בתקופה האחרונה אני קוראת כתבות בערוץ "בית" ב- nrg. יש שם ראיונות עם משפחות ובעיקר עם נשים מפורסמות שהן גם נשות קריירה וגם אמהות או רק אמהות או רק נשות קריירה וכד'. יותר משאני אוהבת לקרוא את הראיון אני אוהבת לקרוא את התגובות. לפעמים אני מתפלאת מהרשעות, לפעמים אני נהנת ממנה (כן..כן..יש אנשים שמגיע להם שיגידו להם דברים לא נעימים בפנים).

מסוג של סקירה כללית של כל התגובות מהראיונות הגעתי לכמה מסקנות, שטחיות ולא מדעיות:
יש לציין שכל הסקנות הן בגדר "בדר''כ", כלומר לא קביעות חד משמעיות.

אנשים בדר''כ לא אוהבים נשים עשירות, בעיקר אם הן התעשרו בזכות הבעל שהוא איש עסקים מצליח, כך שהן יכלו לפתוח עסק מצליח בזכות כספו.
(אנשים בדר''כ לא אוהבים שאישה אומרת "בעלי".)

אנשים גם לא אוהבים נשים שלא חייבות לעבוד.

אנשים בדר''כ לא אוהבים נשים רזות שטוענות שהן רזות כי יש להן גנים טובים ומשוויצות שהן יורדות פה ושם על חבילת שוקולד.

אנשים לא אוהבים עקרות בית מרוצות שאוהבות את הילדים את הבעל ואת עקרות הבית ושאין להן קריירה.

אנשים לא אוהבים נשות קריירה שרואות את הילדים שעתיים ביום.

אנשים לא אוהבים נשים שהכל מסתדר אצלן והן מספיקות הכל וכל זאת בלי להתלונן.

אנשים לא אוהבים נשים שלא מקטרות.

אנשים לא אוהבים נשים שמקטרות יותר מדי.

אנשים לא אוהבים נשים שהבית שלהן נקי תמיד ואפילו הן להן עוזרת.

אנשים לא אוהבים נשים שהבית שלהן נקי ויש להן עוזרת שלוש פעמים בשבוע.

טוב, ולפני שאני מתחילה לחזור על עצמי, המסקנה הסופית בגדול היא:


אנשים בדר''כ לא אוהבים נשים שטוב להן, שהכל "מתקתק" אצלן.
הם די מהר נהיים ירוקים ואני לא מתכוונת שהם לוקחים סל לסופר.

אולי המסקנה היא :
אנשים בדר''כ לא אוהבים אנשים

אולי הסקנה היא:
כל ראיון כזה ישמע פלצני ולא משנה מה את.

אולי הסקנה היא:

לאנשים תמיד יהיה מה להגיד.

אולי המסקנה היא:
למה לפחד מביקורת, מה רע בביקורת, למה לפרש ביקורת כקינאה או כרוע?

אולי המסקנה היא: מה רע בקינואה? עם ירקות זה די טעים.