עונת החתונות בעיצומה. כבר הייתי במספר לא מבוטל של חתונות בשנים האחרונות אך זו האחרונה, הותירה בי רשמיה וכנראה שתסרב למוש מזכרוני עוד שנים רבות. זו הייתה חתונה אחרת, "חתונה של פעם" כך כונתה החתונה ע"י מאמא גיגי .אמו של החתן עטתה על עצמה שמלת בת ים משובחת, האולם נצנץ, הבריק בתאורה נפלאה שהוחלפה תדיר ע"פ מקצב המוסיקה. כמנה ראשונה הוגש הבורקס, בה' הידיעה ובעיקרית דג מושט עסיסי שנראה כאילו נמשה זה עתה מהמים. בריקוד הסלואו הופרחו בועות סבון על הזוג המאוהב , בל נשכח שפיזזנו לשירי טוויסט נוסטלגים.  אין ספק שזו הייתה "חתונה של פעם" ...לא פגשתי בסושי סלמון ואו בטראנסים מצמררי אוזניים ואו בשיר שמקדישה הכלה הזייפנית לבחיר ליבה.

אין בי שמץ של ביקורת על החתונה הזו , גם לא ציניות או סרקזם, ממש נהנתי... החתונה הייתה שמחה, הרחבה מלאה והכי חשוב , הכלה חייכה מאוזן לאוזן כל הערב.

ובכל זאת, למה בחרתי לכתוב דווקא על חתונות?

אני שואלת את עצמי עם כתיבת שורות אלה...אני מניחה שהערב הזה כ"כ שולי לעומת החיים המשותפים, כ"כ אופורי לעומת "הדבר האמיתי"... האם המושט יעזור לשלם משכנתא?...האם בצעדי טוויסט ננהל את הפולמוסים שלנו?...האם נשכב לישון בחדר השינה שלנו כשבועות סבון ריחניות מרצדות מעלינו?

בקרוב (בשבוע הבא) נחגוג את יום נישואנו השלישי, לא פשוטים הם חיי נישואים ובכל זאת הייתי עושה זאת שוב :)

 רק בשמחות!