רחוב הרצל כמו מרכזי ערים אחרים בעולם סובל מהסתיידות התנוונות חסימת עורקים הידלדלות שרירים ומכל אותם תסמינים המאפיינים גוף זקן. עד שאפילו הניסיונות הנואשים של עיריית נתניה ומנהלת מרכז העיר, לגרום לו בחודשי הקיץ לפרוץ בשיר ובמחול מצטיירים יותר כרעידות ועוויתות של חולה פרקינסון חביב, מאיזה גילוי מפתיע של חוסן גופני פתאומי.
רחוב הרצל הוא רחוב בן שמונים. הבתים בו מצולקים, בלים מיושן ומפגעי מזג האוויר, והחנויות בו הם ברובם בדמי מפתח, מה שאומר, שלאף בעל בית, אין חשק להוציא כסף מהכיס, כדי לשפץ נכס שהוא לא יכול לממש. וכל הניסיונות של העירייה לפתות קבלנים ע"י פטירתם מהיטל ההשבחה, לא הביאו עד עתה לתוצאות מעודדות במיוחד. אפילו שיפוץ קולנוע שרון ובית לנדא שעל הנייר אמור לעורר קצת לחיים את הרחוב העתיק הזה, בעיקר בחודשי החורף, מתנהל לו בעצלתיים, לפני שנה סיפרו לנו שהגיעו עם משפחת לנדא לסיכומים לגבי שני הנכסים האלה, עכשיו אומרים לנו ששום דבר עדיין לא סגור, ועוד חזון למועד.
פעם בימי "הסינמה פרדיסו" כשהחיים התנהלו מסביב לבתי הקולנוע. רחוב הרצל היה מקום בילוי אולטימטיבי. מקולנוע "שרון" ו"יגיל" במרכז, ועד קולנוע "סטודיו" "מגדלור" ו"אסתר" במערב, הרחוב היה עמוס והומה אדם משעה ארבע וחצי, שבה התחילה ההצגה היומית, ועד קרוב לחצות כשהסתימה ההצגה השנייה. אפילו האוטובוסים כיוונו אז את מועד יציאתם מהתחנה המרכזית לפי השעה שבה הסתיים הסרט האחרון. אבל מאז שבאה הטלוויזיה לעולם, והרגלי הבילוי שלנו השתנו, הרחוב הלך ודעך. באמצע שנות השמונים כשבנו את המדרחוב, רחוב הרצל שוב התעורר לשעה קלה לחיים. אבל כשהמעודנים והפאבים הגדולים עברו מהמרכז לאזורי התעשייה שמחוץ לעיר, הרחוב חזר לשקוע בתנומה עמוקה. אבל המכה הכי גדולה שניחתה עליו, באה לאחר שבנו כאן את קריית ספיר, והעבירו אליו את רוב הפעילות העסקית ואת בניני העירייה ורוקנו את הרחוב מכל תוכן ופעילות ממשית. מאז, כמו בסיפור המיתולוגי על פרספונה והדס, התפצלו הרגלי הבילוי שלנו לשניים, בחודשי האביב והקיץ אנחנו מבלים בהרצל ובמדרחוב, ומאמצע ספטמבר כשהתיירים חוזרים הביתה. עד לסוף החורף אנחנו מבלים בקרית ספיר, ומניחים להרצל לשקוע בתנומה עמוקה. עכשיו לאחר שהחליטו לצבוע את הכביש בסגול כגימיק שיווקי שעלותו שש מאות אלף שקל, התרשמנו, והלכנו ל"מנהלת מרכז העיר", כדי לנסות לברר כיצד העירייה מתכונת לעורר את הרצל משנת החורף, ואיך היא מתכונת להחזיר את ימיו כקדם.
יחצן מהוקצע ומיומן סיפר לנו שמדובר בפרויקט מקיף שכולל את כיכר ציון (?) רחוב דיזנגוף גני סאלד מדרחוב קראוזה ותל חי והפליג בשבחים ודיבר בהתלהבות על הזמרים והאמנים המופעים בכיכר ועל מופעיי הרחוב של יום רביעי, ועל יריד התמונות וחפצי הדסקית, ועל הכוונה של העירייה לפטור קבלנים מהיטל השבחה כדי לעודד אותם להשקיע באזור הכיכר, ועל בעיות התחבורה, ובעיות החניה, ועל תחנות המוניות, ועל קו הצ'רטר שהעירייה מתכננת מתחנת הרכבת לכיכר, ועל הרצון של העירייה לצמצם את כניסת כלי רכב למרכז העיר ועל מערכת ההיסעים החלופית של רכב הברידי ממונע בחשמל וידידותי לסביבה שהיא מתכונת להפעיל בעיר. "הכול טוב ויפה אבל כתוב כאן בדף שהעירייה מתכוונת לעודד מעבר אוכלוסיה צעירה למרכז העיר" ואני לא מבין על איזו אכלוסיה צעירה מדברים ומה יש לצעירים בכלל לחפש כאן, הרי חוץ מ"אורנוס" המיתולוגי אין כאן משהו שיכול למשוך אוכלוסיה צעירה"
האמת היא, שגם אם יתרחש הנס והעירייה תצליח בסופם של דיונים, להפוך את בית לנדא למוזיאון, ואת קולנוע שרון להיכל תרבות מפואר. זה עדיין לא יבטיח שרחוב הרצל יתעורר לחיים, שהרי רוב תושבי נתניה, כולל הצעירים, הם בכלל בעלי ישות קלריקאלית מוכחת, שלא מבקרים במוזיאונים, ולא צורכים בכלל אירועי תרבות, ודי להם בדרשה של הרב אמנון יצחק, כדי לספק את צרכיהם (הרוחניים) ארבעים שנה במדבר. איפשהו קראתי שמכל ארבעה אירועי תרבות במדינה, שלושה קורים בתל אביב ורק אחד בפריפריה. מה שאומר שהכול כאן קלם פאדי ודיבורים בעלמא.
בירושלים למשל אחרי שהעבירו את בי"ס "בצלאל" ממרכז העיר למבנים החדשים בגבעת רם ונוכחו לגלות שהאזור המרכז מתייבש, הזדרזו להחזיר את הפקולטה לארכיטקטורה לבניין הישן, מתוך אמונה שהסטודנטים יעוררו שוב את מרכז העיר לחיים. משמע ככה זה יפעל גם כאן. אם העירייה רוצה להפריח את השממה ולהביא לכאן צעירים איכותיים היא צריכה להשקיע בבבתי"ס לאומנות ועיצוב ולנסות להביא לכאן את "המדרשה" "המכון הטכנולוגי" ואת "שנקר" כפי שהיא השכילה להביא לכאן את איקאה ו"סלקום". שבלי אלה נתניה תישאר כבולה בתדמית הקלריקאלית שנדבקה בה. ושום דבר לא ישתנה בה באמת.
עד היום המראה המרהיב ביותר שיש לנתניה להציע לתייר חוץ מחוף הים. זה המראה המדהים בקרית צאנז בשעת בין הערביים כאשר אלפי חסידים במגבעות פאות מסולסלות וקפוטות שחורות יוצאים לתפילה מבתי המדרש וממלאים את הרחובות כמו נמלים עמלניות. זה מראה כל כך יפה, שכל פעם שאני עובר שם, אני עוצר את הרכב ומביט בהם כאילו אני מביט באיזה במחזה מופלא של שכספיר. אבל חסידי קריית צאנז לא יכולים לצערנו להחזיר את רחוב הרצל לחיים.
בקיצור מה שהעירייה צריכה לייצר כאן זה צעירים צורכי תרבות ולא צורכי אלכוהול. וחוץ מהצעירים, הקוסמטיקה והאסטטיקה הרי בינינו לא יועילו לרחוב ולא ישנו הרבה. אם רוצים להחיות באמת את המקום אז כמו שאמר מהנדס העיר, צריך לבנות כאן מיזם ארכיטקטוני בעל תוכן שיהווה אבן שואבת לאזרחים ולתיירים, ובעצם, אם חושבים על זה אז למה שלא יחזרו ויבנו כאן, את בנין העירייה החדש, הרי בכך, גם יחסכו כמה מיליוני שקלים בחודש, בדמי השכירות, וגם יבנו עוד נדבך שיש בו כדי לעורר את הרחוב לחיים חדשים בלי כל מאמץ. |