ב"ה
ערב פתיחת שנת הלמודים החדשה, הבאה עלינו ועל כל עם ישראל לטובה, עלו בי מחשבות לגבי עתיד החינוך בארץ ישראל, וחשבתי לשתף את חבריי וחברותיי היקרים במחשבותיי, ולשמוע את דעתם בנושא זה.
כולם מדברים על חשיבות החינוך, ועל החשיבות והצורך להשקיע בו. אולם למעשה מה שאני רואה, כמשקיף מן הצד, כול שנה, זה שה"תכלית" היוצאת מכול הדיבורים הגבוהים הללו היא אחת: העלאת שכרם של המורים (וחלילה עיני אינה צרה בשכרם).
האם זו הבעיה, האם בכך שהעלו למורים את שכרם נפתרו הבעיות?
חד משמעית התשובה היא, לא!
כל שנה ושנה רואים מחדש, שהעלאת שכר המורים לא פתרה שום בעיה, אלא להיפך: הבעיות רק מחמירות משנה לשנה ומגיעות לשיאים חדשים שלא נודעו בשנים שעברו.אם כן מה הוא שורש הבעיה?אחיי ואחיותיי היקרים, עם ישראל גלה מארצו, קרוב לאלפיים שנה, והיה מפוזר בין העמים, רחוק מאדמתו וממולדתו. ולא אחת תוך כדי בזיון, גזרות קשות ואיומות ופרעות ופוגרומים, כידוע. ובכל זאת לא נטמע בין העמים, ולא נכחד, ולא נמחק ח"ו מהעולם, במשך אלפי השנים הללו, כמו עמים ואומות אחרים. מדוע?
כי במשך אותם אלפי שנים של גלות, רוב רובו של עם ישראל שמר וקיים את התורה הקדושה בתמימות, במסירות נפש ממש. והתורה הקדושה על ערכיה איחדה את העם, הגנה עליו ושמרה אותו.
והנה לפני קצת יותר ממאה שנה קמה בקרבנו תנועה אשר הכריזה:
"די לגלות, די ליהודי הגלותי".
"בואו ונעלה ציונה, ושם ניִצור טיפוס חדש של יהודי. אדם החי על עבודתו, עבודת האדמה". והעלתה את ערך עבודת האדמה, לערך דתי, "דת האדמה", במקום התורה הקדושה.
ובמחי יד אחת ניתקה את העם היהודי מתורתו הקדושה, וממורשתו עתיקת היומין. לנתק את העם היהודי מתורתו הקדושה, עלתה בידם, לדאבוננו הרב, לחרפתנו ולבושתנו.
אולם הרעיון של עבודת האדמה כערך עליון, כדת. לא עלה בידם. וכך נוצר מצב של ריקנות: האומה הישראלית נותקה, במחי יד אחת, משורשיה היהודיים העתיקים, מבלי שינתן תחליף כל שהוא.
רש"י ז"ל מפרש את הפסוק: וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם (בראשית לז, כד), על פי המדרש (מדרש רבה, בראשית פרשה פד), כך: "ממשמע שנאמר וְהַבּוֹר רֵק, איני יודע שאין בו מים, מה תלמוד לומר אֵין בּוֹ מָיִם? מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו".
כוונת רש"י ז"ל והמדרש בדברים אלה היא: "בור" הוא כינוי לאדם, כמו שנאמר בפרקי אבות (פרק ב, משנה יא) על רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס: בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה. "מים", אמרו חז"ל (במדרש שם): נמשלו דברי תורה למים, שנאמר: הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם (ישעיה נה, א).
אם האדם ריק, אין בו תורה ואין בו ערכים, לא יתכן מצב של ריקנות (ואקום), ולכן, "נחשים ועקרבים יש בו", כל מיני מזיקים ומרעין בישין, מוצאים מקום בתוכו, ה' ירחם.
וכבר צווח ואמר הנביא ירמיהו, בשם ה': אתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצב לָהֶם בּארוֹת בּארת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם (ירמיה ב, יג). אם אנו רוצים לפעול למען החינוך והתרבות בארץ ישראל. יש לכך רק דרך אחת: להפסיק לראות בבתי הספר "בתי חרושת לתעודות בגרות" ו"מכינות לאוניברסיטאות", ומעבר לחומר הדרוש לבגרות ולאוניברסיטה, כלום, ריקנות, "בור ריק שאין בו מים", וממילא "נחשים ועקרבים יש בו".
אלא לראות בהם בית שבו, בראש ובראשונה, מחנכים לערכים, לדרך ארץ, וכבר נאמר: "דרך ארץ קדמה לתורה".
אני לא בא להציע לכול עם ישראל לחזור, כולם כאחד יחד, לשורשיו היהודים, ובכך נמצא מזור לכל בעיותינו, עניין זה נתון בידי כל אחד ואחת, ורק הוא שיחליט בעניין זה (אף על פי שבוודאי הייתי שמח אם זה מה שיקרה, וחלק ב' של הפוסט יוקדש לנושא זה).
אני כן בא להציע: "דרך ארץ קדמה לתורה", קודם כל ולפני הכול – "דרך ארץ". יש לחנך לערכי יסוד בסיסיים ומקובלים על כל אחד ואחת.
ערכים של "כבוד לתרבות ולמורשת המקומית (במקרה שלנו – התרבות היהודית)", "אהבת העם", "אהבת המולדת", "אהבת הזולת", "כבוד לאנשים מבוגרים", "כִבוד אב ואם", "התחשבות בזולת וברגשותיו", "אהבה וכבוד לחיי ולצומח", "שמירה על ערכי הטבע", "הגנה על החלש והחריג", "חינוך לנתינה מעצמך - עזרה הדדית והתנדבות למען הכלל והחלש", "שמירה ואי השחתה של רכוש הזולת, פרטי וציבורי", "הצניעות כדרך חיים", "שלילת הגאווה והשחצנות", "דיבור עם הזולת בצורה מכובדת ונקייה", "נאמנות מוחלטת, עזרה ויחס לבן/בת הזוג ושמירה על אחדות וחוזק היחידה הבין-זוגית", ועוד ועוד.
בקיצור: לקחת את הכלים, שהם הילדים היקרים שלנו, ולצקת לתוכם מים זכים וטהורים – תוכן ערכי.
ערכים אלו יהיו בראש סולם החשיבות והעדיפות של מוסדות החינוך, ובנוסף, ילמד בית הספר, כמו שעשה עד היום, לתעודת הבגרות ויכין ויכשיר את בוגריו לאוניברסיטה.
לא הגדלת תקציבים, לא הגדלת מספר השומרים, המשגיחים והמפקחים בתוך וסביב בית הספר, לא הגברת תכיפות הסיורים המשטרתיים סביב ובאזור בית הספר, לא הקמת עוד ועוד "ועדות מומחים", לא חוזרי מנכ"ל ולא תקנות והוראות שונות ומשונות הם שיעלו את "עגלת" התלמידים חזרה ל"דרך המלך", רק חינוך לערכים, עם דוגמא אישית של ההורים, המורים והמורות, הוא הפתרון!
אין דרך אחרת |