הולכת בלי יחפה
פוסטים פופולאריים
-
הצצה ראשונה
9/6/09 | 438 צפיות
-
הצצה רביעית
29/6/09 | 882 צפיות
-
מחשבות על המציאות
25/4/11 | 1012 צפיות
-
הצצה שישית
16/7/09 | 660 צפיות
-
זרימה נכונה
26/5/10 | 889 צפיות
-
בקשתך התקבלה
6/11/09 | 1079 צפיות
הצצה שמינית
~ ~ ~ איתמר ממהר. מאז ההערה של הפסיכולוגית שלו, רימונה, על האיחורים המכוונים שלו הוא מנסה להימנע מכך, אך לשווא. היא ביקשה שיביא איתו צילומי משפחה מילדותו, רק עכשיו הוא נזכר והוא מגלגל את עצמו לעבר מגירת הנעליים בארון הבגדים של פרידה וספי. "אמא! אני צריך אותך דחוף" הוא קורא ופרידה מגיעה בריצה, מבוהלת "מה קרה?" איתמר מבקש שתוריד אותו מכיסא הגלגלים לשטיח ותעזור לו להתמצא בין התמונות. הם מחטטים במגירת האלבומים הישנים והוא חוטף תמונות שמפוזרות שם ומתרגז על אי הסדר. פרידה מחזירה אותו בתנועה מיומנת לכיסא ואיתמר מניח על רגליו את התמונות ושני אלבומים ישנים שלו ומחפש שקית ניילון אליה הוא זורק את ארנקו והאלבומים. השעה 17:20 ואין שום סיכוי שהוא יגיע לרימונה עד 18:00, הוא מתחיל להרגיש את הלחץ. כשהוא פותח את דלת הרכב הוא נזכר ששכח את הטלפון בבית ולכן מניח את השקית על מכסה המנוע וחוזר ולוקח את המכשיר וצועק לפרידה "להתראות וערב נעים אמא", מנסה לחפות על התנהגותו, ונכנס לרכב ומקפל את הכיסא והוא כבר עייף ורצוץ, עוד לפני שיצא וכבר רוצה לחזור הביתה וללכת לישון. ליד ביתה של רימונה איתמר לא מוצא חניה ולכן מחליט להתקשר ולומר לה שהוא למטה ומתעכב בשל כך. רימונה מודה לו על התחשבותו ומציעה לו את חנייתה, כיוון שבעלה בנסיעת עסקים והחניה ריקה. "הכול בסדר. תירגע" הוא ממלמל לעצמו במעלית "אתה בשליטה מלאה", נושם נשימה עמוקה ודלת המעלית נפתחת והנה רימונה בפתח והוא נכנס וכוס המים שלו עם חבילת הטישיו כבר ממתינים לו על השולחן.היא מחייכת ומביטה בשעון "הפעם התקשרת, זה יפה" הטון שלה דידקטי ואיתמר מרגיש נזוף ועייף יותר. "ביקשתי ממך להביא תמונות, זוכר?" רימונה אומרת לאחר שאיתמר מתמקם מולה. הוא מתרגז בתוכו על חוסר האמון שלה ואומר בהתרסה "זוכר, כן זוכר" ומושיט את היד לעבר שקית הניילון ותוך כדי ההושטה נשימתו נעתקת והוא נזכר במכסה המנוע ובשקית המלאה, שהניח שם בהיסח דעת, ומבין ששוב משהו קרה, משהו השתבש, ומדמיין את השקית, עם האלבומים הישנים, היקרים כל כך לפרידה, עם ארנקו שמכיל כסף מזומן עבור הפגישה ורישיונות ותעודות וכרטיס אשראי וכל אילו בשקית האדומה של "האחים סמיונוב נעלי איכות" שעפה לה מעל מכסה המנוע, תוך כדי נסיעה ולמרות צבעה הבוהק היא נעלמה מעיניו בחשכת הדמדומים ותוכנה התפזר ודאי על הכביש המהיר. איתמר יושב ובוכה, אין לו כוח להסביר לרימונה. הוא מרגיש כבד, כאילו גופו מלא כולו במים. הוא רועד וכתפיו שמוטות, בוכה לתוך צווארון חולצתו, רימונה מושיטה לו את חבילת הטישיו והוא מקבל אותה בהכנעה, אך רגע אחד אחרי מסובב את כיסאו, מגלגל את עצמו לדלת הבית ויוצא. רימונה לא אומרת מילה.
במעלית, עדיין המום מעצמו, איתמר מחייג לפרידה והיא עונה אחרי צלצול אחד "כן יקר שלי" קולה הנעים והרגוע כשיר ערש לאוזניו ואיתמר אומר בשקט "אמא, רע לי, אני כל כך לא מאורגן ודפוק. אני פשוט דפוק לגמרי אמא" והבכי משתלט עליו. דלת המעלית נפתחת בקומת החניה, איתמר יוצא וזוג מהודר שעמד שם בחשיכה ונתן לו לצאת, לפני שיכנסו, מביט בו ומתלחש והדלת נסגרת אחריהם. איתמר מחפש את הרכב בחניה והשיחה מתנתקת מחוסר קליטה, באמצע משפט של פרידה "אתה מקסים, אתה מושלם ילד שלי, מה קרה פתאום? אתה יודע ש.." והנה איתמר נכנס לרכב, מעמיס את הכיסא ויוצא החוצה לרחוב הקטן החשוך. הוא לא מתקשר לפרידה שוב, אלא מחליט לנסוע לדלי, בחיפוש אחר נחמה אפשרית. למרות תחושת הכבדות, איתמר הכריח את עצמו להתקשר לרימונה מהדרך, וכששמע את המענה הקולי שלה, השאיר לה, בהקלה רבה, את ההודעה הזו: "רימונה שלום, זה איתמר מדבר. כן הכנתי את התמונות שבקשת והבאתי אותן איתי, רק שהנחתי אותן, יחד עם הארנק שלי, על מכסה המנוע וכנראה שהן עפו בדרך. הרגשתי שאני לא מסוגל להישאר, מצטער. אשלם לך עבור הפגישה בפעם הבאה, להתראות" והוא סגר את השיחה ונשם עמוק, נזכר שמלכתחילה נרתע מהפגישה היום וחש לחץ ועייפות, ובכל זאת לא ביטל ברגע האחרון, כי רימונה כן מהווה סלע מבטחים עבורו, למרות שהיא מעצבנת, ולפעמים יש לה טון של מורה והיא אומרת לו בדיוק את מה שהוא לא רוצה לשמוע ברגע הכי לא מתאים, אבל היא מכירה אותו והיא נוגעת בנקודות שמהן הוא גדל. זו האמת ולמרות הקושי הגדול שבמפגשים הטיפוליים איתה, הוא אף פעם לא חשב להפסיק לבוא.
. כל הזכויות שמורות לשרון בלודוברובסקי
|
תגובות אחרונות
-
CHIVIBAR
בתגובה על מכתב געגועים
-
אילן (אישון )נחשון
בתגובה על לא כל יום פורים...
-
Dolce Vita
בתגובה על אז הוא עף
-
א ח א ב
בתגובה על יומולדת של ב
-
א ח א ב
בתגובה על אהובי היקר
-
א ח א ב
בתגובה על החופש והאהבה- בעיני המתבונן
תגובות (19)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רבה תנא (-:D-: "נעלי סמיונוב נעלי איכות"..... ומדובר במזומן +כרטיס אשראי, שווה.
תודה בני, שמחתי לקרא, שרון
*
מצוין.
איזה כייף שנקלעתי במקרה...
כסף מזומן? אולי אני אמצא את השקית האדומה,
נעלי סמיונוב אמרת כתוב...?
כתיבתך נהדרה, בחיים כמו בחיים...
בני.
אפרת תודה רבה רבה, זה משמח אותי מאוד לקרא את דעתך ואם כך, אולי אתן הצצות נוספות (חשבתי להפסיק בשיא (-: אבל היו עוד שביקשו תוספת...
תודה (-: זו מחמאה גדולה עבורי!..
קראתי עד הסוף בנשימה עצורה ו'תרגשתי.
תודה
חמודה את....(-:
תודה!!
כשיצא הספר מיד להודיע !
כמובן שארצה לקנות ולקרוא...
את נהדרת
תודה לך יקירה, יבואו דברים אחרים (-: הרומאן עצמו על סף סיום (בלילות הארוכים..) והרגשתי שנתתי כאן טעימות קטנות, רק בשביל לחוש. אני שמחה שאהבת והתרגשת..
נשיקות, שרון
תודה רונה, שמחה שאהבת..
תודה late (-:
הי מרוה, תודה על ההערה, אקח אותה לתשומת ליבי.
כל ההצצות הן חלק מרומאן אחד ארוך, שמסתיים בקרוב, כך שלכל דמות שם מוקדש, מטבע הדברים, הרבה יותר. כולל איתמר שהוא דמות ראשית ומתוך כך הטיפול שלו. קרה לי בפרסום ההצצות כאן שהתלבטתי איזה חלקים לתת, משום שאני עצמי לא אוהבת פוסטים ארוכים מידי ואולי כאן זה יצא חסר.
שרון יקרה,
פרק מרגש מאוד כתבת בזרימה נכונה
למרות הקושי.... חבל שזו הצצה אחרונה
מאוד נהנת לקרוא אותך.
שבת נעימה יקירתי
שלך בהערכה רבה,גרטה* <:)))
תודה שרון
את כותבת ממש יפה ונוגע
ממש הרגשתי שאני בתוך הסיפור
צודקת בכל מילה.
התהליך אינו של רגע. אמנם קשה לדעת כמה זמן אורך הטיפול, אבל המשפט הזה, לטעמי, הוא מהרהורי הלב.
כתוב נוגע ונפלא, (המשפט האחרון הכי חשוב, נאמר מהר מדי, הייתי נותנת לו יותר זמן).