
אני לא מבין,את זה בחיי שאני לא מבין! זה העולם הזה שדפוק,או משהו בי?
אז קבענו לצאת והחלטתי,לא לבוא. לא התחשק! היה בא לי להשאר בבית ולקרוא,לנגן לעצמי בגיטרה,שירים משוגעים!
אז עברתי ולא התענינתי! הייתי שקוע בעצמי! לא היה לי מצב רוח!
אז לא טילפנתי,כבר שבוע? מה קרה?! לחץ בעבודה! ניתקו לי את הטלפון...
מה אתם כל כך נעלבים???? ממה יש להפגע?
מזה אומר עליכם,אם אני לא רוצה? מזה מוכיח אם לא בא לי?
הרי זה רק אני! ואני, מי אני בכלל??? סתם אחד! כמוך,כמוך,כמו כל אחד שמסתובב כאן בנינו!
אז למה אתם לוקחים את זה כל כך ללב? כל כך קשה?
תעשו טובה,תנו לחיות בשקט! אין לי כח לסחוב את כולכם על הגב שלי!
תפסיקו להפיל את הערך העצמי שלכם,על "השלום,שלום" שלי. זו רק שיחת טלפון! ראבק! איפה הפרופורציות?!
למה אנשים לכאורה שפויים, נותנים מקום כל כך רחב וגדול,להתנהלות של מישהו אחר,בחיים שלהם!
צאו מזה! תמצאו לעצמכם חיים!!!
אם תתחילו להתעסק בחיים שלכם,אולי תעזבו את שלי במנוחה!!!
התעיפתי...
|
לך לל
בתגובה על לחייך או לא לחייך-זו השאלה!
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אתה מתעסק כאן ברגשות ובתגובות של אנשים אחרים.
אתה מבקר את אותם אנשים על כך שהם מתעסקים ברגשות ובתגובות שלך...
פרדוקסלי משהו, לא??
אם לדעתך לא צריך להתעסק במה ששייך לאחרים- מדוע אתה עושה זאת בעצמך?
ואם לדעתך צריך להתעסק במה ששייך לאחרים- אז על מה הביקורת שלך?
במילים אחרות: מה בא קודם- הביצה או התרנגולת?!
אני ממליצה על דרך האמצע, למרות שקשה למצוא אותה-
להיות מחובר למרכז הפנימי שלך, לרגשות שלך, לצרכים שלך, לרצונות שלך- אבל כל זה מבלי להזניח את הסובבים אותך.
אין ברירה- צריך לנהוג לפי איזשהו מינימום של קודים חברתיים.
העייפות שלך איננה נובעת מגורמים חיצוניים.
העייפות שלך נובעת מן הקונפליקט הפנימי שקיים אצלך בעניין הזה.
ברגע שתיישב את הקונפליקט הפנימי, תהיה פנוי להיטען באנרגיות חדשות. יהיה לך הרבה כוח. תתעורר.