כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    סיפור אהבה מתובל בג'יפ בשדות העמק

    2 תגובות   יום רביעי, 26/8/09, 09:21

                                      
                                     ג'יפ

     

                                                   היום

    נהגתי בג'יפ, היא הייתה לידי, הרי הגלבוע צפו על נוף שדותיה של בית - אלפא שם נסענו, לא היינו לבד היו אתנו רבים וטובים, גם ילדינו היו אתנו , הולכים בדממה אחרי הג'יפ.

                             1967

    נהגתי בג'יפ מבית - שאן לבית - אלפא, והייתה לי סיבה מצוינת להיות שם, אני תל-אביבי ובחורף 1967 החלו  תקריות לאורך הגבול הירדני בעמק הירדן שמצפון לבית שאן, גויסתי למילואים להגן על חקלאי טירת צבי בדרום ועד קיבוץ גשר בצפון, באותם ימים שיחקה בית - אלפא בליגה העליונה בכדורסל וקבוצתי האהובה מכבי ת"א הגיעה לבית אלפא ואני בעקבותיה.

    רכב ה"שרד" שלי היה ג'יפ צה"לי, אותו ג'יפ שכולנו מכירים, דגם ספורט (גג נפתח , כלומר ללא גג),0.3 בחזית, אנטנה קשורה בכבל לאחור, ג'ריקן מים (מעופשים מן הסתם) והכי חשוב, הכי חשוב דאווין בעוצמות על.

    במושגי היום זה לא יאומן אבל עם הג'יפ הגעתי עד למגרש ובאמת הייתה לי נקודת תצפית מעולה, אכן הדולצ'ה ויטה בשיאה.

    היתב זו שעת ליל, הזרקורים פעלו ואז היא הגיעה, בחינניות קפצה על מכסה המנוע של הג'יפ וכמובן , כמובן הסתירה לי את המגרש, קמתי לנפנף אותה כמו שמנפנפים זבוב טורדני ואז כשהסתובבה אלי, ראיתי את עיניה, הוכיתי באלם, הוכיתי בהלם, הוכיתי בסנוורים, נשארתי פעור פה, שכחתי מה רציתי ממנה, פשוט בהיתי מולה (ובל יהי הדבר קל בעיניכם באותה תקופה הייתי שחצן לא קטן), מזלי שהיא תפסה את הפיקוד "מה הבעיה?" "את מסתירה" הצלחתי למלמל איכשהו, "אז בוא שב לידי על מכסה המנוע, במקום בתוך הג'יפ" , עברתי לידה, מה אומר - נפלתי שדוד, תמונתה חקוקה במוחי והזמן לא פגע באיכות התמונה עד עצם היום הזה , החיוך המקסים, השובבות בעיניה, התנועה שלה והכי חשוב העומק שבעינייה הירוקות, מן הסתם מכבי נצחו אבל אני לא זוכר כמעט כלום מהמשחק.

    היא הייתה מורה חיילת והזמינה אותי לביתה למקלחת, הגעתי כמובן באותו ערב כפי שהגעתי בכל ערב שיכולתי להגיע.

    ואז נגמרו המילואים, אני חזרתי לת"א והיא נשארה בצפון, היה ברור לנו שקרה בינינו משהו מדהים אולם היה לה חבר שסיכמה איתו על נישואין, לא רצתה לפגוע באיש, אבל גם לא בעצמה.

    היא נקרעה בתוכה, גם אני ממרחק של עשרות ק"מ הצקתי לה, נו נו תחליטי, והיא היססה, היססה מאד ואז גם החליטה.

                        ימינו אלה

    התחתנו בוודאי שהתחתנו, ואני מודה לאלוהי הג'יפים על השידוך ששלח לי, לא הצטערנו לשנייה, בנינו משפחה וראינו דורות אחרינו, היא כבר הפסיקה לקפוץ על ג'יפים (פשוט לא היו בסביבה) והכל התנהל בשלום.

    לאחרונה החלה לסבול מכאבי ראש, גם הראיה נפגעה, האבחנה הייתה חדה - גידול במוח, תוחלת החיים - קצרה, ואז היא הזכירה לנו את הפגישה הראשונה, הפגישה על הג'יפ, אני מבקשת להיקבר בעמק, ושבמסע ההלוויה נסע יחד על הג'יפ כמו לפני ארבעים שנה,

    הייתה לי ברירה? הסכמתי.

                       היום

    נהגתי בג'יפ היא הייתה לידי, הרי הגלבוע צפו על נוף  שדותיה של בית אלפא שם נסענו, לא היינו לבד היו אתנו רבים וטובים, גם ילדנו היו אתנו ,הולכים בדממה אחרי הג'יפ.

    דמעות ערפלו את עיני, גופה עטוף התכריכים נסע את נסיעתו האחרונה בנופים שכה אהבה, בנופים בהם התאהבנו זה בזו.

    (סיפור שמעורב בו דמיון ומציאות, אין צורך לבצע ביקור ניחומים)

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/8/09 12:57:

      צטט: המומלצים בע"מ 2009-08-26 14:19:28

      מצאתי עצמי מתרגשת בקריאה.

       

      תודה.

       

      תודה ושבת שלום

        26/8/09 14:19:

      מצאתי עצמי מתרגשת בקריאה.

       

      תודה.

      פרופיל

      סש"ע
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון