הוויה מוארת מקרינה אלי ממעל

תלויה בין שמי אידיאל לארץ מבוקעת

ואני את הדרך אליה רוצה לפרוץ

עורגת אל ימים ישנים אל עבר תמים

בו נימי האהבה פרטו על כל מיתר

בו חבילות אהבה שלחתי לאהובי אי שם

זו היתה הוויה אחרת והיא מביטה ממעל

לעיתים מרימה הראש מביטה מתגעגעת

רוצה לגוע אך נותרת עם הערגה