כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    יש לי בלוג בראש

    כל מה שבראש שלי

    ארכיון

    עצוב אופטימי

    2 תגובות   יום רביעי, 26/8/09, 00:41

    עכשיו אני בבית

    לא בבית שלי ממש

    בבית הורי בית ילדותי

    אצלי אין אף אחד

    הכל רק שם

    בהמתנה עד אין קץ

    ואני כאן

    ביחד אבל לבד

    אמור להיות לי טוב

    כי פה יש את הכל

    אבל אין בעצם כלום

    אוכל יש ומים יש

    גם פרנסה גם לימודים

    אך יחס

    זה כבר משהו אחר

    אין מילה טובה

    אין שום הבנה

    אין רצון

    ואין

    למי יש לספר

    מה באמת קורה בפנים

    מבלי להפגע

    ומי הכי קרוב

    הכל קורה באשמתי

    ואז יגיע יום

    שגם את זאת כבר לא אומר

    פשוט אסגור הכל

    אחיה כמת בהמתנה

    למה

    לשום דבר בעצם

    כי כל מה שאני עושה

    כדי לצאת מהמצב

    קורה עובר חולף ליד

    ובי הוא לא נוגע

    ויום חדש ללא שינוי

    תזרח בבוקר שמש

    אך לא עלי

    גם לא מחר

    וזה פוגע בבריאות

    כמו במטה של קסם

    דבר גורר דבר גורר דבר

    ואין מוצא

    אומרים כי יש להיות אופטימי

    גם זאת אני יודע

    כי לבסוף יבוא רק טוב

    והדברים גם יסתדרו

    אתמול הייתי במפתיע

    בערב מיוחד

    יצאתי לבלות לי קצת

    ממש לא בשיגרה

    אותי הפתעתי כשיצאתי

    אפילו משמרת לי החלפתי

    כדי לראות אותה

    קיבלתי הזמנה

    לשם הגעתי ונכנסתי

    ליד שולחן אז התיישבתי

    ואז אותה פגשתי

    הייתה כה מקסימה

    הייתי כה ביישן

    אותי להצטרף הזמינה

    עברתי אז שולחן

    דיברנו הא וקצת על דא

    הייתה זו אווירה טובה

    שתיה נישנוש והופעה

    ובהמשך אותה הזמינו

    לשיר את מה שתכננה

    ולי היה מוכר וטוב

    את השירים שלה הכרתי

    אותם שמעתי בהקלטות

    פשוט מדהים שכך הגעתי

    ואיך שאיתה כך התחברתי

    מהבמה ירדה

    ולשולחן חזרה

    הערב עוד המשיך

    בסוף פנו כולם ליציאה

    וגם אני שמה

    ראיתי איך היא התעכבה

    עם אמרגן או עם יחצן

    ולא התאמתי עוד לשם

    לתת לה פרטיות רציתי

    חיכיתי שם ביציאה

    רק לפרידה או לתודה

    וכשהזמן עבר והיא עוד שם

    מסררתי לה שם הודעה

    והיא החזירה גם תשובה

    ולדרכי אני יצאתי

    ברכב לבית הורי לי שבתי

    אחרי חצות לשם הגעתי

    שינה קצרה בבוקר קמתי

    אל יום אימון אני נפלתי

    חריג בנוף של הימים

    וכשאותו סיימתי

    אזלו כוחות ואז נחלשתי

    המאמץ אותו עברתי

    לו לא הייתי כלל רגיל

    זה בעוכרי אני יודע

    אך שוב כמו מעגל חוזר

    כי כשאתה נמצא או חי

    בחוץ ביחד בפנים לבד

    להתחלה חזרתי

    כי אין עם מי לחלוק כל זאת

    עדיין אל ביתי לא שבתי

    ואהבה עוד לא מצאתי

    נראה ביחד אך לבד

    הלב שותק ולא שואל

    מצב הרוח שוב נמוך

    והבריאות גם לא תורמת

    כמו במעגל קסמים

    כשפעם עוד הכל היה

    קשה לספוג אבל טרי

    כוחי היה עוד רב כדי

    לקחת שינויים

    ואז כשהם עוד לא קרו

    דבר גרר דבר גרר דבר

    והדרדרתי

    והמידרון חלק היה

    לתוך הבור אני נפלתי

    היום כשמנסה להיות אופטימי

    ומהבור הזה לצאת

    אותי תופס בולען חדש

    אז הינה היא כאן

    זו האופטימיות

    הראש צופה ממש מעל

    אל השמיים לכוכבים

    רק שהגוף קבור למטה

    אולי גם זו צורת חיים

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/8/09 17:25:

      אין לי מילים, שרון.

      את משהו מיוחד.

      ידעתי שלא טעיתי בכך

      לא לפני ולא אחרי.

        27/8/09 17:01:


      אין כמוך.

      מלאך אמיתי.

       

      תודה על ההפתעה.

       

      פרופיל

      nashbell
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      חומרה ואלקטרוניקה

      מועדפים

      תוכנה והקוד הפתוח

      חומרה ואלקטרוניקה

      מועדפים