
עמדתי על קצות האצבעות והצצתי .מרחוק התקדמה אל חברתה מקומה ג' ילדה בת 12. זום אין של עין שרירית וראיתי- זנב סוס בלונדי רוקד ותלבושת מלחים כחול לבן גם חלקת עור בוהקת מהשמש.רק זאת הספיקותי לראות....ומחשש שתבחין בי התכופפתי.כך השתופפתי עד ששמעתי את סנדליה טופפות במדרגות,.בושה כזו חוויתי אצל האחות שפשפשה לי בשתי מסרגות, בדכר שאני עצמי עוד לא העזתי להבינו,."אין לך כינים ,תרים תחתונים. הבא אחריו"במשפחתי הקטנה היו רק גברים . .והאישה היחידה שחדרה לד' אמותיי הייתה סבתי.מה הפלא שתיאור המלחית לא מצא הגדרה בזיכרון. אולי משהו כמו ביום שקבלתי אופניים לבר מצווה.התמלאות של בלון אדום.כמו גול .התרוממות וצעקה פראית. הצצתי באיש לידי , שלא הצליח להחביא את האור הזרוע בפניו.אבא שלי.במרחק השנים הייתי אומר שמרבץ של גז טבעי פרץ דרך ראשי והתפוצץ כזיקוקין בחתונה ערבית..קולות חזקים ואור הנופל בתוך ההזדקרות. גלגלי מתכת רצו על מוט הוילון כרכבת הנכנסת לתחנה. האחות הזעופה יצאה."תוריד מכנסיים מתחת לברך".קראה. השפלה לא חשתי.רגיש אבל עמיד.נכנס חלוק לבן.הוא דיבר בעוצמה."קצת נוזל באשך ימין.שמאל תקין". .למעשה הוא בדק ובו בזמן הכתיב את ממצאיו לאחות הקלדנית שמעבר לפרגוד."ואיש לא יראה את פניו וחי" לגבי המלחית, כל נעורי לא דיברתי עימה.ראיתיה מרחוק.תמיד מהגב.אותו זנב קפיצי.בינתיים למדתי ביאליק ולקשת צבעי מהותי נוסף קו דק כחול לבן .אהבה.אחרי שנה ישבתי על ספסל בגן ערפילי.וליטפתי את...המשך יבוא |
בת יוסף
בתגובה על עוד נוף
Design4U
בתגובה על מה קורה?
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני בדרך אבל טרם שלחת צפירת ארגעה על קודם, ואני נעה מרגל לרגל בחוסר שקט, תוהה. נו....
:)
נירית כפרה.מה עם כפרה?
תום הילדות מובן לי, רשעות הזיקנה - פחות.
מלחית מלאכית
זכרון של אהבה ראשונה
אהבתי
אופס. מתנצלת ומסבירה: נמנעתי מלהגיב לפני שתתקן ולא מפני שהטקסט רע. להיפך. יש בו זיכרון משמעותי של תחילת התבגרות והכרה במיניות בצד מבוכה מובנת שמתפוצצת כמו זיקוקים בראש.
סליחה.
:)
כבר אמרת וזה רע.ההמשך לא ייכתב-בגללך
קראתי ולא אומרת בינתיים כלום :))