כמה מוזר חשבה. הלו בארץ, הסקרנות הטבועה באנשים היא כה עמוקה שאין שום סיכוי שאדם בכלל, וגבר בפרט, ישב מולה בקרון כמעט ריק, ולא יציץ ויסקור אותה. היא החליטה לעשות בדיקה קטנה, ונעצה את מבטה במרק בעודו מעמיק בקריאה. הרכבת היטלטלה ומדי מספר דקות קרא הכרוז בשם התחנה אליה נכנסו. כעבור שתי תחנות עלו לרכבת שני צעירים בעלי חזות אפריקאית. בתחילה היא הרגישה קצת לא בנוח עקב הימצאותה כמעט לבד בקרון עם הגברים הצעירים. מרק לעומת זאת לא עשה רושם של מתרגש במיוחד והמשיך לדבוק בעמודים הפתוחים מול עיניו. הצעירים דיברו ביניהם בלחש ואף הם לא הביטו לכיוונה.
ענת החלה לחוש מוזר. ממש נהפכתי לדני דין חשבה, הנער הרואה ואינו נראה. כשהגיעה זמנה לרדת מהרכבת העבירה את מבטה ממרק לצעירים. לשמחתה או יותר נכון לומר להפתעתה, אחד הצעירים החזיר לה מבט ונראה כאילו שואל עצמו מה לעזאזל קורה פה, מדוע הבחורה המוזרה הזאת נועצת בי עיינים? היא הסיטה מיד את מבטה מאחר שהרגישה שהתנהגותה שונה מהמקובל. היא חשה לכיוון דלת היציאה. בראשה החל מתנגן לו שירה של חוה אלברשטיין "לונדון לא מחכה לי". אפשר להיות מאוד בודד בעיר הזאת חשבה. איזה הבדל בתרבות. כאילו שהאנגלים האלה מפחדים מאינטראקציה בין אישית. מה זה לתקוע את הראש בספר כל הנסיעה. אפשר לחשוב שהשומר המזדקן הזה הוא ארכימדס בכבודו ובעצמו והצעירים הם שני כמרים בדרכם לטקס בוותיקן.
זעם כבוש המלווה בעצבות החל מחלחל לתוכה. ההכרה בשינוי הגדול והמהיר שביצעה בשבועות האחרונים החלה שוקעת. למרות שכבר יותר משנתיים לא נגעה בסיגריה, עם יציאתה מהתחנה מיהרה לקיוסק הקרוב ורכשה קופסה קטנה של עשר סיגריות מתוצרת מלבורו לייט. המחיר הדהים אותה, כמעט חמישה עשר שקלים. אפילו לעשן כמו בנאדם אי אפשר במדינה הזאת. כשרצתה להצית את הסיגריה נזכרה שאין לה מצית. היא נכנסה שוב לחנות והפעם רכשה מצית בעלות נוספת של שני פאונד. היא הציתה את הסיגריה והחלה לפסוע לכיוון המשוער של האוניברסיטה.
הפגישה עם אנג'לה עמדה להתחיל עוד עשרים דקות והיא לא ידעה במדויק לאן היא הולכת. כנראה בגלל שלא עישנה זמן רב עשן הסיגריה השפיעה עליה בחוזקה והיא חשה את ראשה מסתחרר. היא צעדה מספר צעדים נוספים ומיד כשראתה ספסל עץ פנוי התיישבה עליו בכבדות. לא כזה רעיון טוב הסיגריה הזאת חשבה. היא נשענה לאחור וכיבתה את הסיגריה על דופן הפח שלצד הספסל. כעבור כמה דקות משחזרה אליה הצלילות קמה והתקרבה לכיוון השלט הקרוב. החץ שמאלה סימן את כיוון אוניברסיטת אימפריאל קולג' אליה היו מיועדות פניה. מסביב השתלטה כבר עלטה כבדה ולמרות שהשעה עדיין לא היתה שבע בערב, נדמה היה לה כאילו היא נמצאת באמצע הלילה.
הפקולטה למנהל עסקים נמצאה בבניין המרכזי והיא איתרה בלי קושי רב את חדרה של אנג'לה. הדלת היתה סגורה והיא הצמידה את אוזנה בניסיון לשמוע אם בוקעים קולות מהחדר. מהצד השני היתה דממה. היא דפקה חלושות אולם שום רחש לא נשמע מהעבר השני. היא החליטה לעשות ניסיון לפתוח את דלת העץ, אך זו היתה נעולה. היא הציצה בשעונה שהראה על השעה רבע לתשע שהיא השעה המקבילה באנגליה לרבע לשבע. היא הביטה סביב וראתה שאחת הדלתות בהמשך המסדרון פתוחה. כשנכנסה לחדר הפתוח ראתה שתי נשים שקועות במחשב, נראות כאילו מנסות לפתור איזו בעיה.
שלום אמרה לנשים והן הסתובבו לעברה מיד. את בטח ענת מישראל אמרה הגברת המבוגרת מבין השתיים. נעים מאוד אנג'לה אמרה והושיטה לעברה יד. הן לחצו ידיים בחמימות ואנג'לה הציעה לה לשתות משהו חם. בטח אמרה ענת, והתיישבה בכיסא הסמוך. מישל, האישה השניה בחדר התקרבה ואף היא שלחה יד לכיוון ענת. הגברות האנגליות היו חביבות ושאלו את ענת איך היתה הטיסה וכיצד עבר עליה היום. ענת שמחה לספר להן על קורותיה ושיתפה אותן בפרטי המסע. הן החליפו עוד מספר מילים ואנג'לה אמרה כי מוטב ותעבורנה לחדרה על מנת למלא את הטפסים הנדרשים בשלב הקליטה.
תוך כדי מילוי המסמכים נכנסה מישל לחדר ובידה כוס תה עם חלב. תודה אמרה לה ענת וניסתה בכל כוחה להסתיר את אכזבתה ממראה כוס הזכוכית ובה במשקה החיוור. הטעם היה קצת מוזר, אך היא שתתה אותו בעודו חם. נראה שהחום, המתיקות או שניהם ביחד השפיעו עליה לטובה ועוררו אותה. כשסיימו את הליך ההרשמה הציצה אנג'לה בשעונה ואמרה, הוי כבר תשע ושלושים, איך לא שמתי לב כמה מאוחר נהייה. כמה חבל, הוסיפה, שאף אחד לא ממש מאריך את המאמץ שאנחנו כאן בפקולטה עושים למען הסטודנטים. אני מעריכה אמרה ענת, והניחה יד קלה על כתפה של אנג'לה. מוטב שתמהרי, הרכבת התחתית מתחילה להיות ריקה בצורה מפחידה בשעות האלו ולך יש עוד נסיעה ארוכה ענתה אנג'לה. הן נפרדו בלחיצת יד ארוכה ואנג'לה חזרה וביקשה ממנה שאם ישנה איזושהי בעיה שתפנה אליה, והיא תשמח לעזור.
|