מאמר פרי עטי, דה-מרקר 4.1.2009

0 תגובות   יום שישי , 28/8/09, 15:30

הנה אנו, המורים... שמסדרים אותנו   17:32 | 04.1.2009 יואב פרידן  

שוב מפליא TheMarker בכתיבתו הבלתי מאוזנת בעניין המורים. איתן אבריאל כורך בטורו מ- 4.1.2009: "הנה אנו, המסודרים" בין כלל שודדי הקופה הציבורית לבין ציבור המורים. חבל.

 

היטיב אבריאל לכוון חיציו אל שודדי הקופה הציבורית דוגמת עובדי חברת חשמל (הראשונים בשכר והראשונים באלימותם כלפי אלה המנסים לקצוב אותו), עובדי כוחות הביטחון (עו"ד או כלכלן מתחיל בקריה נהנה מתנאים שבאזרחות ניתן רק לחלום עליהם), עובדי חברות הביטוח, הבנקים וכו'. אולם, כנראה כחלק מהאידיאולוגיה הימנית המאפיינת כל כך את כותבי העיתון, גם ציבור המורים מתויג כמי שנמנה על קבוצות הכוח הללו.

 

האמת צריכה להיאמר בראש חוצות בכל הזדמנות: שכר המורים במדינת ישראל הוא שערורייה ואחד הסממנים המובהקים לחוליה של החברה הישראלית. סולם שכר בחברה מתוקנת אמור לשקף ערכים, מעבר לחוקי היצע וביקוש רגעיים. בחברה הישראלית ישנם מגזרים גדולים המשתכרים פי כמה וכמה (300%, 400% ויותר!) ממורה ממוצע העובד במשרה מלאה. מנהל זוטר בחברה ממשלתית, בנק, או חברת ביטוח משתכר בין 15 אלף ל-25 אלף שקל ויותר בחודש ונהנה בנוסף משלל הטבות משמעותיות. מורה ממוצע משתכר כ-5000 עד 7000 שקל ברוטו, כמעט ללא הטבות.

מנהל בית ספר - תפקיד העולה בחשיבותו ובמורכבותו על מרבית תפקידי הניהול במשק! וודאי בדרגי הביניים משתכר כ-12 אלף עד 15 אלף שקל ברוטו בלבד. הפער זועק לשמיים בראש ובראשונה נוכח המחדל הערכי. תרומתו החברתית של כל מורה עולה לעין ערוך על תרומתו לחברה של מנהל אשראי בסניף בנק, מנהל גביה בחברת ביטוח או קורא שעונים בחברת חשמל. עם זאת, הם משתכרים כפליים, אם לא פי ארבעה, ממורה בת 48 עם 25 שנות ותק שמחנכת את ילדינו יום יום. תרומתו של מנהל בית ספר עולה בחשיבותה על רוב מכריע של ציבור המנהלים, אז למה כל מנהל שיווק בסלקום או מנהל לקוחות בבנק הפועלים מרוויח הרבה יותר ממנהל בית ספר? (ושלא נשכח את שכר המיליונים של המנהלים הבכירים).

  מורה נהנה מחופשים ארוכים ועובד מעט מאוד יטענו המלעיזים, כהרגלם. ובכן, המיתוס הזדוני הזה גם הוא פרי באושים של ישראל 2009. אני קורא לכל מנהל זוטר המשתכר 22 אלף שקל ואמון לכאורה על עבודה קשה (חרוצה ומיקצועית?!) לנסות כוחו יום אחד בהתמודדות מול תלמידים בבית ספר בשנת 2009. מורים עובדים קשה מאוד. נוכחות פיסית בכיתות היא עבודה מהקשות שישנן. בנוסף, במניין שעות העבודה חייבים לכלול אין ספור מטלות המבוצעות באופן יום-יומי על ידי מרבית המורים (הכנת השיעורים, בדיקת עבודות, שיחות עם הורים, ישיבות וכו'). בראייה מפוכחת זו ניתן בנקל להשוות את העומס המוטל על מורים לעומס המוטל על רבים רבים אחרים. לו נמנה את שעות העבודה האפקטיביות של עובדים רבים - במגזר הציבורי והפרטי כאחד - נגלה לאחר ניכוי שעות ארוחת הצהריים, שיחות החולין, הסידורים הפרטיים, הגלישה באינטרנט וכו', כי עובדים רבים עד מאוד לא עובדים בפועל יותר משעות ההוראה הפרונטאליות של מורים. זה לא מפריע להם, כמובן, לחשוב כי הרכב הצמוד מגיע להם בזכות ולא בחסד - הלא אנו חיים בשוק חופשי, אז זהו - שלא. עובדי מונופולים ממשלתיים (חברת חשמל, מקורות וכו') מנצלים את כוחם לקבלת שכר עתק, עובדי הבנקים וחברות הביטוח מנצלים את מבנה השוק הבלתי תחרותי על מנת לעשוק את משקי הבית ולממן שכר מופלג, עובדי כוחות הביטחון מנצלים את נשקם הבלתי קונוונציונאלי וכך הלאה וכך הלאה.

והמורים? מגזר נשי ברובו וחלש, שלדאבון הלב גם לא משכיל להתנהל בחוכמה ולוקה בעיוורון אסטרטגי חמור. במקום לנהל קמפיינים אישיים נגד שרות חינוך, היה צריך לנהל קמפיין ערכי על מקומו של החינוך בחברה. על שלטי חוצות צריך היה לראות: עובד חברת חשמל=19 אלף שקל, מורה=6000 שקל, לחינוך מגיע הרבה יותר, ולא את האינטריגות האישיות של נציגי המורים למיניהם. בסופו של יום כולנו כאן שולחים את ילדינו לבית הספר והענקת שכר ראוי למורים תשפר את איכות מערך ההוראה לרווחת כולנו. מילא שהזזת ספינת המטוסים הזו היא איטית וקשה עד מאוד, מילא שהפוליטיקה הישראלית שוחקת עד דק כל רפורמה, אבל לשמוע שמורים הם "מסודרים" - עד כאן!

הכותב, כיום איש עסקים ויזם בתחום החינוך

דרג את התוכן: