לבי, הגיגיי.
ליוויתי את אמי במלחמתה בסרטן,
את המטען - פרקתי כאן.
וחוץ מזה מתגנבים להם קטעים אחרים ממסע חיי.
פוסטים פופולאריים
-
i've got demoted
10/1/09 | 357 צפיות
-
שנה
1/9/08 | 400 צפיות
-
אז מה נהיה?
18/3/08 | 765 צפיות
-
זעם
28/8/08 | 787 צפיות
-
יום הולדת שמח דרלינג!
19/5/08 | 814 צפיות
-
עמלנים...
26/3/10 | 698 צפיות
פוסטים אחרונים
- ככה 10/3/12
- חופש. אז מה. 27/7/11
- התקווה בת זונה 15/7/11
- יגון 10/7/11
- ספק 2/7/11
- תיק-תק 7/6/11
0
אין
יכולתי לשמוע שהם נוזפים בי, נלחצים שאני מנסה למשוך החוצה ממני את הצינורות וכמו בבדיקה הקודמת, לא זכרתי את ההתעוררות הכפויה ולא את הצעדה לאוטו, לא את הדרך ולא את הכניסה הביתה ולא הרגיש לי כמו משהו טוב ששווה לחזור אליו, אלא כהתנתקות מפחידה מהמציאות כשקורים לי דברים שמישהו אחר יודע עליהם ואני לא. ורק עליה חשבתי, איך חיתה כך 4 ימים שלמים, כשהתודעה כמו מרחפת לצידה, לעתים מבינה ושומעת, לעתים מנותקת, ויכולתי להבין ולו במעט את הפחד הנורא הזה את אובדן השליטה הקרה כמוות המתקרב. ושוב היא באה לי בחלום, והצרנו על כך שהרבה זמן לא התראינו, ובעיניי האדומות במראה הופיעה האמת במערומיה המכוערים. |
תגובות אחרונות
-
שרוןכחלון
בתגובה על רק עם אופנוע
-
ורד אוריאל
בתגובה על ככה
-
ורד א.
בתגובה על פשוש
-
עינת (ש)
בתגובה על חופש. אז מה.
-
ורד א.
בתגובה על התקווה בת זונה
-
נירה לב
בתגובה על פשושים
תגובות (1)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
עם סיום הקריאה, התגנבה לעצמותי צינה קרה שזחלה במורד הגב.
לפני ארבע שנים הייתי ליד אבא שלי לילה שלם ובבוקר הוא החזיק לי את היד, אמר לי שלום והלך למקום אחר.
שבת מתוקה.
דוד רונן.