0

1 תגובות   יום שישי , 28/8/09, 18:13

  אינני זוכר הרבה, רק דמות מעורפלת במראה המזכירה אותי. בעירומי עמדתי, ללא מבוכה ועם שמץ טשטוש. לרגע אחד תחושת מציאות מתעתעת גברה - "הדבר אכן שם". ברגע אחר, כל זה התערער וקרס. לא יעזרו כאן התכסיסים הידועים, לצבוט את עצמך. הכאב החודר את המראה, לא יכול להשאיר אותי מביט בי זמן רב, ברגיל. אחרים הנהנים להביט במראה מקפידים לא לעשות זאת. לא להביט, בתוך התרגשות גוברת, בכל חלק בפנים, כל חלק העשוי להיבחן כמקטע קטן.  הפנים בכללותם, במבעם, גם המחייך, מעוררים רתיעה. ללא משים רעד עובר בגופי. מאחוריי מוקרן שם אחר, זר ומוכר. העיניים מוכרות ומאיימות, המועקה מתגברת, אני מתחיל להזיע. הזר מתלבש ופוסע מאחורי המראה. מאחורי הדלת מסתתר לו חצי פרצוף, ועוד אחד מעליו. לתפוס את הבעתם, זה לא ניתן, הם מכוסים. נבעת מהמשך המבט, מתפתה להמשיך בו, החלום ממאן לנטוש.
דרג את התוכן: