שירים ועוד שירים...
"ביקור בליל ירח"
"עט לאהוב"
ו"כמו מזכרת".
בספריי אלה חברו זה אל זה שירי אהבה, נוסטלגיה והגות.
הספר "כמו מזכרת" - כל כולו נוסטלגי. כל השירים בו
נושאים ניחוחות וטעמים נוסטלגיים מרגשים ומעוררי געגוע לבית, לשכונה... לימי התום.
לרכישת הספרים:
ניתן להשאיר כאן הודעה או לפנות אליי באמצעות לחצן "צור קשר" באתר האינטרנט :-
http://aurorahadad.wixsite.com/books
תגיות
שִׂמְלָתָהּ
וְנוֹקֵב הָיָה מַבָּטִי לְמַרְאִית, לֹא חָשַׁשְׁתִּי לוֹמַר אַף דָּבָר וּמִלָּה וּבְעֵינֵי יְרִיבִי לְהַבִּיט
וְאַף שֶׁהָיִיתִי זְעִירָה וּקְטַנְטֹנֶת, לֹא הִתְיָּרֵאתִי מֵאִישׁ, בְּאֶצְבָּעִי הַמּוֹרָה בְּעֹז בּוֹ הִתְרֵיתִי וְגָבַרְתִּי עָלָיו לְהַחֲלִישׁ
וְיָכֹלְתִּי לוֹ בְּלִי אֶגְרוֹף אוֹ מַכָּה, הִבַסְתִיו בְּמִלָּה מְפַשֶּׁרֶת, אַף כִּי נִשָּׂא הוּא לְגֹבַהּ מִגְדָּל, וְגָבְהִי שֶׁלִּי אַךְ כַּזֶּרֶת
רַבִּים אָז תָּמְהוּ לְפֵשֶׁר הָאֹמֶץ וְחָקְרוּ מָהוּ סוֹד קִסְמִי, אַךְ הָרָז כֹּה פָּשׁוּט, זֶה יָדִי הָאוֹחֶזֶת בְּשׁוּל שִׂמְלָתָהּ שֶׁל אִמִּי.
|
תגובות (17)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רבה.
נהניתי מאוד לקרוא את הפוסט המרגש שלך.
אורורה.
כמה עוצמה אנחנו שואבים מאהבת אם.
כמה יפה העברת עוצמה זו, משול שמלתה של אמך אלייך, וממך אל עיני הקוראים.
מרגש.
תודה רבה "כותבת אותי",
לשמחתי, אמי עדיין נוכחת, חיה וקיימת, אלא שאני כבר איני ילדה...
שמחה שאהבת.
רוב תודות לך על משובך.
לפנים היית ילדה בעלת אומץ ששאבת מאמא. ועכשיו השול כבר לא שם?
אהבתי את ההקשר שעשית בין הרגשת העוצמה של הילד לבין נוכחות האם.(למרות שאומץ זה לא עוצמה )
תודה מקרב לב זהבית,
שבוע מבורך.
אַךְ הָרָז כֹּה פָּשׁוּט, זֶה יָדִי הָאוֹחֶזֶת
בְּשׁוּל שִׂמְלָתָהּ
שֶׁל
אִמִּי.
לא פעם שואבים את העוז מאחיזת יד באדם הנוסך בנו בטחון
ומה מרגש יותר מילד שאוחז בידי אמו ומרהיב לומר את אשר על ליבו.
כתיבה לעילא.
כוכבית ואיחולים לשבת נעימה
זהבית
תודה מקרב לב על המשוב היפה ועל הכוכב.
אהבתי את פרשנותך הכל כך מדויקת והמנוסחת היטב, בדיוק כפי שרציתי לבטא בשיר.
תודה ושבת שלום.
תודה רבה.
אכן, כל אחד שואב את חוסנו ממקום אחר, (אח, אב, חבר...)
בתקופת הילדות, בדרך כלל זו האם המשרה עלינו ביטחון, מעצם היותה שם.
כשהיא מאחורינו אנו חשים מוגנים ומעזים יותר.
שבת שלום
אורורה
*
כתיבתך יפה וקולחת.
אהבתי מאוד את הפאנצ' בסיפא.
סימבול האם כמגדלור של אור הנוסך אור ומעצב.
מילה מפשרת כוחה עומד כנגד הרים של כח.
בני.
*כוכבי בגדו בי, אלחש מילה מפשרת ואשדלם לשוב, או אז, אשוב אני אלייך.
אני העזתי כי אחזתי באצבע המורה של אחי...והוא היה ג'באר.
כתיבה יפה
אשוב*
תודה רבה, ענבר, על תגובתך,
היד האוחזת בשמלת האֵם היא סימבולית, אין ספק, כי החוסן והביטחון של הילדה נובעים גם ממבטה המלווה ("ראיתי אותה מציצה מהחלון") ומעצם היותה שם תמיד לאהוב ולתמוך.
רוב תודות.
מיד ניזכרתי בילדותי.
ההייתי ילדה חזקה נפשית.
עם ביטחון עצמי ויודעת מה רוצה יודעת מה לבקש.
ההייתי חופשייה כציפור דרור
שיחקתי תמיד בחוץ עם החברים וילדי השכונות.
אמא אמנם לא החזיקה בידי, אך תמיד הייתה שם, מרחוק..
(ראיתי אותה מידי פעם מציצה מהחלון).
גדלתי וכל זה אבד...
רוב יקר,
הבעת את הרעיון באופן מדויק. שמחה שאהבת.
רוב תודות על ביקורך ועל מילותיך.
אמא היא העוז והרוח, ממנה שואבים אומץ וכוחות נפש
וכילדה הדוברת חשה בטוחה ואמיצה כשידעה שעם אמא כזו היא בלתי שבירה.
למרות הכתיבה הנוגעת השיר מרגש וכתוב והכתיבה מזכירה לי את המשוררת הלאומית.
לאה גולדברג האחת והיחידה.
יפה, מרגש ונוגע עד מאוד.
הי אפרת,
תודה רבה על תגובתך, וצר לי מאוד שנעצבת...
לימים טובים,
אורורה
אַךְ הָרָז כֹּה פָּשׁוּט, זֶה יָדִי הָאוֹחֶזֶת
בְּשׁוּל שִׂמְלָתָהּ
שֶׁל
אִמִּי.
לפעמים אני תוהה בעצב
האם גם אני הייתי יכולה בעזרת..
לאזור אומץ???????
עצוב לי
אפרת
יפה כתבת