתחבר לכימיה שלך תהיה פה אהבה גדולה, אבל אם המולקלות שלנו אינן יכולות להתרכב אז בסופו של דבר נישאר זוג מושלם על נייר. סירה מנייר טובעת בים, גם אם היא צבועה בכל הצבעים שאני אוהבת.
חבל שלא הקשבתי לעצמי, הגוף שלי אף פעם לא משקר. מצד שני, קיבלתי נקודות על ניסיון.
|
תגובות אחרונות
-
G'inges
בתגובה על
-
"האידיוט"
בתגובה על צלו של הזמן
-
behind blue eyes
בתגובה על וכשתעוף ציפור האבן
-
noontet
בתגובה על golden brown
-
פיקטישוס דליקטסנז
בתגובה על משהו רקוב בממלכת דנמרק
תגובות (51)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כאן שם ובכל מקום
אהה לא, זאת תוכנית אחרת
הבאות כבר כאן. לא?
תודה!
האמת, גם אני כבר סקרנית לקראת הבאות... :)
כתיבה חכמה
וצופה לבאות, אהבתי
אמיר
תודה מותק !
כנראה שגם לך יש זכרון של דג זהב :)
(מצטערת, אבל הייתי עסוקה בהשרדות בסיסית - עבודה וכאלה)
כרגיל, העלת הרבה נושאים להגיב עליהם :)
1) אני לא חושבת שהמין האנושי נמשך לסכנה, אני חושבת שאינסטנקטיבית אנחנו נמשכים למי שבתפיסה שלנו יוכל להגביר את סיכויי ההישרדות שלנו, יש הבדל גדול. נשים שנמשכות לגברים שלא מתייחסים אליהם כראוי אינן נמשכות על בסיס האינסטינקט החייתי, אלא על ידי דפוסי מחשבה שהן הפנימו לאורך השנים
2) כמו שטענתי בפוסט, העולם האנושי מתיימר לדעת טוב יותר מהטבע ומנסה לעקוף אותו ע"י שטיפת מוח של משפטים כמו שציינת. אני לא חושבת שלמשפטים כאלו יש איזשהו ייצוג אבולציוני
3) האמצע הוא האיזון שאת בוחרת בו
4) תודה על המחמאות והכוכב, החלטתי ללכת בסוף על שואב אבק :)
הקובייה אמרה לצאת לדייט שני
כמו שאת מבינה, הקשבתי לה
אבל אני לא בטוחה שהיא חופפת לאינסטינקטים שלי
לפעמים היא סתם מונעת ממני כאב ראש של התלבטויות :)
טוב אז אם זה בגלל זה
אז אני רגועה :)
:)
לחיים!
מעולם לא חשבתי שהקיום שלנו הוא רק שחור או לבן
זה יותר מדי מגביל :)
אצלי הימים הפחות טובים הם אפורים
והימים היפים צבעוניים
4 ימים לקח לך לענות לי?
כבר התייאשתי לגמרי!
בכלל לא זוכר על מה הפוסט!
האמת שממש לא
כמו שאמרתי, נייר מושלם :)
מקווה שלמקום טוב :)
תודה
אני מאמינה שאפשר
צריך רק לנטרל את הרעשים מהסביבה
ברור לך שרק בשביל התגובה שלך היה שווה לרחרח את הבחור
תודה
היה ניסוי מדהים שעשו עם חולצות שלבשו גברים ונתנו אותן לנשים להריח (בלי לדעת על מי כל חולצה היתה) ובדקו גנטית את ההתאמה ביניהם. כל אישה, על בסיס ריח בלבד, בחרה את הגבר המתאים לה גנטית (שמשלים את החוסרים הגנטיים שלה) ניסוי מרתק
ולעניינינו -
יקירתי, כבר אמרתי שאת כותבת מדהים, וזה פשוט מושלם - ממני קיבלת כוכב שאני מקווה שיוביל אותך למיקרו.
הבעיה שלי, במבט אבולוציוני, שמסיבה כלשהי (ואני באמת לא מבינה אותה) המין האנושי (זה גם גברים וגם נשים) נמשך דווקא למה שמשדר לנו סכנה/אתגר.
אז איך את מסבירה את זה
אם כל הגוף שלי, אבולוציונית, משדר "סכנה" וזה בדיוק מה שמוח שלי מחפש ע"מ להיאחז חזק ולרדוף/לרצות/לשאוף
אם אחד המשפטים הכי ידועים בעולם זה "שום דבר לא בא בקלות" ו "דברים שאתה מתאמץ להשיג יהיו חשובים יותר בעיניך" איך זה מסתדר אם להתעלם מסימני השאלה/קריאה שהאינטואיציה שלנו מכתיבה?
יש פה ניגוד אינטרסים אדיר שמתרחש כולו במקומות הכי "פרימיטיביים" שלנו מבחינה אבולוציונית .. הצורך לרדוף אחרי הגבר הכי חזק, הכי "טוב", הכי ארוך כדי שיהיה לנו הרבה אוכל במערה ונשרוד את ימי החורף הקשים למול אינסטינקט הסכנה הטבוע בנו מפני משהו שיכול להזיק לנו ....
מה האמצע?
מה שלום הקוביה? אני מתעניינת בה, כי דווקא היא, ברעיון שלה, נותנת דרור לאינסטינקטים. כי בגלל שיש קוביה שמחליטה, ואין לדעת מה ייצא, דווקא הקונספט הזה מאפשר לשלב בתוכה את כל הרצונות האינסטינקטיביים, החייתים, שאנשים מסויימים (פרקטיים, רציונליים) לא היו מקיימים מלכתחילה, אלא אם הם נכנסים לתודעת קוביה.
טוב זה בגלל שחוש הריח נמצא בגזע המוח
נרחב ובכל זאת קצר משהו, לא?
פאנג'ב וראג' אצלי בבלוג?!!?!
רגע, עכשיו לגמרי סיחררת לי את כל החושים
אפשר להריח שרא'ג הוא זכר אלפא אמיתי :)
לחיי הברירה הטבעית
קראתי פעמיים ואת התגובות וחשבתי.
הסכמתי אתך, אבל לא רציתי, משהו בי רצה להתנגד.
אז אני חושבת לעצמי, שאולי הקיום שלנו הוא משהו משתנה
הוא לא שחור או לבן.
זאת התשובה שלי לעצמי.
ולגבי תחושות הבטן, חופשי, אנחנו תמיד צודקים, גם כשאנחנו מחליטים לטעות, בדיוק כמו שכתבה פראשוט למעלה,
מעבר לאינטואיציות, אנחנו מכסים את זה בדברים, בדיסוננסים.
אני עובדת עכשיו על לסנכרן בין השניים
לא עוזר לי שהגוף יודע והראש לא קולט
:)
עכשיו כבר בטוח יש לי מספיק לטוסטר
אני לא חושבת שאני חוזרת על טעויות מתוך אמונה שהפעם זה יהיה אחרת
אני חושבת שזה יותר שאלה של הרגל..
לצערי, הרגלים זה לא הדבר הכי קל (או מהיר) לשנות בעולם
תודה :)
אני חושבת שממש בקרוב יהיו לי מספיק נקודות לטוסטר
מה, גם זה מנסה לשכנע אותך לאכול צימוקים ?
או שאמר לך את מילת ה"קסם" - תזרמי.....
את באמת צריכה לשאול?!
את באה מחר?
אם ככה אז כניראה שאנחנו מסכימים
הפוסט כל כך לא מבולבל..הובלת אותנו יפה.
לפעמים קשה להפריד בין פחד מסכנה אמיתית או פחד בגלל התניה
הלוואי והיה אפשר לדעת...
לא זכור לי שאי-פעם יצא לי לכתוב את זה כאן בקפה -
פוסט מושלם בעיניי.
למה?
אולי כי בדיוק היום אמרתי למישהי שתחושות הבטן שלנו תמיד נמצאות שם, אלו רק מיסוכים חברתיים ומנגנונים פסיכולוגיים שמטשטשים אותן.
אולי כי התחברתי לכל מילה שכתבת על הכימיה
אולי כי תיארת נהדר בעיניי את ההבדל בפרשנות שקיים לא פעם בעיקר בין גברים ונשים אבל לא רק (את מדברת על סכנה רגשית שהיא אמיתית לכל דבר, הוא מבין אחרת).
ואולי כי כל מילה בעצם היתה לי בינגו.
טוב, אני הולכת לשתות כוס מים כדי להירגע
:)) האופק הבלגי לא ממש קשור לפוסט
הוא סתם פרומו להזדמנות שבצבצה לתוך חיי ואולי תתממש בעתיד הקרוב
וכן, יש התאהבות ויש אהבה - אני רוצה את שניהם ביחד
גרידית,מה לעשות
אני מסכימה איתך שתחושת הסכנה על קיומי היא למעשה פחד לא ריאלי
שהתגברתי עליו יש לציין
אבל כשהגוף שלי מדבר הוא לא חושב על פחד או סכנה
הוא רק מגיב לצד שני
(ערבבתי בפוסט שני נושאים שונים, אבל קשורים, אולי מכאן הבלבול)
אני חושבת שזוגיות משנה אורח חיים
המהות של האדם לא משתנה, אבל חיי היום יום שלו כן
בזוגיות טובה החיים רק משתבחים
ואני בעד לשפר את חיי :)
גם בשלולית היא בסופו תטבע
ו"קיום" - מושג מאד נרחב הוא.
לא כל כך הבנתי את הקטע עם האבולוציה
כאילו אני הבנתי, אבל ראג' לא הבין ואין לי כוח להסביר לו
תודה יקירתי!!!
כבר מגיעה לבדוק את יום רביעי
לפעמים גם עושים מזה מערכון
(טעה טעות טועים טעינו...)
אומרים שהרוב קובע... :)
(וברוך הבא, לא זכור לי שראיתי אותך כאן בעבר, שקט בלי הנאה
)
הגוף שלי אומר לי ללכת לים
מה את אומרת, מצטרפת?
תמיד תמיד תמיד להקשיב לאינסטינקים.
הגוף יודע תמיד לפני המחשבה
הגוף תמיד יודע, לא תמיד אנחנו יודעים איך לקרוא אותו...
גם עם כל הנסיונות לפעמים אנחנחו חוזרים על אותן הטעויות
כי אולי הפעם זה יהיה אחרת...
מה יותר חזק - הלב או הרגש...
אני אוהבת את התובנות שלך, גם אם הן נראות לך קצת מבולבלות...
יקירתי, עם כזאת רמת מודעות אין סיכוי שהקיום שלך יהיה בסכנה..
"האדם מתיימר לדעת יותר והאינסטינקטים הראשונים שלו נעטפים בהתניות חברתיות, עד שהקול הפנימי שלו נאבד ביחד עם הדרך"
ולכן כל כך חשוב להיות קשובים לגוף - כי הוא תמיד יודע .. וזה כמובן נכון לא רק למערכות יחסים בין בני זוג.
וברור שקיבלת נקודות על הניסיון :-))
ככה זה תמיד עם האופק הבלגי?
יש דבר כזה אופק ישראלי?
נראה לי שהתבלבלתי בעצמי..
כשהכימיה מסתדרת, יש התאהבות, כלומר משיכה, כלומר סקס,
אהבה זה כבר משהו אחר לגמרי.
והיית צריכה לשנן שלא, רק כדי לא לשמוע שהגוף אומר שכן?
למה? הגוף שלך לא מאמין בגם וגם?
אולי זה בגלל שבעצמי קצת אבודה, ואולי סתם לא מבינה,
אבל מכאן נראה שאת צריכה להשקיט את הפחד. להרשות לעצמך קצת יותר.
יענו אם הקיום שלך לא בסכנה - אין מצב שתצא מזה זוגיות שתשנה את הזהות (הקיום שלך כמו שהוא כיום) ?
לא מסכים איתך (מותר לי :)
אם את נותנת לזוגיות לשנות את מהות הקיום שלך - גם הזוגיות תסבול וגם הקיום שלך...
זה לפחות הניסיון שלי
אחד הפוסטים היפים ביותר שלך.
טועים בחיים אבל רק למדים מזה *
מסכים לכל מילה, כמעט.
עזבי נקודות, תקשיבי לגוף. הוא יודע הכי טוב.
אינסטינקטים, לכי איתם.