תודה לכן חברותי היקרות ולכם חברי היקרים.

אנו מתחננים לעיתים  על נפשינו הקטנה, לקבל כתף מסביבה לא מוכרה, כמו כאן בקפה, כתף בונה ותומכת, ומתקשים למצוא ברזל של כתף, כוח של תמיכה, אך מקבלים לפתע מן תחושה קלילה של אוויר תמיכה, תחושה כזו יש לי בתמיכתם כאן בהצלת קולנוע סמדר בירושלים.

אינני יודע אם זה הראיון עם יעקב אחימאיר, אם זה הפוסט שכתבתי, אם זה הדיבור עם כל אחד שנקרה על דרכי, אם זה הכל סתם ניחושים, אבל אין ספק, הקולנוע ניצל וזה מה שחשוב.

ויותר חשוב שאנחנו כאן ניצלנו קצת, דחינו קצת, טיפה, את מגמת האובדן של יכולתנו לשמור על קהילתנו, על סביבתנו, על ערכינו, זכרונותינו, חלומותינו, ילדותנו, נערותנו, בחרותנו, התבגרותנו.

תודות לאינטרנט ולרשתות החברתיות, בוצעה למעשה הנפקה כלכלית, של ערכי קהילה, לציבור של אלפים כמונו, שיכולים להשקיע 1000 דולר בדבר יקר להם, שגורם להם אושר והנאה, שמרגיש להם.

ערכים כאלו יתמודדו במכרז על סמדר ויבטיחו זכייה בבית המשפט, מאחר ומתארגת במקביל התערבות ציבורית לחיוב ברגולציה את שמירת המועדון הקהילתי הזה, מבוסס קולנוע ומשפחת צ'צ'יק , שאולי סופסוף תקבל את כבודה מחדש , אחרי הקרבות המתישים בתוכם על הרכוש.

ונזכור את נאוה צ'צ'יק זכרונה לברכה, שצנחה אל מותה לפני שזכתה להרגיש את עוצמת אהבת הציבור לנכס הקהילתי הזה, מעשה ידיה וידי משפחתה, "קולנוע סמדר".

ונחבק את בתה החיילת בחיל האוויר, שנותרה לבדה ונאחל לה את החום שבהנאה מנכסי צאן הברזל שנוצרו בידי משפחתה.

..

מזמינכם לשתות עימי מהקפה של מולי בקולנוע סמדר.י

..

ומכאן, אולי נתארגן לנו כאן, להנפקה בוול-סטריט, של חברה, שזה יהיה תפקידה, לאגד כסף קטן לכסף גדול, להגנה על עצמנו מפני עצמינו, ולשמירת היקר לנו בתרבותנו ובקהילתנו.