כשהיינו ילדים זה היה כל כך פשוט

היינו טובים היינו תמימים.

שאלתי אותה אם היא רוצה חברות

היא אמרה: למה לא? וחייכה חיוך מקסים

הזמנתי אותה לסרט וגלידת שוקולד

וליוותי אותה לביתה יד ביד

סיפרתי לכולם: יש לי חברה!

והיא כזאת מתוקה.

אבא אמר: איזו חתיכה (וקרץ לי קריצת בין גברים)

אמא התחברה איתה מיד (ולקחה אותה לשיחות נשים)

הו הימים. איזה תמימים.

איך יפים היו הימים.

הן דיברו על האקסים שלה וגם שלי

אמא ספרה על איך זה היה כשהייתה בגילי

בתכון התקרבנו, התרחקנו, התבלבלנו עשינו ניסויים,

השתוללנו במסיבות השתוללו גם ההורמונים,

הכרנו גם אחרים.

היא עזבה אותי

אני כתבתי לה שירים

ניסיתי גם עם פרחים

בכיתי, התחננתי, לא יכלתי לישון

אך היא רצתה... את זה עם הרישיון

הו הימים. איזה תמימים

איך כואבים היו הימים.

ועכשיו כבר זקנים

ודי מקומטים

כאבים לא חסרים

זכרונות כואבים הופכים למתוקים

ואת ליבינו מחממים 

הו הימים. איזה תמימים

כולם רוצים להיות חכמים

ולמעשה... שם תמונים היסורים

יותר מחכמים ויותר מגאונים

הם אלה שלאהוב יודעים

ולא משנה מי זרק עליהם מה

במשך החיים.