בחמש בבקר החלטתי לא  להפקיד שוב את נשמתי אצל אדון עולם. התגלגלתי במיטה במו גור חתולים המשתעשע עם בקבוק ריק של מי עדן.יצאתי למנף את רגלי בהליכה מהירה שבאופן פראדוקסלי מאיטה את גלגלי המוח.היום עוד לא הנץ.צללים מאחורי  הבתים שיוו לכתם הארכיטקטוני  יופי של בית קברות בקיבוץ.ציוץ ציפורים בבודדת ופרחים מעולפים מעומס הטל כי רב.

הלו,צעק ממרחק,צעיר מרופט ומתנדנד.איפה אני, שאל . ברמת שרת אמרתי. ואז אמר "עכשו הבנתי הכול" וההמשיך ללכת באמצע הכביש.לו הייתי אומר אתה בכוכב צדק היה מגיב ב"עכשו הבנתי הכול" בינתיים עם ישראל נם, דנתי עם עצמי כמה  שכונה מודרנית דומה לבית הקברות אורבני .אותו גיבוב מלבנים.זה מיני וזה מקסי.ולמה המתים זקוקים לבית ואיך נמנעת מהם אופציית השכירות.

ביום כיפור האחרון הלכתי למשרד.הכביש היה ריק .זו שעת הזאבים בבית הכנסת.אשמתי בגדתי ואיזו מיתה נוראה מצפה למתפללים כמו לכופרים. מתמקחים על התאריך. במדרכה המקבילה.ראיתי ילד דתי.יחידי עמד מול שער

ורגליו תקועות באספלט .הילד החרד לבש חליפה חדשה  וכנפות הציצית הלבינו כשלג.הגדילים ירדו כמפל שממרחק מימיו נראים כעומדים. 

פניו היו במבע של הלם..האם חלום רע הקרה לי השם יתברך? במרפסת בין סורגי העץ ראה אנשים מעשנים בתאווה.עשן לבן עלה לשמיים ביום כיפור. ראיתי שהם לבושי פיג'מה,שפיהם רוטט .שעיניהם ריקות או טרופות.הילד לא זז והתמגנט לאצבעות שהשטן מרקד ביניהן וראשו קדח מחום ..כה תמים.זה הוסטל -רציתי להגיד.הבטתי ברוך פניו.בחלקותן. בעיניו הצלולות  .שאין בהן שופט ודיין. כולו שקוע בהוויה חדשה של עולם.ילד- מעשה של הבריאה.