רצועת הקול: מסתדרת בלעדיך- בילי הולידיי
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1175339
קורעת ספרים: "בימבו'ס, חשפניות, נערות ליווי - זה המצאי הנשי שמאכלס את "אלנבי" של גדי טאוב. גברים נורמטיביים, סואו קולד, מנסים לתמרן אותן, אך בעיקר מתומרנים על ידיהן. מי שמבקש להשמיע את קולם של השוליים המושתקים בחברה הישראלית, מצליח לחשוף בעיקר את המבט הגברי הרואה בנערות עובדות סוג של משאת נפש - או, סליחה על משחק המלים, מחוז חפץ; למענן שווה לסכן מקום עבודה, יחסי משפחה וחיים מהוגנים במסגרת שמירת החוק."
לפני כשבוע התכנסנו לנו כמה אנשים ואנשות בביתה של קסיופיאה לשיחה עם גדי טאוב על סיפרו "אלנבי". סיימתי לקרא את הספר מספר ימים לפני הפגישה כך שבניגוד להרגליי הנלוזים, הגעתי הפעם לאחר שעורי הבית . "תקוף ראשון, תקוף חזק" לימד אפי, הבריון שבין השומרים את העיתונאי ערן, פרק בהלכות קטטה......ואכן לא גמר טאוב את הרצאתו וכבר תקפה אותו אחת מהמוזמנות. לא את הספר היא תקפה (נראה לי שהיא אפילו לא קראה אותו) אלא את טאוב עצמו, ואת ה"פוסט מודרניזם". ניסתה לפתוח דיון בנושא ה"זנות", דיברה על "פמניזם" ועוד כהנה וכהנה דברים שלא ממין העניין. התעצבנתי, כמובן. יתכן שהיתי קצת גס וקולני (בכל זאת פלח) אבל הצלחתי להחזיר את הדיון ל"אלנבי" שהרי לשם כך התכנסנו. עם כל הכבוד , כאשר אתם/ן באים/ות לדון בספר או בכל יצירה אחרת, השאירו את הדגלים בבית. זה לא ספר עיון ולא ביוגרפיה וגם לא ספר הדרכה לחיי זוגיות. זהו רומן שבא לספר לנו סיפור ובסיפור הזה והדרך שבה הסופר בחר לספר אותו אנחנו צריכים לדון. עברו להם איזה יומיומיים ונתקלתי באקראי, באתר זה, בביקורת מאוד דומה של בלוגרית בשם "קורעת ספרים" (אחלה שם, טוב שהיא לא קראה לעצמה "שורפת ספרים") ש"קרעה" פחות או יותר את "אלנבי" לגזרים כאשר היא מגייסת לצידה את התחמושת הפמיניסטית המשומשת על נשים שהן "חפצים", גברים נורמטיביים עילגים, ועוד אי אלו חרפות וגידופים שלא ממין העניין. לא אלאה אותכם בכל תובנותיה של ה"קורעת" אבל כך היא מסכמת : "אז אם נסכם, שוליים של ממש אין כאן. רבע עובד זר, חצי אתיופית ושלושת-רבעי ערבי רחוקים מלהיות במרכז הרומן. יש כאן חבורת גברים רוויי טסטוסטרון שמשקיעים את אונם ואת הונם בסוג מסוים מאוד של אובייקטים נשיים, ומקבלים תמורה בהתאם." ...... אתה הבנת את זה ברוך? גברים שטופי טסטוסטרון.........מקבלים תמורה בהתאם......אונם והונם.......אובייקטים נשיים......שירה של ממש, שירת הקורעת. פתחתי את הדף של הגברת וגיליתי, לא לתדהמתי, שהיא ד"ר לספרות ואפילו הצטלמה עם הגלימה והכובע הריבועי של מסיימי התואר והיא נותנת הרצאות והדרכה בקריאה! ועם זה רבותי וגבירותי, ממש קשה לי להתחרות. נורא בא לי להתרשע קצת ולכן אספר סיפור שובניסטי "מודרניסטי" מעולם המוסיקה ולאחר מכן אתן את הגרסה ה"פוסט מודרניסטית" של אותו סיפור: מנצח ידוע שניצח על קונצרט לסדרת המינויים הראשונה של הפילהרמונית, ביקש מהקהל שיתוף פעולה. "אתם רבותי, אנא מחאו כפיים בקצב ואילו אתן גבירותי, ובכן.....פשוט שקשקו לכן עם התכשיטים........" בגירסה הפוסט מודרניסטית זה מסופר כך: "אתם רבותי" ביקש הקונדקטור "מחאו כפיים בקצב ואילו אתן גבירותי.....נו....ובכן.... פשוט נפנפו עם תעודות הדוקטורט...... יאללה, נרגעתי. "אני מוכן לתת את ראשי" כתבתי לקורעת, שאלנבי הוא הספר הרומנטי ביותר שקראתי בשנים האחרונות. הבוז והתדהמה חצו מיידית את הרשת. רומן רומנטי אליבא דה מסיימי תואר שלישי, לא אמור לדבר בשפת רחוב, לא אמור לעסוק בחשפניות ובריונים, לא אמור להיות בו סקס אוראלי ואנאלי, האלימות (איזה דו קרב אקדחים ביער מעורפל או סייף) בו היא מסוגננת ובדרך כלל הטובים מנצחים בה. ובסוף, נמוגים להם האוהבים יד ביד אל השקיעה האודמת..... מצטער. שלשה גברים שמאוהבים נואשות בשלש נשים ועושים הכל ע"מ שאהבתם תתממש, זה רומנטי. החברה הטובה מהעולם ה"נורמטיבי" (רותי, אשתו של עורך העיתון) שמבינה לליבו של ערן ואומרת לו "לך על זה", זה ממש רומנטי. שיחת הבנים על התאהבותם בחשפניות שנגמרת במשפט "אנחנו חבורה של מפגרים" תוך צחוק גדול שמחליף בגירסה הגברית את שיח הדמעות הנשי ברומנים הרומנטיים זו רומנטיקה. וסרנדות גם אם הן נשלחות באס אם אסים .......מה יותר רומנטי מזה? כשגבר מתאהב הוא קודם כל מתאהב בפנטזיה שלו. מושא ההתאהבות הוא תמיד מושלם אבל לפעמים, במצבו בנוכחי, הוא זקוק לשינוי שיפוץ והסבה, תשאלו את פרופ' היגנס. בסופו של דבר סיפור טוב הוא תמיד על הרגשות (אהבה, שנה קנאה, כאב) האנושיים, כל השאר זו התפאורה והתאורה. בתוך מדינת ישראל השלישית (יש גם רביעית וחמישית) , בתוך הדנסברים ומועדוני החשפנות, רוחשים רגשות אנושיים בדיוק כמו בצפון תל אביב או בשכונות של האתיופיים. לאורך כל הקריאה ליוויתי את אריק, עידו וערן, את מיקה, נוקי וסטפאני, דאגתי להם נורא ואיחלתי להם שינצחו את השיטה, שיצליח להם.....ככה זה רומן רומנטי לא? לא אספר מה קרה בסוף כדי לא להרוס לכם את המתח.....הרומנטי. נחמד מצידי לא? אני חושב שיש לי עוד המון מה להגיד על הספר הזה. על העולמות המשיקים, על השפה הרזה והאינפורמטיבית, על הסגנון הקולנועי, על ישראל השלישית שמספקת אלכוהול, סמים ומין לישראל השניה (עבור הראשונה יש מוסדות אחרים), על כך שאין רמז שיסביר את המשיכה של הגברים האלה, אחד עיתונאי ושני בני טובים למפעלי תעשיית הבידור הזול הזה, על מכירת מין וחיפוש קשר, על אלימות כמקצוע ואלימות כתשוקה (אפי) .......המונמון נושאים ואני, שזרקו אותי מהתיכון כבר בכיתה י', אין לי מושג מאיפה מתחילים אבל אם מישהו/י רוצה לעשות דוקטורט אז יש לו כאן עבודה לשנתיים.
כמו כל דבר בצ...... סתאאם, אני מחלק את מלאכת הקריאה לשלש רמות: רמה א'- קריאה טכנית (עד כיתה ג') רמה ב' -הבנת הנקרא (הבנה מילולית של הטקסט). רמה ג' -רמה א'+ב'+ הבנת הסב-טקסט. כדי לפענח סב-טקסט צריך לתת לסיפור לשקוע קצת, להרגיש את אווירת הסיפור, להבין לעומק את השפה שבה המחבר כתב את שכתב (ולא משנה מהו הז'נר או התייוג של האקדמאים.....). והכי חשוב לא לבוא עם אג'נדה. גם אם אתה שמרן/ליברל/פמיניסט/שוביניסט וכיו"ב, שכח מזה בזמן הקריאה. אם הסיפור "לוקח אותך", מטריד אותך, מצחיק אותך, מרגש אותך, מלמד אותך, מעצבן אותך, אם אתה אוהב או שונא את הגיבורים, אז אתה קורא סיפור טוב.
וקורעת יקרה. גדי טאוב לא זקוק להגנתי על אף שכגילוי נאות אומר שהכרתי אותו בעברי המקצועי (הוא מככב ואני מאחורי הקונסולה של התאורה) ומי שהספיק כבר להכיר אותי יודע שהאדם היחידי שאני מתחנף אליו היא אשתי.........
צפל ההדיוט (ויש אומרים האידיוט) ממליץ: קיראו את אלנבי.
ואם יתחשק לכם לקרוע.......העבירו את הספר הלאה, אנשים תרבותיים לא קורעים ספרים.
|