אבו חאלד - החומוס הראשון. אהבתי לדניאלה

מסעדת אבו חאלד בהרצליה קיימת מאז שאני זוכר עצמי. היא פשוט הייתה שם, בכביש הראשי, בדרך להרצליה פיתוח או לתל אביב. באו חאלד מגישים סוג של חומוס. היום אני לא אוהב אותו במיוחד, ומגיע לשם באירועים נדירים מאד, אבל אז, בשנות ה-80 ו ה-90, זה היה מה שהכרתי. מי חשב לנסוע ליפו או לתל אביב בכדי לאכול חומוס. רצית חומוס- הלכת לאבו חאלד - זמין וקרוב. גם תחקיריו של רפי גינת, והסיפורים על ה"תוספות" המיוחדים שהוסיפו הטבחים לחומוס (למי שלא יודע, נאמר שמכיוון שהטבחים שם לא ממש עשו צבא, הם פרקו את הנשק שלהם לתוך הסלט...) לא הרתיעו אותנו לבוא למקום היחיד שהכרנו. היה שם יחס חם, חברי ואדיב, אז באנו, זה לא היה הגיל לשאול יותר מדי שאלות.

כדי לא להלאות את הקורא מלא הציפייה לספר שמלא בסקס ונוטף הורמונים, אחסוך ממנו את סיפורי האהבה הכושלים שלי עד התיכון- ובכלל נשאלת שאלה האם נשיקה עם ברזלים נחשבת לנשיקה או לניסוי ברפואת שיניים. דווקא ניסיתי להיות פעיל בחטיבה, אבל כנראה שהסתובבות עם כובע מצחייה על הראש וחולצות של "ישראל מחכה לרבין" לא היה ממש החומר ממנו עשויות אגדות. גם התיכון לא התחיל בסערה, אלא להפך, התחיל ביובש מתמשך. המזל הגדול שלי, שבאותה התערבות שבה הגדרנו את יעדינו לחיים, כתבתי שאשכב לראשונה רק בגיל 17, ככה שהרגשתי נינוח, והייתי בטוח שמתי שהוא במהלך התיכון זה בטוח יקרה, אז אפשר להעביר שנתיים במשחקי כדורסל, פיצוח גרעינים, ויציאות למסיבות שבהם הסתובבו אנשים מצחיקים עם וסטים.

לקראת תחילת יב' כבר התחלתי להילחץ. גיל 17 כבר עבר והרקורד המיני שלי נראה כמו טור הניצחונות בקריירה של שמעון פרס - 0 מוחלט. יש בחיים הרבה דברים חשובים כמו ערכים, אושר, עושר וכו', אבל לא לעמוד בהתערבות מכיתה ז' כבר היה יותר מדי בשבילי, והבנתי שאם אני רוצה לעמוד ביעד, אז צריך להתאמץ. כמו שאומר המשפט המעצבן, הסתבר שהמטבע היה מתחת לפנס, ובלי ששמתי לב התחלתי מערכת יחסים ראשונה עם אישה שהיא לא אימא שלי, דווקא עם הידידה הטובה שלי דניאלה. דניאלה הייתה ילדה חמודה מאד, חננה עם חוש הומור, חיוך יפיפה וחזה בגודל של אוקלהומה. בשונה ממני, היא לא הייתה פרייארית, ואת מרבית התיכון היא העבירה עם חבר חנון עוד יותר ממני. אבל לקראת יב' הם נפרדו, אנחנו התקרבנו, ומכאן ועד קריעת קרום הבתולים שלי, המרחק היה קצר. טוב את האמת הוא לא היה כל כך קצר, כי לא ממש הבנתי מה צריך לעשות ולמה, והסתבר שהשעות שקראתי ניטשה במקום לראות סרטים כחולים לא ממש הועילו לי ברגעים אלה. אני לא אשכח בחיים את ההרגשה המוזרה בפעם הראשונה שגמרתי, זה היה לי מוזר כמו הניצחון של עמיר פרץ על שמעון פרס - פשוט הגיע משום מקום... זה כמובן עוד לא היה בתוכה, אלא יותר בתוך התחתונים שלי. מעניין מה חשבה אימא היקרה שמדי יום יומיים היא הייתה מקבלת תחתונים מלאים בכתמים מהצד שלא עם התווית.

ככה המשיכו יחסינו. הייתי חבר נוראי, ילד מעצבן, אבל איך שהוא דניאלה התמידה בי, אולי כי היא ראתה את הפוטנציאל, וחשבה שמה שנכתב עלי בספרי המחזור באמת יוכיח עצמו. ואז זה קרה. אני זוכר שזה היה אירוע מוזר כי לא ממש התכוונתי. מה זאת אומרת "לא התכוונתי" ישאל עצמו הקורא האינטלגנטי (תמיד טוב להחמיא ללקוח). אז אשכרה ככה זה היה באותו ערב, אשר גם היה יום השנה לעוד רצח פוליטי שהרעיד את העולם, הגעתי למצב שכבר הייתי בלי תחתונים, ואני לא זוכר מדוע, גם דניאלה הייתה בלבוש חווה (שאלתם את עצמכם בת כמה הייתה חוה כשהתחיל כל הסיפור עם הנחש? תחשבו על זה). בכל מקרה, בעודנו משחקים האחד עם השניה על מיטתה, אי שם באחד הרחובות העשירים במדינה, זה קרה - הרגשתי שאני בתוכה- לא ירד דם, ולא צמחו לי שערות על החזה - שום סימן לא הזהיר מהדבר הזה, ומה שקרה פשוט קרה. אני זוכר את המחשבה שעברה לי בראש "זהו?, על זה כל הסיפור, הספרים, הבדיחות, הסרטים והקריירה של פנינה רוזנבלום", מהר מאד נסוגתי לאחור וקיימתי את מה שהבנתי אחר כך שנקרא משגל נסוג. דניאלה, שהייתה המנוסה מבין שנינו, לאחר שקרום הבתולים שלה נקרע בעבר ע"י ילד תפנוקים אחר - בירכה אותי על היום ההיסטורי.

היחסים שלי עם דניאלה המשיכו, ומהידידה שהייתה הדבר הכי קל או למעשה היחידי שיכולתי להשיג, היא הפכה לאהבה גדולה. מדי יום עיטרתי אותה בסימני אהבתי - לא, לא התכוונתי למתנות, אלא ל"היקים" ילדותיים, שגרמו לה לרכוש קו ייצור שלם של גולפים (עד שהחלטתי לעבור ל"היקים" על הפרצוף עצמו...תמורת סכום פעוט אני אלמד גם אותך איך לעשות את זה). כמו כל זוג הנשוי 40 שנה, מרבית היחסים שלנו התאפיינו במריבות הדדיות, אך לא כמו שאר הזוגות, הפעם היה רק אשם אחד- האופי הילדותי שלי. וככה, נמשכו היחסים שלנו 4 שנים. פרידה, חזרה, עוד פרידה ועוד חזרה. במהלך הצבא היה לדניאלה את תקופת הטייסים שלה. אני ממש לא אוהב טייסים, יש בחורות שאומרות שזה מקנאה, אז הן אומרות, ואני אומר שזה באמת לא קשור לשחצנות שלהם, לעובדה שטייס מסוק גרם לי להקיא לתוך הקסדה במהלך פעילות מבצעית או לעובדה שכל עולם המושגים שלהם מורכב ממילים שקשורות לקוקפיט - זה קשור אך ורק לעובדה שטייסת שלמה חגגה על האקסית המיתולוגית שלי בזמן שאני טחנתי ניווטים.

אבל זה לא שסחבק (מישהו אמר אייטיז?) נשאר רק עם הסרטים הכחולים שנהג הטיולית הרומני שם לנו בזמן שהקצינים הכינו לנו עוד תרגיל מרתק וריאלי שבו היינו מצליחים לחסל 15 מחבלים בזמן ממוצע של ארוחה בבורגר ראנץ'. מדי פעם היה טקס קבוע, אני הייתי מגדל זקן כסימן לזה שאני נמצא באימונים לקראת פעילות מבצעית, ואז נראה מי ה מ.צ שיעצור אותי, ודניאלה הייתה מבינה שגם לה יש תפקיד במלחמת ההישרדות הציונית מלבד ערבי הוואי בטייסת, והיא הייתה עושה לי טובה, שהייתה מחזיקה אותי לעוד שבועיים-שלושה.

אחרי הצבא, התחלתי את מזלי בעולם של המבוגרים, ודניאלה התעופפה לה לטיול במזרח, שם היא צברה בעיקר שני דברים - ניסיון מיני ו-תחת. וככה, שהיא חזרה לארץ נפגשנו, לאחר כחצי שנה. הופעתה הייתה ממש כשל שחקנית קולנוע שדגמנה בגדי הריון - היא פשוט הייתה ענקית! זו באמת הייתה בפעם היחידה בחיי, שאפשר לומר שעשיתי סקס מתוך רחמים שהם לא עלי. אבל מהר מאד דניאלה חזרה לעצמה, עם קצת עזרה ממדריכת כושר פרטית היא שוב הייתה המתוקה שלי מהתיכון, ויחסינו מעולם לא נראו טוב יותר. הייתי עדיין ילד, אבל קצת פחות מעצבן והצלחנו להחזיק מעמד תקופה של כחצי שנה של יציבות יחסית. אבל, כפי שבטח כבר הבנתם - לספר הזה יש יותר מפרק אחד. הפעם, אני נסעתי לחו"ל לטיול קצר. בשבוע האחרון, לאחר שבמשך חודש שלם התנהגתי כמו ילד טוב שהדף מעליו את עשרות התיירות השוודיות שרק רצו לבדוק את איברי הנימול, דניאלה הצטרפה אלי לטיול באיים.  באחת המעבורות, בעודה נהנית משלוות שעת בין ערביים, פתחתי איתה בשיחה על "יחסינו לאן". דניאלה הבינה את העסק מהר מאד, הסתבר ששוב גמרתי מוקדם מדי... את שאר השבוע היא העבירה בניסיונות מוצלחים להתחמק מיחסי מין איתי (מי אמר שהן לומדות את הסודות רק לאחר החתונה), ומיד שחזרנו לארץ היא הבהירה לי שזה לא היא, אלא אני. אחרי חודש היא הודיעה לי שכבר יש לה חבר חדש, מה שבאופן אוטומטי הצמיח לה שם משפחה חדש: הזונה. עם השנים, כעסי עליה, נעלם ועבר אחר כבוד לזונות חדשות. דניאלה התחתנה והקימה משפחה, הנחמה היחידה שהיא לא התחתנה עם טייס...

אחרי כמה שנים נפגשנו בחתונה של חברה מהתיכון. "תגידי, דניאלה - למה נפרדנו?" שאלתי, תוך כדי שאני מרגיש מוגן בגלל כמויות הויסקי שזרמו בחתונה הראשונה שהשתתפתי בה כאדם בוגר. "זה הסקס", היא אמרה. "הוא לא היה ממש טוב". זונה!

סיכום, או מה למדנו מהפרק הזה: החומוס הראשון שלך, לא אמור להיות טוב, הוא אמור להיות ראשון. את הפעם הראשונה שלך, תעשה ביום היסטורי - ככה אף פעם לא תשכח את התאריך...