כמו בסרט טוב, מעניין ואיכותי, אני גם אתחיל מהסוף, ואסיים בהתחלה..

הסוף

אני מרגישה לא נחשקת, שהאינטיליגנציה שלי, ההתנשאות, המאמץ להיות מבריקה וחדה בכל אשר אומר, והיופי שכולם מצביעים עליו שווים(כן, כן..) לתחת!

אחרי יותר משבוע, מאז הדייט, מאז הפגישה המצופה, הוא לא התקשר, לא שלח סמס, לא כתב לי בפייסבוק, ובטח שלא במקושרים, כאילו לא היה ולא נברא!

למרבה הפלא והחוצפה יש לציין, האדון טרח לצפות לי בכרטיס במקושרים מבלי לשלוח דבר.

כל האגו הנפוח והמעוצב היטב שלי נחת מטה והתנקז אל תוך כדור קטנטן שמנקר לי במוח ואוכל אותי מבפנים, לאט לאט ובסבל רב..

או קי, הפנמתי

משום מה לא מצאתי חן בעיניו.

אבל מה, מה לא מצא חן בעיניו?!

אני לא יפה דיך כפי שחשב שאהיה?

לא שנונה מספיק?

אולי הייתי צריכה להכנע ולהתחנחן יותר?

שאלתי את השאלות האלה הרבה פעמים והגעתי למסקנה, שאני לא כזו!

אני לא אוהבת לבטל את עצמי ואת האידיאלים שלי בשביל לרצות אחרים ושאחרים ירגישו יותר טוב, יתרה מזאת, אף אחד לא צריך לבטל את עצמו!

עם כמה שהוא היה חמוד, ניגן בשחצנות בגיטרה שהביא, בטוח בעצמו... אני נשארתי אני:צינית, שנונה, מקסימום השקעה חיצונית, הפגנת אינטיליגנציה וחוכמה אינסופית, טיזרית, מיסתורית וישירה לעיתים, ועוד הרבה דברים טובים ולא טובים המתלווים לכל זה...

אבל  אם הוא לא התכוון להיות בקשר איתי, ולא מצאתי חן בעיניו, למה הוא נישק אותי??

בנשיקה הזו אני בעצם נכנעתי, התמסרתי ונתתי לו את כל הבטחון שהיה לי ונתתי לו אותו להחזיק לכמה רגעים ואולי ליותר..

אני מרגישה ללא ספק פגועה, האגו יותר מכל...שאוב, מושפל ונבוך..

להבין שיש מישהו שלא בהכרח רוצה להיות איתך בקשר, ועוד רומנטי... זה כואב, בפרט לאדם בעל אגו מנופח כמו שיש לי..

אדם אחד אמר לי שלהרבה אמצא חן בעיניהם, ולהרבה לא, וזה בסדר.. אני לא חייבת לרצות את כולם, ומה שמושלם בשביל אחד, לא מושלם בשביל אחר..

אני מניחה שהרבה אנשים יחשבו שהוא צודק, לי יקח קצת זמן להבין את זה..

ההתחלה

חודשים שאנחנו משוחחים, ומתכתבים לנו... ושבאמת ובתמים נקשרתי סוף סוף לבחור, ועוד וירטואלית...בנוסף לזאת הוא די רחוק ממני( מבחינת מיקום, וגיל).

הוא בחור רגיש, מקשיב, רוצה להכיר אותי, שהוא בעיקר רציני ויותר מהכל...איכותי!

קשה לי להתפשר על רצינות.. ועל איכות בפרט!

(איכות היא לא מילה גסה)

אופציות- היו לי בשפע

מחזרים- תגדירו "מחזר"

אבל אני בחרתי "לנפנף" את כולם, ולבחור בו.

ויתרתי על בחור חמוד, רציני, איכותי, ואינטיליגנט בדיוק מאותו איזור, ואותו גיל..

הרגשתי כמו מטומטמת אמיתית ויומרנית שחשבתי שהוא אכן זכה סוף כל סוף אחרי תחנונים לא מעטים להיפגש איתי, דווקא איתי.(לא שלא חשבתי ההפך לגביי)

בחור 1.75+, עיניים חומות, חסון, בעל זיפים(כפי שאני אוהבת), לבוש יפה ומודרני, מוזיקאי מכונן, סקסי, אינטיליגנט..

הבחור הזה נסע את כל הדרך הלא כ"כ קצרה הזו להיפגש איתי..

נפגשנו בטיילת כפי שרציתי, הוא חנה מול הטיילת, חצה את הכביש בהליכה מלאת ביטחון ונישק אותי על לחי, וגיחך בזלזול בזמן שאמר את המשפט הזה:"זו הטיילת שלכם..?"

ידעתי שבאותו רגע אני אהיה חייבת להתנגח בו כמה פעמים.

הוא רצה שנשב על ספסל מוצל, ולאדון לא התחשק בדיוק ללכת כמה צעדים קטנטנים עד לספסל, לכן הציע שנלך למכונית...וחנה מול הספסל המוצל והגלמוד בסוף הטיילת.

התיישבנו, הוא דיבר, אני דיברתי, בחנתי... התנגחתי, ועקצתי אותו כפי שהבטחתי לעצמי...התנשאתי, הייתי אנטיפתית מעט(בכדי שלא יחשוב שאני כ"כ מעוניינת ומתלהבת ממנו), שחצנית, בטוחה, והוא גם כן.. מה שהרתיח אותי מאד...

זה הרחיק אותי וקירב אותי אליו בצורה משונה ביותר.

למען האמת היו שתיקות, שתיקות מביכות למדיי..

מה שגרם לו להציע להביא את הגיטרה, הוא ניגן ללא הרף.. הוא שקע בגיטרה במקום לשקוע ולהתעניין בי, בדייט שלו!

זה אכל אותי...אני מצאתי את עצמי בוהה בו, ומתעבת אותו ואת כל הציפיות שהתנפצו לנגד עיניי באותו רגע.

הוא סיים לנגן, הציע שנלך לאכול, הלכנו לקניון שבעיר..

חיפשנו מקום לשבת, הרבה מקומות לא נראו לו ראויים, לבסוף התיישבנו בקפולסקי.

היו שתיקות מביכות רבות, ואני רציתי לחזור הביתה כבר..(מה שלא חשבתי שיקרה)

אני הסתכלתי על כמה שהוא יפה, ולפתע התחוור לי שזה לא מה שציפיתי..

אבל הייתה בי ההתלהבות הילדותית הזו לחזור הביתה ולספר לאחותי שהוא ניגן לי בגיטרה, ושהיה כ"כ רומנטי..

הוא החזיר אותי הביתה, יצא מהמכונית, ונישק את שפתיי..

אני אמרתי לו שידבר איתי כבר, והוא צחק ואמר:"נחשוב עלייך"... מה שגרם למשפט הזה להדהד במוחי הרבה פעמים.

אני חזרתי הביתה, עם חיוך מתנוך לתנוך, וקוראת לאחותי לעלות לחדר לספר לה הכל בפרטי פרטים..

נחתנו על המיטה, מרוצה אך לא מרוצה..

איך שלא יהיה גרמתי לעצמי בעל כרוחי לחשוב שזה-זה..

ואני באמת ובתמים ציפיתי לסמס הזה שיציף אותי בסומק, ויגרום לי לפרפרים בבטן.. כפי שהיו לי ביסודי..

סמס שיזכיר לי ויחמיא לי על הנשיקה שהייתה לנו על הספסל המוצל..

זה היה בהחלט המשך יום מלא בציפיות מענגות...