גלה יא אלה
פוסטים אחרונים
- חוסכת לפסיכולוג 30/11/14
- הכי אידיוט בעולם. 29/7/14
- לאדון ערומכו-לו 24/7/14
- גם לכתוב לך את העסק וגם ליצור לך וידאו מושך לקוחות 24/7/14
- תגיד, מה שלום ה.... 5/7/14
- סרט שלא מביא לקוחות, סרט רע! 1/7/14
ארכיון
טורט, אספרגר ותסמונת הבורות.
כרגע סיימתי לצפות בסרט מדהים המבוסס על סיפור אמיתי.
סיפורו של מורה מחונן לו תסמונת טורט, המתבטאת בטיקים לא נשלטים הקשורים לאיזה שהוא עיצוב נוירולוגי. הסרט מתרכז בסבל שעבר בגלל בורות חברתית.
הסבל העיקרי היה בבית הספר כמובן, שכאשר היה עושה קולות משונים, המורים שלחו אותו לחדר המנהל ועל זה שהיה מוקצה בקרב התלמידים האחרים מחמת המיאוס על זה בכלל אין מה לדבר.
חדרי המנהלים היו בעצם חדרי בורות גורפת שגרמה לאמו להלחם בחירוף נפש על הכרה בכך שהילד לא עושה דברים בכוונה.
אני רוצה לספר לכם על קטע מרגש במיוחד.
הילד המרתק הזה, שהתגלה כאישיות סוחפת מגיע לחטיבה והנה כהרגלו בשניות הוא עורך הכרות עם מנהל בית הספר, למה? כי למורים קשה עם צלילי הרקע הלא רצוניים, מה גם שהם בטוחים שזה מכוון כמרבית האנשים איתם הוא נפגש.
כך בבדידות מזהרת מגיע הילד לחדר המנהל "התורן".
זה מתחיל ממש ממש לא מבטיח המפגש הזה שלהם.
המנהל מביט בו במבט נוקב ושואל אותו האם הוא מתכוון להגיע לקונצרט הבית ספרי.
הילד הלא יודע מראש שהמנהל מצפה שלא יגיע ולא יפריע והוא עונה שלא.
משהו מוזר קורה באותו רגע.
המנהל מבקש ממנו להגיע.
כן זה נראה כקטסטורפה, זה מריח כקטסטרופה ובדיוק באותו רגע שזה עומד להפוך לקטסטרופה בהתגלמותה, הרגע בו לאחר קונצרט רווי "צלילי רקע" לא רצוניים, המנהל קורא לילד לעלות לבמה, הדופק עולה לי...כן הוא עולה.
הילד מובך קשות ועולה מושפל לבמה.
ואז זה מתרחש...המנהל מתחיל לשאול אותו:
"אתה עושה את זה בכוונה?" הילד מסביר שלא ומסביר שזה הטורט..
ואז שואל המנהל: "מה אתה היית רוצה שנעשה כולנו, התלמידים ואנחנו בכדי לעזור לך?"
והילד עונה: "אני רוצה שתקבלו אותי כפי שאני!"
המנהל מחייך אליו ואומר לו שהוא היה נפלא ובעת הירידה מהבמה זוכה הילד לראשונה בחייו באהבה חובקת מקרב כלל התלמידים בבית הספר שעד אז תפסו אותו כמופרע.
זהו הסיפור של ילד הטורט, זה הסיפור של כל ילד שיש לו איכויות אחרות, זה הסיפור האישי שלנו.
כשהוצאתי את בני מן החינוך המיוחד כי חשבתי ששילוב נכון בכיתה רגילה יקדמוהו לשחקים, איש לא חשב שהשמיים לא יהוו כל גבול.
בכיתה ז' שוב נחפש את הפתרון המתאים, אך בינתיים עוד יומיים בני עולה לכיתה ה' בכיתה רגילה, מלווה בסייעת שכבר ממזמן לא צמודה אליו, אלא רק ממרכזת אותו פה ושם.
ועדיין, כל שנה מערכת החינוך עושה ככל יכולתה לגרום לנו ולבית הספר להתעייף על ידי הכלי האלים ביותר שקיים: הבירוקרטיה.
אנו עוברים אין ספור ועדות ובקשות לאיבחונים מעודכנים (כאילו שיש דבר כזה של העלמות השונות) והכל בכדי אולי לגרום לנו להבין שאנו לא במקום הנכון.
אבל המציאות הנפלאה של בני תופחת על פני מערכת החינוך והיא נאלצת להשאיר אותנו בין שורותיה ובין שורות בית ספר בלתי נתפס בגדלותו ובגדלות צוותו, שמרים אותנו כבר חמש שנים על מגש הכסף.
אם תראו את בני, לא תאמינו שפעם חיי בעולם מבוצר, היום הוא שב לשם כשהוא מתעייף מאיתנו..הוא צודק דרך אגב, אנחנו כל כך מייגעים אנשים עם יכולות אדירות כשלו.
אך הוא מתמודד איתנו נפלא והוא חינך מערכת שלמה, שיש דברים שעליהם לא מתווכחים.
הפוסט הזה מוקדש באהבה לאיש יקר בן 11 אוטוטו שלימד אותנו, שצדק מנצח לפעמים, גם אם יש לו מחיר וגם אם עליו צריך להלחם לא פעם.
בינתיים את הגשר הזה אנו חוצים, למדנו להביט רק למרחק נגיעה וכל צעד הוא ניצחון.
מה יהיה בעוד שנתיים? למי איכפת? אנחנו בתהליך סלילה, בסוף מזה תמיד יוצא כביש והוא הדרך לשינויי הדרך. |
תגובות (23)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני באה אליך לקפה יקירתי
1סוכר.
שנה נפלאה גם לך ואם יש לכם בכלל....
גלית
חחחחחחחחחחחחחח
אוף כמה שאני מתה על הדימויים הנפלאים שלך.
טלויזית סלורה לא נראתה מעולם יותר צבעונית מלאחר שורותיך...דגול שכמותך.
עשה לי טובה המשיך לחייך אותי גם ברגעים בלתי סבירים בעליל.
חותמת על כל מילה ותו שלך, על הכל, כל כך נכון.
ועל כך אומר, אני כבר אפטפט את עצמי לדעת איתך במקום אחר אחי חברי היקר.
כמובן שאיך שהוא כשאתה כותב אני מוצאת שם את עצמי.:))
גגו תודה קשת יקר
שוב באת לבוש פורמלי:))
אין לנו ברירה יקרה
הנחישות היא נחישות של כל לביאה או אריה הנלחם על חיי גוריו.
אהההה דניאל ואת השיחה הזו המשכנו כמו גדולים, מה נשתף את כולם?:)))לאאאאאאאא
תודה יקירי
אחדד ואומר לך מיכל.
אנשים נפלאים שכאלו, ורק כאלו ראיתי בריכוז בלתי נתפס בחינוך המיוחד ויש אותם בהרבה מקומות
רק שבמערכת הרגילה זה נדיר יותר כי לא פעם שוכחים שם שהמטרה בחינוך היא הומאנית ולא רק לעמוד ביעדים שמשרד החינוך הקצה, הוא הלא האחראי העיקרי להקצות את הילדים הללו, הוא גם מהווה כמאה אחוז מהמיכשולים העומדים בדרכנו לקבל את המובן מאליו.
אוף זה היה קשה.
וכן שוב רק שבח והלל יש לי על החינוך המיוחד, רק שכעת המענה בעבור בני היה במקום אחר ולשם מקשים עלינו עדיין להגיע, כאילו אין זו זכות אלמנטרית
באמת מרגש הסרט ובעיקר מרשים.
לגבי האקמול שמו סייעת, דווקא מערכת החינוך מאוד לא אוהבת לתת אקמול, היא כנראה בעד דרך הטבע, קרי, שהילדים המוצלחים הללו ישברו את הראש לבד...אבל שם המלחמות ולא אוהבים הורים עם טירוף בעיניים, אז סוף כל סוף הטירוף עומד לצידי.
:-)
תודה לך:-)
אליהו תודה לך מאוד
ואני מאחלת לך אותו הדבר ,ודאי כעת בדיוק אתה מתמודד עם התחלה חדשה שכזו.
גלית
כל הכבוד,
ואל תשכחי שהממסד דומה לטלויזיה שחור-לבן ישנה, כשהוא מתחיל לחרוק את חייבת להכניס לו שטוזה לתיקון.
ובהצלחה
לחברה ככלל קשה לקבל את השונה. הסרט כמו בחיים מסבירים שקיימת דרך אחרת. אני חושב שכול שינוי יש בו ברכה. קשה לעשות שינוי אחד ענק. שינויים קטנים והרבה ניתן לעשות. כול אחד לפי יכולתו, כול אחד היכן שכואב לו. אני יודע שיש מחיר, אבל זה שווה, בחיי זה שווה.
בהצלחה
כ ל-ה כ ב ו ד על הנחישות
ב ה צ ל ח ה בכיתה ה !
אני חוזר בו מהמשפט האומלל על הסייעות. זו הכללה וזה לא בסדר. ישבה לי בראש תמונה מאוד מסויימת וממנה הכללתי. מצטער.
אני לא חושבת שסייעות הן האקמול של מערכת החינוך. יש סייעות או משלבות שעושות את כל ההבדל לילד ולסביבה שלו. סייעת מקצועית יודעת בדיוק איפה להחזיק ואיפה לשחרר. היא הרשת מתחת לחבל שהילד מנסה ללכת עליו לבד.
זו מלחמה נוראית בבירוקטיה - אבל מבורכת.
כל הכבוד על האומץ להחשף (אבל את זה אנחנו יודעים מזמן..)
ובעיקר כל הכבוד על ההתמדה והאמונה.
בתי הגדולה אובחנה מאוחר מאוד מאוד כדיסלקטית (דיסלקציה ודיסגראפיה), וכשאני חושב על כל השנים הארוכות בהן אנחנו ומערכת החינוך שיגענו אותה כי כולם היו בטוחים שהיא פשוט עצלנית...
יש הבדל עצום בין אוטיזם לדיסלקציה, והקושי שלכם גדול בסדרי גודל משלנו.
אבל אני מבין (קצת) עם מה את מתמודדת (מול מערכת "החינוך").
בהצלחה.
שיהיה לכם המון הצלחה.
בבית ספרכם ישנם אנשים מקסימים שמשתפים פעולה ומאפשרים לו להתקדם כדי יכולתו.
אנשים מקסימים כאלה אפשר למצוא גם בחינוך המיוחד ולא רק ברגיל,
ובכל מקרה, האנשים הטובים האלה הם מעל לכל הבירוקרטיה שעברתם ושעוד נכונה לכם הלאה.
אני מכיר את התופעה מקרוב דרך אחיין שלי. ילד מדהים מדהים מדהים שאני לא מבין את המטורפים שרוצים לשלוח אותו לחינוך מיוחד. אז כן, סייעת זה האקמול של מערכת החינוך אבל היא עוזרת לפעמים.
אני איתך. אל תוותרי. למערכות קשה לקבל שיש פרטים יותר מוצלחים בתוכה.
לגבי הסרט - לא ראיתי אבל שמעתי עליו. נשמע מרגש.
בהצלחה!
בהצלחה לכל התלמידים
המקסימים