צומת הכוחנות פרק ב
אם נברר את מהותה של התחושה הרגשית בצומת הכוחנות נגלה, כי היא בלתי מציאותית בעליל.מאיפה שואב אדם השראה לצעוק על עובדיו, להשפיל את מנהליו, ולנהל אורך חיים ראוותני,כאילו אין מחר. השוהה בצומת הכוחנות מתמכר למשק כנפי הרוח, ומנפח סביבו בועה של כבוד.הבועה שלו מורכבת מ- 80% כבוד ומ- 20% עניין. וזו היא בעצם בועת אכילס של הקריירה הפרטית שלו. כמו שפריס ידעלכוון את חיצו לעקבו של יריבו, סביר להניח שיהיה מי שידע לנצל את תורפת בועתו שלהשוהה בצומת, לכוון אליה , ולדרדר אותו למרגלות ההר הראשון מתגעגע אל פסגת הקריירה ממנה הידרדר.
בועת אכילס, הטעונה בשמונים אחוזי כבוד ורק 20% עניין, מתקיימת מכוח הצהרה. הצהרה רגשית פנימית לגמרי, פרי דמיונו המתעתע של הלכוד בה . ממנה הוא שואב כוחות המצמיחים את מידותיו לגודל מיתולוגי: "מגיע לי" !!! כי (וזוהי ההצהרה הסמויה): "השר חייב לי" , המנכ"לאוהב אותי", "אני מנהל מקצועי", " אני מלחהארץ", "אני התעשייה הישראלית", "לא יפטרו אותי לעולם","אני מעל החוק", "קטן עלי" , "אי אפשרבלעדי" ועוד כהנה וכהנה. הלכוד בבועה לא יודה בהצהרה שלו בריש גלי, אך היא קיימת במלוא עוזה, והיא זו המחוללת את התנהגותו המאוסה.
מה מקור ההצהרה מגיע לי' ? התשובה לכך דורשת פעילות של איסוף מידע פורמאלי ולא פורמאלי. חשוב להבין שהדיוק בניסוח ההצהרה הוא המפתח לדיוק בפגיעה ובהנעת כדור השלג שיביא להפלתו של שוכן צומת הכוחנות.
כשניסחנו את ההצהרה? הגענו לשלב הלפני אחרון. עכשיו מוטל עלינו לגבש את החומר,שיעמוד מול ההצהרה ויטיל בה ספק מוחלט. אפשר להיזכר במנכ"ל משרד ראש הממשלה בתקופת רבין, שנהג בצורה אופיינית לאנשי צומת הכוחנות. ההצהרה שלו, שהתבררה מתוך ראיונות בעיתונים וככה, "רבין חייב לי" הוא הגדיר את נאמנותו לרבין כהליכה אחריו בארץ לא זרועה. לא רחק היום שראש הממשלה נאלץ להתעמת עם חומר שבמהותו הציג את השאלה – האם לאיש כזה אתה חייב ? מנהלים כללים מוצאים את עצמם מחוץ למערכת בגלל פרשת אהבים עם מזכירה.מזכירות בכירות נפרדות מתפקידן כי בחשו בקדרות לתועלת אנשי שלומן ועוד ברוב המקרים שריון השררה נסדק באופן בלתי הפיך.
האם יש דרך להמנע מהתפחת בועת התורפה שלצומת הכוחנות. איריס בתגובתה לפוסט הקודם הציעה את החרדתיים ככאלה שלא יגיעו לצומת.דרך אחרת להתמודד עם ההכרה הפרטית שהגענו לפסגה הראשונה, או השניה של הקריירה שלנו.לזהות על ידי מספר שאלות אינטימיות, מסוג השאלות שאנו שואלים את עצמנו מעת לעת, האם אנחנו דיירי כבוד בצומת הכוחנות, ואם כן, להסיק את המסקנות ולשנות את דרכנו . כמה שאלות נבחרות יוכלו להועיל: האם אנו תופסים את העשייה סביבנו כמובנת מאליה ? האם הכל מגיע לנו? האם ברור לנו שהסביבה חייבת לענות על שאלותינו? האם הקפה מגיע לשולחן בבקרו של יום, הוא אחד מחוקי הטבע , והאם כל המשימותה מוטלות על הכפופים לנו הן עניין שבשגרה ורק במקרה של טעות בביצוע נדרשת התערבות מחנכת מבחינתנו? האם הנסיעה במכונית שווה את ניקור העיניים ? והאם אנחנו בכלל מקשיבים למה שאומרים לנו, או שאנחנו יודעים את כל התשובות? האם הכל מעייף מעצבן ומקומם ?האם אנחנו רואים את הפסגה הבאה, או שהאופק נקי לגמרי? האם יש לנו בכלל כוח לטפוס נוסף ?
|
תגובות (23)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נילי יקירתי,
במרוצה חיי למדתי לכעוס בלי כעס.
אם תקראי את התשובה שנתתי ליעל תביני את כוונתי הבראשיתית
כוח להפיל את מי שכועסים עליו בלי כעס
אם םיש לך מישהו או מישהי שנופלת בקריטריונים של שני הפוסטים
אשמח לעזור
יעל חמודתי אני בכלל לא רוצה לשנות אותו. אני רוצה לשנות אותי. דהיינו, אם אני יודעת ממה הוא מורכב
80% רגש ומהו מצהיר בצומת הכוחנות סביר מאד להניח שאוכל לגרום להפלתו אם הוא יתעמר בי וימרר את חיי.
ממש לא לגשת (שומר נפשו ירחק) ואם חורשים מזימות אז בשכל בבקשה.
מגיע לי..
לא תמיד נמצא רק אצל מישהו בעמדת מפתח.
זו תחושה פנימית גם אצל אלו שלא טיפסו למעלה.
אז..
זה אפילו יותר מרגיז..
,
אישית מעדיפה לא להתרגז.
היי ...:-)
את רוצה לשנות את דפוסי מחשבתו של האדם הכוחני
על ידי שישב עם עצמו ויגיע למסקנה
להיות יותר ''ענוו'' בגישתו ויעשה חשבון נפש של רווח והפסד?
לדעתי לא כל אחד יכול להצליח בכך
מכיוון שבני אדם מורכבי אישיות הם
ולא תמיד יודעים לאבחן בעצמם את מה שקורה להם בצמתים .
השררה משחיתה אותם והם צריכים להלחם באנרגיה המעמידה
את כל מה שלמדו עד כה כאדם במבחן .הפיתוי גדול עליהם.
לדעתי כל הכוחניים הם חלשים הם מוטרפים. ככל שהזמן עובר
הם לא יכולים לעזור לעצמם על ידי בדיקה עצמית .
הם צריכים אדם חיצוני שיעזור להם לאיזון .(ומי ירצה להתקרב אליו..רק מלכך פנכה לא?)
ואם אין את אותו איזון רק פיצוץ וחשיפת הבועה יציל את המצב ויביא לשינוי המיוחל.
כפי שכתבי בפוסט הקודם...
,
:-)
שלך
יעל מעיין
אני מסכימה איתך לגמרי יקירתי
הבאת דוגמאות ששוות יותר מאלף מילים
תודה חמה לך
תודה לך יקירתי על הביקור שערכת
ועל המחמאה שהשארת
האפשרות שאתה מעכלה ניומן היא סבירה לחלוטין
יחד עם זה קיימת אפשרות נוספת שמישהו יוריד אותו מהצומת
אנחנו עדים לכך בימים אלה
והוא יצטרך לעלות את הר הקריירה שוב, כשהוא נעזר לשם שינוי
ב- 80אחוז עניין ורק ב- 20% כבוד
תודה לך על תגובתך
*
שכחת לציין שהכוחני נשאר בסוף לבד,
כי לא החזיר טלפון לחבר לעבודה,
לא נענה לבקשה לפגישה,
ביקש בפקס מטרת הפגישה,
וכו' וכיו'ב
אין לך צ'אנס להתעכב בצומת הכוחנות
מה נפלא
איזו הרגשה נהדרת לראות את הצומת מנגד
ולעולם לא להילכד בתוכה
תודה לך על הכוכב
ואני קוראת לזה טיפוס מדגם פרעה ,שכוחנות היא זו שהעלתה אותו למעמד רם ונכבד ,וגם היא שהורידה אותו לתהומות.
ודוגמא מודרנית לטיפוס הזה הוא סאדאם חוסיין. (שאפילו במשפט שלו לא הגן על עצמו אלא התנהג בכוחנות)
מעניין עד מאד,
נותן חומר למחשבה..
שלך שרי
תודה לך ג'סי יקירתי, טוב לראות אותךניתוח מעניין ומחכים.
תודה לך עופר ריגשת אותי מאד
ניתוח מעולה...נקווה שיהיו שייפנימו...
לך כוכב ענק...
בהגיג הזה לו קראתי צומת הכוחנות ניסיתי לנתח דרך התמודדות עם בעל השררה
הסבירות מציעה לשבת ולחכות עד שהוא יעיף את עצמו בהתנהגותו וזה בסדר
מעולם לא היתה נורמה של הטרדה מינית בטח לא מהסוג של קצב שם מדובר בסטיה מינית
לפי העדות של אחת המוטרדות
אני יכולה להעיד מנסיוני, שכשנסעתי לחו"ל פעמים רבות עם לקוחות לתערוכות ונאספו עוד גברים אצל השולחן
התייחסו אלי כמו אל גבר, דהיינו שפכו את ליבם על מעשה ההשתרללות הכיפית שארעה להם בחו"ל
הנורמה של רחוק מן העין רחוק מאשמה עבדה שעות נוספות
אבל בארץ ? גם אם אשתו של קצב הייתה מוכנה שהוא יבגוד בה, רחוקה הדרך עד מה שעשה
צומת הכוחנות היא אחד ההסברים. הוא ואפסו עוד.
האמיני לי רק אחרי שעבדתי עבור אחד מהמרכזים לפגיעה מינית בארץ
הצלחתי להסביר לעצמי משהו שאף פעם לא הבנתי
אבל זה קשור כבר למותקפות
אילנה, מי ששוהה בצומת הכוחנות, יש סבירות גבוהה שהוא יתרסק.
אני לא מסכימה לניתוח של קצב ומורדכי, אני מאמינה שהמקור לרעה היה נורמה חברתית, אולי משפחתית.
שתי הנשים של אלה, החלו את מקצוען לעתיד, כאשתו של, כמוטרדות על ידו.
עד כה, בכל המערכות שעבדתי בהן ועבדתי בהרבה ועדיין, ההתרסקות מעמדת ה"הכל מגיע לי", כאמור היא בטוחה.
תודה לך זאב על דבריך, על החום והעידוד
אני מודה שנאלצתי לבנות את המודל הזה כדי להסביר לאחד הלקוחות שלי מה אני עושה
למרבה הפלא בכל פעם שנתקלתי באיש,באישה ובצומת יישמתי את המודל
אני מודה שברוב הפעמים הוא עזר.
ומה שיותר מעניין הוא עזר לכל מי שנועץ בי לצאת מהפלונטר כל אחד בדרכו
בקשר לשלושת החלקים - התאורייה הוכיחה את עצמה לגמרי
1. שלך יוצר תחושה של תסכול אני קוראת לה מטחנת הקוקוס בין אם אתה רוצה בין אם לאו יש לך נושא שיחה אחד
2. אני מסכימה איתך לגמרי.
3. לעשות מעשה לאו דווקא במסגרת מרד גלוי, אלא בתחכום מסויים כדי שלעניין יהיה סוף
ושוב תודה שקפצת
לילה טוב
אילנה
מחכה להמשך.
פוסט מרתק
ממרום שנותי למדתי שלכל ארוע בחיים יש שלוש פתרונות:
1. לקטר לנצח ולא לעשות כלום - בקיצור לעודד את הרודנות.
2. לדעת לחיות עם המצב ולעשות ממנו את הטוב ביותר - כלומר לדעת לקחת את זה בהומור הנכון, וליצור חומת מגן אישית שבה אנחנו שמחים בחלקינו למרות
3. פשוט לעשות מעשה קיצוני של שנוי - להתמרד באופן גלוי או לקום ולמצוא סביבת עבודה אחרת
אני בעד פתרון מספר שלוש, רק שצריך להיות נועז ובשל לבצעו.
כל טוב
זאב
לדעתי, כוחנות היא גם סוג של התמכרות
על כל המשתמע
הבאת דוגמאות נהדרת. כשלעצמי לא רציתי להכנס אליהן
אבל אם את העלת תשואותי
קצב ומרדכי התנהגו כמו צומת כוחנות קלאסית
מעשי ההטרדה המינית על כל הוריאציות שלהן נובעות מתחושת
אני ואפסי עוד
צומת הכוחנות הוא כלי איבחון ממש כמו שתארת
ותכליתו להיות כלי בידי מי שרוצה לירות את החץ
בתזמון אופטימאלי לעקבו של הנתון בבועת אכילס
אילנה,
לא לעולם חוסן,
ולראייה דוגמת נשיאנו קצב ואיציק מרדכי ועוד רבים ו"טובים"
וכמו שאמר לי ידיד משכבר הימים, נרקסיסט ידוע ומוצהר
"צריך לדעת מתי להפסיק" כי נורמות של כוחנות
משתנות, פושטות ולובשות צורה
כמו שהיה נהוג פעם בצבא ובמשטרה
שלכל קצין רב דרג וזרג, תלויה פיקודה על כתפו.
ואולי, צומת הכוחנות זה גם יכולות ההבחנה בין כמה ואיך
מתי ואיפה?
*