"How to..."
פוסטים אחרונים
- capra aegagrus hircus 13/12/12
- ניסוי מחשבתי באהבה עצמית 5/11/12
- אופטימית לשם שינוי 9/6/12
- אוהב דגים, דייג? 4/6/12
- שלושת סתתי האבן 31/5/12
- הזמנה ל"הזמנה לחתונה" של אחותי. 21/5/12
ארכיון
במי אני מקנאה? על המבט כלפי מעלה
בפוסט שלפני הפוסט הקודם כתבתי שאני נוטה להסתכל למטה ולא למעלה ובכל זאת יש כמה מקרים יוצאי דופן שבהם אני מסתכלת כלפי מעלה ומקנאה ב"דברים" שיש לאחרים (דרך אגב, פעם כשעוד הייתי ארכיטקטית הסתכלתי המון כלפי מעלה לראות את חזיתות הבניינים. אז עוד אולי גם קינאתי במי שתכנן אותם). בראש ובראשונה אני מקנאה באלו שיש להם אנרגיה. אחר כך באים אלו שיש להם התלהבות. שלישיים הם אלו שמרגישים שיש להם יעוד. וחוץ מאלו אני מקנאה ב: (כמו שאומרים ב-כוכב נולד הסדר הוא אקראי) אלו שיש להם מרפסת מלאת אדניות עם ג'רניומים נשפכים (זה בדיוק התחיל כשהייתי ארכיטקטית והסתכלתי למעלה לחזיתות של קטמון הישנה), אלו שקל להם להתחבר, אלו שמסוגלים להתרכז גם כשיש הפרעות מסביב, אלו שמגדלים חיית פרא (למשל גור נמרים או פיל), אלו שלא אלרגיים לקיווי, אלו שרוכבים היטב על אופניים, אלו שיודעים לנגן היטב בכלי כלשהו, אלו שמעריצים מישהו. |
תגובות (44)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
גם זו לוגיקה כלשהי. תודה.
אם את מקנאה
סימן שיש בך רצון חיים
ויש תקווה(:
כאילו..האגדה שהחיים אמורים לעבור ללא כאב וללא קושי
היא שייכת באמת לתפיסה שלנו בגיל המאוד צעיר
וחלקינו נשאר להאמין, שכל פעם שקורה קושי
מישהו הפריע למהלך התקין של החיים שלנו,בשעה שהקושי
הוא תולדה של החיים שלנו.
אם את יוצאת מתוך נקודת הנחה שמתישהו צריך לעבור את הדברים הקשים אז נשמע לי הגיוני שעדיף מוקדם, השאלה אם בכלל צריך לעבור את הדברים האלו באיזשהו גיל.
לגבי האהבה של ההורים אין לי ספק שזה נותן כוח. אני הרגשתי יותר בצד של ההזנחה.
טוב,אידיאליזציה זה קצת מוגזם.
אבל החוויות הקשות קועקעו בי והבנתי
הרבה דברים בגיל צעיר,שחסכו ממני
דברים מיותרים ,שאחרים עוברים אותם
אפילו בגילי., יש השלכות למשל בתפיסת
החיים שדווקא הקושי גרם לי להיות יותר
אופטימית[באופן אבסורדי] כי
עברתי סף של כאב, שאחריו הכל נראה
כמו גן ילדים-עכשיו אני נשמעת
כמו פליטת שואה.
מה שחשוב שכן הבנתי לאורך כל הדרך
בנעורי הקשים,שהורי מאוד אוהבים אותי,
לא סבלתי מבעיית תשומת לב ,הזנחה
ומצבים שהופכים את חייך לעזובה רגשית
לכן אני מודה לאל על האהבה/שנאה
שחוויתי, כי זה יותר טוב מלא להרגיש כלום
או להרגיש:דחיה,חוסר תשומת לב.
הייתי אומרת שזה שיח ממש טוב לאנליזה גם.
את צודקת בזה שאת אומרת שאת לא יכולה לכמוהה למה שאת לא מכירה (למרות שלפעמים אני כומהת). היכולת להשלים עם כל הדברים הפחות טובים היא טובה לעכשיו שלנו. יש לי ספקות רק לגבי האידאליזציה של הסבל.
ענתי, נכון שתגובתי היתה על דרך ההפרזה.
אבל חשוב לזכור שגיל הנעורים,אמור לברר עבור הנער/נערה
את תהליך הזהות האינדיבידואלית.
לא ייתכן תהליך כזה בלי מרד במה שמייצג הורות
ככל שהנוקשות גדולה יותר יש 2 תופעות
אחת של המרדנים -הילדים היותר חזקים
והשניה של אלה שבולעים
ופולטים זאת אחר כך כל החיים.
או עושים סובלימציה בפרידה מהעבודה,מהבעל מהחיים
אני שמחה על הקושי מסיבה שזה
"זרק" אותי לעולם שאני חיה בו מאז גיל 16 [אסטרולוגיה/פסיכולוגיה]
וזה כל כך בנה עזר לי ועם החומרים האלה אני עוזרת לכולם
וחיה בשלמות נפש עם עצמי בואי נגיד מגיל 30 בדיוק.
עד אז הייתי עסוקה ביחסים עם הוריי.
הספקתי ליהנות מיחסים טובים מאוד עם אימי
ופתרתי את בעיותי עם אחי.
ועםאבי השלמתי בתהליכי טיפול.
אבל הרבה תובנה יצירה זרמה בזכות הסבל.
לא יודעת משהו אחר, כך שאני לאיכולה לכמוהה למה שאנני מכירה.
איזה וידויייייייייייי
פנינה, עם אבא כמו שסיפרת עליו לא פלא שפיתחת מוסר סגפני. לעומתך אני מוכנה לוותר על כל האיכסים שהיו לי בחיים ולהשאיר רק את הטוב. איזה יופי של חיים זה היה יכול להיות. וזה מזכיר לי עוד סוג של אנשים שאני מקנאה בהם - אלו שיודעים לשכוח את הדברים הרעים.
אולי תתפרי אותנו? לא יפה להסתובב קרועות, אלא אם כן אנחנו ג'ינס.
ממש אין קיצורי דרך. אני רואה את הבת של בעלי ואיך שהיא מאמללת את עצמה לשוא ולא משנה מה נאמר לה.
נעורים אמיתיים חייבים להיות מלאי משברים!!
אני לא מקנאה במי שהיו לו נעורים נעימים,
על כל רגע של סבל,בכי,אומללות ודמעות
לא הייתי מחליפה אפילו בשעה אחת של עונג.
אם יש מה שבנה את תוכי מאוזן,מלא ועשיר
זה האיכס הנפלא הזה שנקרא נעורים.
איזה קרועות!!!!!
אני מתה על כולכן!!!!!!!!!
ואני לא מקנאה במי שיגיד אחרת
אני אביא לו כאפה!!!
את לגמרי צודקת
גם הנעורים שלי לא היו 'מי יודע מה'
קשים ומבולבלים
ועכשיו כשאני רואה
שהכל יכול להיות גם אחרת
זה קצת צובט לי בלב
עם זאת אני מודעת לזה שאין קיצורי דרך
וזאת חכמה של בדיעבד.
והכובד
אין לך מה להצטער
הכובד הזה רק אומר
שיש דברים בגו
ויאללה יאללה תבדקי....
ועל כך שוב תודה.
לא נעים לי שגרמתי לך לכובד כי עם כובד קשה לרקוד בשמלה לבנה.
בכל אופן, אני לא רואה בנעורים דבר מעורר קנאה, לא מתוך תצפיות חלקיות שלי בבני הנעורים ולא מתוך זכרונות על נעורי. אם את פגשת נעורים שראויים לקנאה אשרייך ואני מקנאה בך. לעומת זאת, אלו שכותבים, מנגנים, מצלמים וכותבים אכן נראים לי ראויים לקנאה, למרות שכבר אני לא מקנאה בהם בעצמי.
קראתי הכל
נעשה לי כבד
כי עד היום חשבתי שאני לא מקנאה
שיש לי הכל
ומה שחסר לי
לא נחוץ לי....
ואולי
אני חיה באשליה
ועכשיו הראש מלא לי...
http://www.youtube.com/watch?v=dzoBqG9IHbg
"קנאה" של יוני בלוך שאוהב אותה יותר כשהיא בוגדת בו.....
ואחרי השיר הזה
צפה בי קנאה
1. באילו שכותבים
2.באילו שמנגנים
3.באילו שמצלמים
4.בזותי שרוקדת
5.בשמלה הלבנה שלה
6. בריקוד שלה.
7. בעור שלה.
8. בנעורים שלה.
וכמו שעדית אמרה
בשתי מילים "להרגיש נוח..."
ואני בבעיה
דוקטורה תודה.
אין*
אגלה לך סוד: אני לא מגלה את כל הדברים שאני מקנאה בהם בקשר ליכולות החברתיות של אנשים כאן בדה מרקר.
ואני מקנאה בכן החברות שיודעות לנהל שיחות כאילו דרך המרקר קפה.
ראיתי את זה גם בכרטיס של אחותי.
אצלי זה רק תגובות.
היכולת שלך לזהות במי במה את מקנאה
וגם הפתיחות
בהם אני מקנאה.
תודה
איך עליזה האחראית על המשרד: לשלום הצמחים., לא שולחת גנן רווחה אלייך,
לתחקר את מסוגלותך לגדל צמחים.
אם היא קוראת,היא שותפה לפשע
זה לא הם, זה הוא - יש לי רק צמח אחד.
ואפשרות מס' 1 נראית לי הכי הגיונית, כי כשנתתי לחבר שגר לידי את המפתחות של האוטו שלי - כדי שישמור לי עליו כשאני נוסעת, הוא שאל אותי אם יש לי עציצים, ועניתי לא (בשכנוע עצמי מדהים). רק למחרת חזרתי, ישבתי בסלון ועיני נחו על הפיקוס המעולף שלי, והבנתי צריך לשלול לי את הרישיון לגידול עציצים.
אבל הפיקוס התאושש.
אני אגיד לך מפוברקת,איך זה יכול להיות שאת מזניחה את צמחייך.?
האפשרויות הן כדלקמן
1.את מאמינה בקוסמוס ובכח עליון שישמור עליהם בחיים
2.בתת מודע את רוצה שהם יבקשו טיפול ולכן את מזניחה אותם
3.את פשוט רוצה כבר שהם "ירדו" מעל חייך..אבל את לא יכולה לזרוק אותם, מאיזו שהיא סיבה.אז את מניחה להם לנפוח את נשמתם.
ועכשיו את תשאלי:האם יש לה נשמה?
אולי.
כי אם יש אנשים שהם צמחים
אז יש צמחים שהם היו אנשים
על פי הלוגיקה.
פנטסטי.
תראי ענתי כמה המוח ,מתעתע,
אני אמרתי "עור עבה"
לא עור של פיל.
אבל את ציירת פיל, נכון?
ועוד לא הגבתי לך על זה.
שימי לב
אני מסוכנת.
הבאתי לך
ידעתי שאת לא מפוברקת - עליתי עליך - מפוברקות לא מבינות בלוגיקה.
אז קודם כל עכשיו אני מקנאה בכולכן שראיתן את הצמחייה של עליזלה.
חוץ מזה עור של פיל זה קצת מחוספס, לא? אף פעם לא ליטפתי פיל. הייתי רוצה.
יכולת הדחקה זו בהחלט תכונה ראויה לקנאה. גם לי אין מי יודע מה.
מצוין, אבל לא מדויק
דברים לא ורבליים (צמחים, תינוקות) אוהבים אנשים שנוח להם עם עצמם
זה לא אומר שאנשים שנוח להם עם עצמם, אוהבים אנשים שנוח להם עם עצמם
לכן גם אם עליזלה אוהבת את עידית - זה לא אומר שלעידית נוח עם עצמה, ולכן יכול להיות שהצמחים שלה שונאים אותה
(אצלי זה הפוך, אני כנראה שונאת את הצמחים שלי, אחרת איך אפשר להסביר את העובדה שאני נוסעת לשבועיים חופש ולא דואגת למישהו שישקה אותם?)
אופס. כבר מצאתי שגיאת כתיב.
כבר התחלתי ברגל שמאל
אין לי כוכבים כרגע,אז אני מקנאה במי שיש לו.
חוץ מזה הצחיקה אותי עדית
כי גם אני לא מפסיקה להתפעל מהצמחיה של עליזה לה
אבל ,זה ברור שהיא "לוחשת לצמחים"
אחרת אין הסבר הגיוני.
לגבי עליזה לה, שהיא מקנאה לביטוי הרגשי
גם קצת הצחיקה, הרי היא אשפית הביטוי
אבל גם בסגנון האנדרסטייטמנט שלה ,מרגישים את הרגשות
ובכלל ענתי, רגשות זה עניין גם של טמפרטורה
יש כאלה "שנשרפים" מהטמפרטורה שלי
ויש כאלה שמרגישים, שהייתי צריכה לחמם עוד.
חשבתי הרבה במה אני מקנאה[יש הבדל בין לקנא ל..לקנא ב..באנגלית זה ברור יותר[ envy jealous ]
אצל תמי יש ספר מדהים [שלי] על קנאה שהיא לא הצליחה לסיים
ממליצה להעביר אותו אחת לשניה.
אני מקנאה הכי הכי..באנשים
שלא נפגעים כמוני שלא לוקחים ללב כמוני
שיש להם "עור עבה" שיש להם מחסומי הגנה
שיש להם יכולת הדחקה.
זו תכונה שאני כמהה לה.
וגם הייתי רוצה, שיהיה לי
חדר בהרים ,במקום קריר וכל הקיץ[ממאי-אוקטובר]
אוכל לשהות שם.
וזה יהיה מושלם.
אז בואי ננסה קצת לוגיקה: צמחים ותינוקות אוהבים אותך משמע נוח לך עם עצמך. את שנוח לך אם עצמך אוהבת את עדית ולכן לא יכול להיות שלעדית לא נוח עם עצמה, משמע, אם היא רק תנסה היא תצליח לגדל ג'רניום. טעיתי איפשהו?
אולי כולנו נקנה כסא אורטופדי? לי בייחוד לא נוח עם הגב של עצמי.
זו אמירה קשה (בשביל מי שלא מרגיש נוח עם עצמו)
צמחים וחיות מחמד ותינוקות
שעדיין לא מדברים וזקנים שכבר שכחו
כולם מרגישים (בלי לנתח, להבין)
ולכן הם אוהבים את מי
שנוח לו עם עצמו...
דווקא מפוברקת היא הכי אמיתית :-)
בתור מפוברקת את רזה, לא?
את חושבת שזה הולך ביחד? מי שיש לו ג'רניומים נוח לו עם עצמו ומי שנוח עם עצמו מדבר עם צמחים. או שאולי זה ההפך מי שמדבר עם עצמו נוח לו עם צמחים?
כאלו שהם כן מה? אלרגים לקיווי?
תודה, ניתי
שטוב לה איתי.
אני מקנאה באנשים רזים.
אני גם בג'רניומים. מאוד. ובצמחיה המדהימה שיש לעליזה'לה בסלון שלה, ובסבלנות של אנשים לדבר עם צמחים.
והכי אני מקנאה בכאלה שנוח להם עם עצמם (זה העתקתי מאסף, הוא כל כך צודק!)
אני גם לא כזאת
אבל לא בטוחה שמקנאה בכאלו שהם כן, כי אז אני לא אהיה אני ודווקא טוב לי איתי*
ומה אם אלו שאוהבים אותך?
אני מקנא באנשים נמוכים שיכולים להירדם באוטובוס
באנשים שיודעים לנגן
במי שיש לו נכדים
באלה שיש להם סבלנות
באנשים שלא אכפת להם
באנשים שכן אכפת להם
באלה שמצליחים לחנך את האגו
אבל הכי אני מקנא באלה שאני אוהב אותם, היתי שמח לאהוב כך גם את עצמי.
לגבי הדבר הראשון אין לי שום מושג ואני לא מבינה כלום. לגבי השני - את מפליאה להביע דברים ביצירה (למרות שאין לי כל דרך לדעת האם אלו "באמת" מחשבותיך או חלומותיך) ולא נראה לי שיש לך מה לקנא באיש.
בטח את לא אלרגית לקיווי. תודה אחינועם.
הנה פה אנחנו שונות כי אני מקנאה באף רק בשניים:
אלו שיש להם הרבה (ועדיף המון) ילדים
ואלו שיש להם יכולת להביע את מחשבותיהם (וחלומותיהם) ביצירה .
באלו ובאלו אני מקנאה , מאד , מאד .
ואני שמחה שאת גורמת לי בדיעבד לנסח אותי מחדש בכל פוסט.
חחחח כמעט התבלבלתי וחשבתי שאנ רשמתי את הפוסט חוץ מדבר או שניים מהרשימה שהבהירו לי שזאת בכל זאת
לא אני שרשמתי...
לפחות נותן לי את התחושה שאני לא לסב בתחושותי. תודה
והציור - מעולה . ממש כשרונית