0

אהבה בחיתולים

7 תגובות   יום חמישי, 27/8/09, 18:30

עמדתי על קצות האצבעות והצצתי .מרחוק התקדמה אל חברתה מקומה ג'  ילדה בת 12. זום אין של עין שרירית וראיתי- זנב סוס בלונדי רוקד ותלבושת מלחים כחול לבן גם חלקת עור בוהקת מהשמש.רק זאת  הספיקותי לראות....ומחשש שתבחין בי התכופפתי.כך השתופפתי עד ששמעתי את סנדליה טופפות במדרגות,.בושה כזו חוויתי אצל האחות שפשפשה לי בשתי מסרגות, בדכר שאני עצמי עוד לא העזתי להבינו,."אין לך כינים ,תרים תחתונים. הבא אחריו"במשפחתי הקטנה היו רק גברים . .והאישה היחידה שחדרה לד' אמותיי הייתה סבתי.מה הפלא שתיאור המלחית לא מצא הגדרה בזיכרון. אולי  משהו כמו ביום שקבלתי אופניים לבר מצווה.התמלאות של בלון אדום.כמו גול .התרוממות וצעקה פראית. הצצתי באיש לידי , שלא הצליח להחביא את האור הזרוע בפניו.אבא שלי.במרחק השנים הייתי אומר שמרבץ של גז טבעי פרץ דרך ראשי והתפוצץ כזיקוקין בחתונה ערבית..קולות חזקים ואור הנופל בתוך ההזדקרות. גלגלי מתכת רצו על מוט הוילון כרכבת הנכנסת לתחנה. האחות הזעופה יצאה."תוריד מכנסיים מתחת לברך".קראה. השפלה לא חשתי.רגיש אבל עמיד.נכנס חלוק לבן.הוא דיבר בעוצמה."קצת נוזל באשך ימין.שמאל תקין".  .למעשה הוא בדק ובו בזמן הכתיב את ממצאיו לאחות הקלדנית שמעבר לפרגוד."ואיש לא יראה את פניו וחי"

לגבי המלחית, כל נעורי לא דיברתי עימה.ראיתיה מרחוק.תמיד מהגב.אותו זנב קפיצי.בינתיים למדתי ביאליק ולקשת צבעי מהותי נוסף קו דק כחול לבן .אהבה.אחרי שנה ישבתי על ספסל בגן ערפילי.וליטפתי את...המשך יבוא

דרג את התוכן: