כותרות TheMarker >
    ';

    הארה- רסיסי חיים- תובנות-

    0

    איך הגענו למצב הזה: איתיפאדות חלק ב

    2 תגובות   יום רביעי, 26/8/09, 01:42

    איך הגענו למצב הזה?חלק בתר"פ-תרפ"ה (1920-1925)  : כהונתו של הנציב העליון הרברט סמואל:מאורעות תרפ"אלאחר מסירת המנדט על ארץ ישראל לאנגליה התמנה הרברט סמואל (אליעזר בן מנחם) לנציב העליון של בריטניה בארץ ישראל, מינוי זה התקבל באהדה בקרב יהודי[1][1] א"י כי סמואל היה יהודי די מסורתי[2][2] ומקורב לציונות שסייע למתן הצהרת בלפור, מינויו התפרש כשאיפה כנה של בריטניה לקיים את ההתחייבות של הצהרת בלפור מחד. ומאידך עורר המינוי את פחדם של הערבים שכן מוצאו היהודי ואהדתו לרעיון הציוני יעמדו בדרכם. עם ביטול  הממשל הצבאי בא"י ב1920 ומינויו של הלורד הרברט סמואל לנציב העליון הראשון לא"י התעוררו הערבים המקומיים להתנגדות אלימה. בפסח תרפ"א (אפריל 1921) ערכו הערבים סדרה של התקפות על הישוב היהודי בא"י, בעיקר ביפו, שבמהלכן נרצחו 49 יהודים (ביניהם הסופר הידוע י.ח.ברנר). כדרכה מינתה הממלכה הבריטית "ועדת חקירה ממלכתית" להבין את הדברים לעומקם.

    הספר הלבן הראשון:

    ועדת החקירה שמונתה ע"י הבריטים הוציאה לאור את "הספר הלבן הראשון" הוא מסמך אשר פורסם בחודש יוני של שנת 1922 על ידי שר המושבות של בריטניה דאז, ווינסטון ספנסר צ'רצ'יל, ואשר תיאר את הכוונות המדיניות של בריטניה בנוגע לעתידה של ארץ ישראל תחת שלטון המנדט הבריטי. שמו של הספר נגזר מכינויו באנגלית: "White paper", אשר ניתן לו עקב היותו לא יותר מאשר חוברת דקה בעלת כריכה לבנה, אשר הוצגה בפני הפרלמנט, וזאת לצורך לאישור המדיניות המפורטת בה. את התואר "ראשון" קנה לו הספר הלבן מפאת היותו הראשון מבין שלושה (ששה להלן) מסמכים אשר פורסמו בנושא. הרקע ל"ספר הלבן" הוא שבתחילת שנות העשרים של המאה ה-20 גברה ההתנגדות בקרב ערביי ארץ ישראל לשלטון המנדט הבריטי וליחס המועדף כראייתם אל תושביה היהודים של הארץ. התסיסה בקרב ערביי הארץ הגיעה לשיאה בחודש מאי של שנת 1921 עם פרוץ מאורעות תרפ"א לאחר ביקורו של צ'רצ'יל באזור, ביקור בו דרשו הערבים לבטל את הצהרת בלפור ולחדול את עליית היהודים לארץ. הבריטים, שנחפזו לשגר כוחות צבא להחזרת הסדר אל כנו, חיפשו פתרון קבע למצב הבעייתי באזור אחריותם. הספר הלבן הראשון מהווה למעשה התייחסות פרטנית לארץ ישראל, התייחסות המהווה חלק מתוכנית שלמה להסדר פוליטי חדש במזרח התיכון. כחלק מהסדר זה התכוון צ'רצ'יל להעניק את עירק של ימינו לאמיר ההאשמי פייסל איבן חוסיין בעוד ב"ארץ ישראל המזרחית" - עבר הירדן, תוקם מדינה ערבית אותה יקבל אחיו של פייסל עבדאללה.

    לפני אישור המסמך בפרלמנט העבירו אותו הבריטים לאישור ראשי ההסתדרות הציונית וכן לידיה של משלחת מנהיגים ערבים אשר שהו באותה העת בלונדון. מנהיגי ההסתדרות, ובראשם הדוקטור חיים ויצמן התחבטו בינם לבין עצמם על אישור המסמך אשר "גוזל" חלק מהאדמה אשר הובטחה ליהודים, אך לבסוף אישרו אותו. הערבים מאידך, לא הסכימו להתפשר על רעיון מתן חלקת ארץ ליהודים והחזירו אותו לבריטים תוך שהם משיבים את המשלחת חזרה אל המזרח התיכון.

    מדיניות הפיוס אותה הפגינו הבריטים במסמך,שהיתה תחילת זריעת זרעי הטפשות בימי טרום המדינה, הובילה את תושביה הערבים של הארץ להכרה כי על ידי פרעות ביהודים, דוגמת אלו של שנת תרפ"א, ניתן להשיג הישגים מדיניים חשובים. תפיסה חדשה זו הפכה לקו המנחה את דרכם הפוליטית של מרבית ערביי הארץ. אם דרך זאת הינה מוצדקת אם לאו,יעידו אלפי הקברים במרחבי הארץ,גלעד לזכר הנרצחים ונפגעי הטרור באוטובוסים השרופים,בקניונים המופצצים ובתי הספר דוגמת אביבים ומעלות. היישוב היהודי מצידו הגיב לספר הלבן בהרחיבם את ארגון "ההגנה" מארגון מקומי של יודעי סוד לארגון כלל ארצי אשר משתף נציגים מכל רחבי הקשת הפוליטית ואשר ישמש כמעיין נציגות רשמית לישוב היהודי בארץ ישראל. מתוקף כך הקימו אנשי היישוב את ועד ההגנה הארצי - "מרכז ההגנה" אשר שימש כמכלול הנציגים של הארגון המורחב. פעולה נוספת שננקטה בקרב היהודים בארץ היא תחילתן של הכנות צבאיות מקיפות אשר כללו אגירת נשק והסלקתו וקיום אימונים צבאיים, וזאת לאחר שהבינו כי בדעת הערבים להשיג את מבוקשם באמצעות פרעות קשות ביהודים. מעניין שאז הבינו את המגמות ומה שקרה בהמשך נראה בהמשך.
    התושבים החרדים באותה תקופה: פרשת די האן: יש לציין כי בימים ההם היתה ה"עדה החרדית" של ה"ישוב הישן" כבר תושבה ותיקה בירושלים. יש אומרים שתחילתה היתה בשנת 1820 והמסמכים שלנו מעידים ש"מאה שערים" הייתה השכונה החמישית, הגדולה ביותר, והמרוחקת ביותר שנבנתה מחוץ לחומות העיר העתיקה. קדמו לה ביוזמת סיר משה מונטיפיורי משכנות שאננים, ומחנה ישראל, נחלת שבעה ובית דוד.השכונה הוקמה בשנת 1874 על-ידי "חברת בוני ירושלים". בין מייסדיה יוסף ריבלין (סבו של ראובן ריבלין) ויואל משה סלומון (מייסד פתח תקוה) , ששנים מספר קודם לכן התנסו בהקמת שכונת נחלת שבעה. הייתה זו "שכונת אגודה", אחת מכמה שכונות שנבנו באותה תקופה על ידי התאגדות תושבים שביקשו לצאת מבין חומות העיר העתיקה ולהקים לעצמם בתי מגורים בתנאים נוחים. לתוך כל תנופת הישוב ה"איטית" הזאת הגיע מהולנד איש משכיל ומלומד, עם כישורים דיפלומטיים וגינוני מלכות, עם עבר די מסובך בלשון המעטה, פרופסור יעקב ישראל  דה-האן. דה האן שעזב את הולנד בקול הלל ותרועה הידע לארץ ככמעט אלמוני ומנודה. בהמשך הוא התוודע לגרי"ח זוננפלד[3][3] ופעל לטובת הישוב הישן.  נפגש עם פקידים אנגלים בכירים ועם נציגים ערביים, יחד עם שליחים שייצגו את ה"העדה החרדית" וגם לבדו. יש אומרים שהוא חיפש דרכים לסכל את ההתפתחות הציונית בארץ ויש אומרים שהמומי"ם שהוא ניהל מול הממשל הבריטי היו על רקע נושאים עדתיים שה"עדה החרדית" לא רצתה שלמנהיגות הציונית תהיה דריסת רגל בהם לדוגמא: אי תלות השחיטה והחינוך של ילדי "העדה" במוסדות הציונים.

    בין השאר יצא די-האן לעמאן, מקום מושבו של עבדאללה, אמיר עבר הירדן, וב- 23 ביוני 1923 התקבל בכבוד רב על-ידי עבדאללה בארמונו המפואר ושמע ישירות מפי האמיר כי "ברגע שאנגליה תעזוב את הארץ היא תהיה ערבית. ליהודים ינתן שיווי זכויות מלא כמו ליתר התושבים, פרט לזכויות פוליטיות[4][4]". זמן מה אחר-כך יצא שוב לעמאן ונפגש עם אביו של עבדאללה, השריף חוסיין, מי שהיה שליט סעודיה, והעלה כנראה תוכנית לפעולה משותפת בין החוגים החרדים של ירושלים והערבים. [5][5]

    כתבותיו, מעשיו ופגישותיו גרמו לשנאה גוברת אליו מצד היישוב היהודי-ציוני. הם ראו בפעילותו סכנה למפעל הציוני. בין חברי "ההגנה" בירושלים התארגנה קבוצה שהעלתה את הרעיון לרצוח את דה-האן. יש להניח שכמה ממנהיגי היישוב ידעו על התוכנית. כפי שנמסר, בא פעם אברהם תהומי, מראשי "ההגנה" בירושלים, לבית-הכנסת "שערי צדק", שם התפלל דה-האן והזהירו להפסיק את פעילותו. דה-האן לא שמע לו. בתיבת-הדואר שלו אף מצא מכתב איום על חייו חתום על-ידי "היד השחורה". דה-האן התעלם מהאזהרות, הוא חזה את אפשרות מותו ונראה שלא ביקש לברוח מכך.

    האירוע שקבע את ביצוע גזר הדין נגדו, היה פירסום הידיעה על יציאתו של דה-האן ללונדון יחד עם משלחת מטעם "אגודת ישראל" שבאותם ימים נמנתה עם המחנה הקיצוני-קנאי, כדי לפעול שם נגד אישור "חוקת הקהילות" שלדעת החרדים נתנה יתרון לציונים בארץ. יש אומרים שביקש גם לפעול לביטולה של הצהרת בלפור.(אולי בגלל שהבין שהמגמות השתנו והממלכה הבריטית מתכוונת לרוקן את ההצהרה מתכנה,לעולם לא נדע.)

     דה-האן אמור היה לצאת לדרך ביום ה- 1 ביולי 1924. יום לפני כן, ב- 30 ביוני, הלך דה-האן לתפילת מנחה בבית-הכנסת "שערי צדק", שליד בית-החולים בשם זה ברחוב יפו, שמנהלו היה ידידו הקרוב ד"ר משה וואלך, כדי לומר "קדיש" לזכר אביו שהלך לעולמו חודשיים לפני כן. לאחר התפילה, כשיצא משער בית-החולים, ניגש אליו איש צעיר[6][6] ושאל לשעה, דה-האן עמד לענות לו. הצעיר הוציא אקדח וירה בו שלושה כדורים. דה-האן מת במקום. מן השמועה למדנו שחקירת הבריטים בנושא הזה העלתה שהרצח קרוב ל"משהו פנימי" בהנהגה הציונית ומשכו ידיהם מהמשך החקירה.



    והנוכחים דברו  אז על "חבלי משיח".   הוא עלה לתורה ל"מפטיר" של "נחמו נחמו עמי וכשקרא את"על כסאו לא ישב זר" זלגו עיניו דמעות.[1][1]  הלך ברגל מ"ארמון הנציב" עד העיר העתיקה  לחורבת רבי יהודה החסיד בשבת הראשונה של המינוי. [1][2]  ראש ה"עדה" דאז.[1][3]  למשל ישיבה בפרלמנט הירדני בעבר הירדן להבדיל מזכויות מלאות שיש לחכי"ם ערביים בכנסת שלנו.[1][4]  שאמר וגם כתב במכתב ש"הוא ישמח מאד אם יהודים כמותם ישבו משני צידי הירדן". יד נעלמה העלימה את המכתב,שר' עמרם בלוי העיד שאותו ראה, בתזמון מסתורי עם רציחתו של די האן. [1][5]

    [6][6]  ב-30 ביוני 1924, כשיצא דה האן מבית החולים שערי צדק, לאחר תפילת מנחה בבית הכנסת שבו, לרחוב יפו בירושלים, התנקשו בחייו אנשי "ההגנה". התברר אחר כך שאברהם תהומי ירה בו שלוש יריות באקדח שגרמו למותו המיידי. הגרסא הרשמית "הרוצחים נעלמו, וזהותם לא נתגלתה למשטרה". (ויקיפדיה)
     
     
     
     
     
    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/9/09 10:39:


      מאמר מרשים ביותר.

      כוכב .

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      (מוטי)
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין