לעיתים תכופות אני שומע מקליינטים וסטודנטים שלי שמתארים מקום, חלל או ריהוט כ"מודרני". לרוב מתברר כי הם התכוונו לומר שזה משהו חדש, פופולארי ומקובל היום. אם זה משהו שמקובל להשתמש בו בעת הזאת, או לעצב בצורה ספציפית המקובלת היום ויש לחלל או למוצר איכויות המקובלות עכשיו, זה "עכשווי" ולא "מודרני". המודרניזם האדריכלי הסתיים בסוף שנות השישים של המאה הקודמת כאשר אדריכל רוברט וונטורי תכנן את הבית המפורסם עבור אמו, אדריכל פ'יליפ ג'ונסון התחיל להשתעשע בפוסט-מודרניזם וכאשר מאוחר יותר אדריכל מייקל גרייבס חגג כמעט כשני עשורים באמצעות האדריכלות הצבעונית שלו, אדריכלות מלאה בציטטות היסטוריות וגיאומטריה מתקופות רחוקות יותר. למען הסדר, אחרי "המודרניזם" היה מה שכינו מבקרי האדריכלות "מודרניזם מאוחר", לאחר מכן הופיע הזרם ה"פוסט-מודרני" הכבד והמנומנם. עקב החזרתיות האידיאולוגית של ה"פוסט-מודרניזם" והרצון לחפש משהו אחר, אדריכלים כמו דניאל ליבסקינד, פיטר אייזנמן, פרנק גרי ואחרים שיחקו ועדיין משחקים בדה-קונסטרוקציה עיצובית. ישנם שחולמים אודות ה"מינימליזם" ורבים מקווים לתחייתו המחודשת של "המודרניזם". עכשיו כולם מחפשים את עצמם בזרם הסגנונות. הסגנון של היום הוא אקלקטי, רב-שכבתי ורב-תרבותי, שעטנז של סגנונות ומאוד גלובאלי ולכן אין זרם כזה ואין לו כינוי או שם ייחודי. העכשווי לא נחשב כזרם או סגנון מוגדר של מה שעכשיו, העכשווי זה מה שעכשיו. לכן, כל מה שנעשה היום זה "עכשווי", לא משנה איך זה נראה ועשוי, כל מה שהיה "מודרני", לפחות באדריכלות ועיצוב פנים, שייך בעיקר לחצי הראשון של המאה הקודמת.
צילום עליון: ניו יורק Ludwig Mies van der Rohe 1958 Seagram building - אדריכלות מודרנית צילום אמצעי: ניו -יורק Philip Johnson 1984 AT&T Building - Sony Building - אדריכלות פוסט-מודרנית צילום תחתון: בילבאו, ספרד Frank Owen Gehry 1997 Guggenheim Museum - אדריכלות דה-קונסטרוקטיבית |