לְפָנִים הָיִיתִי עֲשׂוּיָה לִבְלִי חַת   

וְנוֹקֵב הָיָה מַבָּטִי לְמַרְאִית,

לֹא חָשַׁשְׁתִּי לוֹמַר אַף  דָּבָר וּמִלָּה

וּבְעֵינֵי יְרִיבִי לְהַבִּיט 

וְאַף שֶׁהָיִיתִי זְעִירָה וּקְטַנְטֹנֶת,

לֹא הִתְיָּרֵאתִי מֵאִישׁ,

בְּאֶצְבָּעִי הַמּוֹרָה בְּעֹז בּוֹ הִתְרֵיתִי

וְגָבַרְתִּי עָלָיו לְהַחֲלִישׁ  

וְיָכֹלְתִּי לוֹ בְּלִי אֶגְרוֹף אוֹ מַכָּה,

הִבַסְתִיו בְּמִלָּה מְפַשֶּׁרֶת,

אַף כִּי נִשָּׂא הוּא לְגֹבַהּ מִגְדָּל,

וְגָבְהִי שֶׁלִּי אַךְ כַּזֶּרֶת 

רַבִּים אָז תָּמְהוּ לְפֵשֶׁר הָאֹמֶץ

וְחָקְרוּ מָהוּ סוֹד קִסְמִי,  

אַךְ הָרָז כֹּה פָּשׁוּט, זֶה יָדִי הָאוֹחֶזֶת

בְּשׁוּל שִׂמְלָתָהּ                

                    שֶׁל                     

                          אִמִּי.

 © כל הזכויות שמורות לאורורה (צארום) חדד