בספרו "פוקר שקרנים" מתאר מייקל לואיס את שנות ה-80 העליזות בשווקי האג"ח, עת עבד בחברת "האחים סולומון". באותה תקופה היו האחים סולומון בגדר מונופול בתחום האג"ח. כל חברה שרצתה לגייס הון בעזרת אג"ח הייתה חייבת לפעול דרך האחים סולומון. כמעט כל עסקה בתחום עברה תחת ידיהם. באותה תקופה, של תחילת שנות ה-80, סוחר אג"ח יכל לעסוק בשני תחומים בלבד – אג"ח ממשלתי ואג"ח קונצרני. אחד הסוחרים בחברה מצא כי ישנו שוק שלם שעדיין לא התגלה – שוק המשכנתאות. הוא סבר, כי הציבור האמריקאי משתמש באשראי רב בעקבות הריביות הנמוכות ששררו באותה עת במשק. כל החוב הזה, שכלל מיליארדים על גבי מיליארדים של דולרים, נשאר רק בין הלקוח לבנק. אותו סוחר חיפש דרך להפוך חוב בעייתי כמו משכנתא לחוב סחיר. 

במשך תקופה ארוכה ניסה אותו סוחר להפוך את המשכנתא לאג"ח. למשכנתא בתור חוב יש יתרונות – התשואה בה גבוהה יחסית לחובות סחירים אחרים, והפיזור המגולם בה על אלפי משקי בית משרה אווירה של ביטחון. הבעיה היחידה בשוק המשכנתאות היא מה ניתן לעשות במקרה של פירעון מוקדם – הרי כל לווה יכול לבקש מהבנק לפרוע את ההלוואה לפני הזמן. משקיע שקונה אג"ח רוצה לדעת בוודאות מה התשואה וכן מה משך חיי האיגרת. לבסוף נמצאה הנוסחה, וניתן היה להפוך צברים של משכנתאות לכדי חוב סחיר. צבר כזה של משכנתאות יכול להיות מורכב מהלוואות מצטברות בגובה של מאות מיליוני שקלים.  

כך עברו להם מספר שנים, והלך והתפתח לו שוק המשכנתאות הסחירות. סוחרי האג"ח הממולחים של האחים סולומון קנו מהבנקים למשכנתאות את המשכנתאות, פירקו אותן לגורמים, הרכיבו מחדש, ולבסוף מכרו אותן לבתי ההשקעות, קרנות הפנסיה ומשקיעים אמידים. משקיעים אלו זכו לקנות אגרות חוב בעלות פיזור נרחב ותשואה גבוהה, ולמשך זמן מה הכל נראה טוב.  

הבעיות החלו כאשר הריבית במשק החלה לעלות. לווים שהלכו והתרבו התקשו לשלם את הריבית והקרן של המשכנתאות שלקחו מהבנקים, בנקי המשכנתאות החלו לדווח על הפסדים ונראה כאילו כל העסק צולל. מזכיר משהו למישהו? 

בסופו של דבר, נחלץ הקונגרס האמריקאי להצלת השוק. בית הנבחרים האמריקאי העביר חוק לפיו יכולים בנקאי המשכנתאות למכור את המשכנתאות בהפסד ולקבל זיכוי ממס ההכנסה. התוצאה של החוק החדש הייתה מהומה בשוק אג"ח המשכנתאות – הבנקים מיהרו להיפטר מהמשכנתאות שלהם בכל מחיר, סוחרי האג"ח קנו אותן במחירי רצפה ושווקו אותם לבתי ההשקעות תוך גזירת קופון שמן. הבוננזה של סוחרי האג"ח הפכה את אותם אנשים צעירים בוול-סטריט לעשירים מופלגים.  

כיום המצב מזכיר במידה רבה את הימים העליזים של שנות ה-80. הריבית הנמוכה בתחילת העשור גרמה לאמריקאים רבים לקחת משכנתא ראשונה ושנייה על רכושם, לצרוך מעבר ליכולתם הכלכלית ולמנף את אחזקותיהם הפיננסיות. כאשר החלו הריביות לעלות החלו אמריקאים רבים, בעיקר מתחתית שוק המשכנתאות (סאב-פריים) לשמוט חובות. ההמשך – ידוע.  

מה יהיה הלאה? קשה לדעת. בינתיים מנסה הבנק הפדראלי לייצב את המערכת על ידי הזרמת כספים להגברת נזילות הבנקים והורדה של חצי האחוז בריבית הניכיון של הבנקים. מטרת המהלכים האלו היא למנוע קיפאון בשוק האשראי. חברות זקוקות לאשראי על מנת לצמוח, כך שמחנק אשראי יביא לירידה בצמיחה הנמוכה ממילא של ארה"ב. הבנק המרכזי נמצא בדילמה קשה מאוד – האם להוריד את הריבית ולשחרר קצת לחץ מהשווקים, תוך סיכון של הרמת ראש של האינפלציה? התשובה,כמובן אינה ידועה. זוהי שעתם הטובה של הספקולנטים. מי שישכיל לבחור את הכיוון הנכון יוכל להרוויח ממון רב מהמהלכים הקרובים בשווקי המניות, אג"ח והריביות.