כותרות TheMarker >
    ';

    בהיר

    סיימתי להתהוות-בהירה לגמרי.

    היום יום הולדת

    83 תגובות   יום שבת, 29/8/09, 16:58
     

    אמא מתה ביום הולדתי השביעי.

    היא עלתה לקומה עשרים לגג של בניין מגורים מהודר וקפצה, לא לפני שמילאה טופס של אד"י.

    מצאו אותו בכיס של המכנסיים הקצרים הכחולים שלבשה טופס ספוג בדם ובלי איבר אחד לתרומה.

    בבוקר המכנסיים  היו  עוד נקיים שישבנו במקס ברנר לאכול ארוחת בוקר לכבוד יום הולדת שלי, 

    אמא לבשה את המכנסיים הקצרים הכחולים  וגופיה צהובה ואבא בא עם טריינינג מחדר כושר,

    אמא שאלה אם כיף לי שכולנו יחד עניתי שכן ונתתי לה נשיקה על השפתיים למרות שתמיד שהם ביחד הם רבים ואח"כ נתתי לאבא שלא ירגיש לבד, אבל הפעם הם לא רבו, בקושי דיברו, רק שאלו אותי כל מיני שאלות  וחיכיתי שעדי חברה של אמא כבר תגיע תמיד היא מביאה איתה מתנות יפות. אמא הזמינה סנדוויץ' טונה ואבא הזמין לי ולו חביתה, אני ואבא אכלנו בשקט ואמא אכלה ברעש  היא נתנה ביס ענק בסנדוויץ', לעסה וירקה אותו לתוך המפית אבא שאל אותה אם הכל בסדר והיא אמרה שהטונה תפלה. רציתי לשאול אותה מה זה "תפלה" אבל אמא ניראתה לי רעבה אז לקחתי ביס גדול מהחביתה שיהיה לי הרבה זמן ללעוס.

    עדי הגיעה בדיוק כשסיימנו לאכול היא שלפה מהתיק שלה מתנה ונתנה לי נשיקה גדולה ואז היא דיברה עם אבא ואני ואמא פתחנו את המתנה אמא התלהבה מהפרפרים ואני רק ספרתי אותם שיהיה שווה ושווה לחלון של אמא ולחלון של אבא אחר כך התחלתי לצבוע אותם.

    אמא הסתכלה עליי ושאלתי אותה אם הצבעים שבחרתי יפים והיא חייכה לפרפר הכחול שצבעתי.

    אבא אמר שכבר מאוחר ושצריך עוד להכין עוגה ואמא רשמה לו מתכון על המפית.

    אספתי את הצבעים והפרפרים נתתי נשיקה לאמא והבטחתי לה שמחר כשאחזור מאבא אדביק לה את הפרפר הכחול על החלון. אמא לא חייכה אבל נתנה לי חיבוק גדול, נתתי יד לאבא והלכנו לכיוון האוטו ראיתי  את אמא מדליקה סיגריה ובין ענניי העשן היא לגמה מהכוס קפה, עדי נופפה לי בידה אז נופפתי חזרה ולא הבטתי שוב לאחור.

    בצהרים עזרתי לאבא להכין את העוגה אבא אמר שחסר סוכר במתכון וניסה להתקשר לאמא אבל היא לא ענתה אז אמרתי לו שהיא בטח ישנה והוא אמר שאמא מומחית לעוגות לא יכול להיות שהיא שכחה.

    כשאמא קפצה ישבנו כולנו בסלון של אבא, סבא וסבתא, הדודים שלי ואכלנו מעוגת היום ההולדת שלי, אבא אמר שהעוגה תפלה.

    לי - היה חסר סוכר.

    דרג את התוכן:

      תגובות (81)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/11/09 22:17:

      אוח! חזק ומרשים מאוד! כמו קפה אספרסו משובח!

      אמא מתה ביום הולדתי השביעי.

      היא עלתה לקומה עשרים לגג של בניין מגורים מהודר וקפצה, לא לפני שמילאה טופס של אד"י.

      מצאו אותו בכיס של המכנסיים הקצרים הכחולים שלבשה טופס ספוג בדם ובלי איבר אחד לתרומה.

      עם אקספוזיציה כזו הפותחת את הסיפור ,נפרשת לנגד עיני הקורא מפת רגשות של ילדה שאולי בגרה מאז, אך תמיד תשאר בגיל שבע, כי מתנת ההולדת שלה-היא הקפיצה של אמא אל מותה.פתיחה דרמטית שואבת את הקורא אל הסיטואציה המרגשת. הבת אופה עוגת יום הולדת, הבת מרוגשת מאוד,הלא מדובר ביום הולדתה. בד בבד התרגשות הבת לחוד ואומללות האם מאידך. הניגודיות באווירה  לוקחת את הבת לנבור בזיכרון הכואב  ההוא. לא פלא שעוגת יום ההולדת היתה תפלה. גם הנגיסות ממנה לא ידעו לספר על האומללות חסרת החיים שתבוא אחר כך ותעטוף את הבת ואת אביה. בית בלי אמא, איננו בית, עוגת יום הולדת בלי תשומת לב של אמא, איננה עוגה.

      כתוב משובח, הייתי מייעדת אותו כספרות ילדים המעלה התמודדות לא פשוטה עם שליחת יד בנפש, מעורר מחשבות הסיפור, טראומה של החיים, טראומה של המשפחה. החיים משופעי טראומות.*


      בהיר יקרה,

      הלכתי לתגובות כדי לנסות להבין עם הסיפור אמיתי,

      ואו כמה אני שמחה שלא.

      הרגשתי איך הבטן  מתחילה לכאוב.

      בתור סיפור הוא כתוב טוב.

      נעמה

        20/9/09 10:02:
      כיסחת אותי.
        16/9/09 16:02:

      חבטה על המדרכה
        14/9/09 10:18:
      אאוץ
        12/9/09 17:32:

      צטט: גי'נג'ר 2009-09-03 07:25:03


      כתוב מעולה

      תודה לך.

       

        12/9/09 17:30:

      צטט: ברוכצ'יק 2009-09-03 14:43:42


      אין איזה מתכון לעוגה בלי סוכר?

      עם סוכרזית או תחליף מגעיל אחר???

      אין שום תחליף לדבר האמיתי.

      אתה כבר צריך לדעת את זה:)

       

        12/9/09 17:29:

      צטט: kishlovsky 2009-09-11 00:21:19

      הרגת אותי עם הפוסט הזה..

      מזל שקראתי את כל התגובות כדי לדעת

      שהכל פרי דמיונך

      אסף

      פעם הבאה אזהיר מראש.

      תודה.

       

        12/9/09 17:23:

      צטט: דניאל.זי 2009-09-11 08:37:56

      רציתי לשאול מליון שאלות את הוריה..

      ובסוף רק חשבתי שכולם מתעסקים עם התפל של החיים.. בלי סוכר..

      תגובה נבונה.

      תודה

       

        11/9/09 08:37:

      רציתי לשאול מליון שאלות את הוריה..

      ובסוף רק חשבתי שכולם מתעסקים עם התפל של החיים.. בלי סוכר..

        11/9/09 00:21:

      הרגת אותי עם הפוסט הזה..

      מזל שקראתי את כל התגובות כדי לדעת

      שהכל פרי דמיונך

      אסף

        6/9/09 20:20:

      צטט: פרומיתאוס 2009-09-06 19:31:46

      זה בהיר לי מדי, עד כדי סינוור שמסמא את כל החושים  - והאטימות הזאת הופכת למועקה כבדה

      נהיה לי מצב רוח

      כמה פגיעים הילדים

      במקום פיה טובה - רסק אמא

       

      איזה מזל שבאת , כי בקריאה שניה גם לי נהיה מצב רוח

      טוב לדעת שאני לא היחידה.

       

       

       

        6/9/09 19:31:

      זה בהיר לי מדי, עד כדי סינוור שמסמא את כל החושים  - והאטימות הזאת הופכת למועקה כבדה

      נהיה לי מצב רוח

      כמה פגיעים הילדים

      במקום פיה טובה - רסק אמא

       

        6/9/09 11:54:

      צטט: דנה* 2009-08-30 17:39:33

      שוגר שובר שגרה

      או שגרה נטולת שוגר

      כאן או כאן

      יש משהו בעוצמה של הכתיבה שלך

      שתמיד מותירה בי תחושה שהסיפור אמיתי

      אולי כי הוא נכתב ללא התייפיפות וללא זיוף

      גם כשהוא פרי דמיונך

       

      מעולה !!! 

       

      מה שהיא אמרה!

        3/9/09 14:43:


      אין איזה מתכון לעוגה בלי סוכר?

      עם סוכרזית או תחליף מגעיל אחר???

        3/9/09 07:25:

      כתוב מעולה
        3/9/09 04:37:


      בהיר - הדרך שבה ללא מילים ברורות וברמזים דקים, תיארת מציאות עגומה וכואבת היא חזקה ועוצמתית.

       

      קראתי, כאבתי והזדהתי עם עולמה של הילדה.

       

      ילדה, שבמצב שאליו ניקלעה נגזר עליה להתבגר עוד לפני גיל שבע.

       

        2/9/09 21:27:

      צטט: ההלך 2009-09-02 20:38:03

      סיפור איום המסופר בפשטות לקונית ומצמררת.

      חזק מאוד.

      כשלא ניתן אחרת....

      תודה לך.

       

        2/9/09 21:25:

      צטט: יודע 2009-09-02 12:43:58


      קשה וכואב מאיפוא זה בא?

       

      משום מקום.

        2/9/09 21:24:

      צטט: בילib 2009-09-01 07:41:41

      כואב ביותר.

      סוג של כאב.

      תודה שבאת.

       

        2/9/09 20:38:

      סיפור איום המסופר בפשטות לקונית ומצמררת.

      חזק מאוד.

        2/9/09 12:43:

      קשה וכואב מאיפוא זה בא?
        1/9/09 07:41:
      כואב ביותר.
        30/8/09 23:34:

      צטט: אלת האש 2009-08-30 23:26:06

      יופי של סיפור. משאיר אותך על הקצה. אפשר לראות את הדמויות ולהרגיש את הכאב.

       

      ולגבי ילדים כאלה במציאות ? בוודאי שיש, לצערי.

       

      לפעמים אפילו סוכר לא מעביר את הטעם המר.

       

       

       

      אני לא מכירה, אני לא שומעת.

      אבל עמוק בפנים אני יודעת.

       

      תודה יקירה.

        30/8/09 23:26:

      יופי של סיפור. משאיר אותך על הקצה. אפשר לראות את הדמויות ולהרגיש את הכאב.

       

      ולגבי ילדים כאלה במציאות ? בוודאי שיש, לצערי.

       

      לפעמים אפילו סוכר לא מעביר את הטעם המר.

       

       

        30/8/09 21:47:

      צטט: שרשירית 2009-08-30 19:42:28

      כשהחיים תפלים צריך לבדוק אם אפשר להוסיף להם סוכר, אחרת זה ייגמר מר.

      יופי שלי פוסט.

      גם מתיקות יתר מערפלת טעם.

      כמו בדיקת קומידין לקרישות יתר....כל יומיים צריך לבדוק את המינון.

      תודה מותק.

       

        30/8/09 21:44:

      צטט: @אורית 2009-08-30 19:32:26

      שום סוכר לא יכול להמתיק סיפור כזה.

      כתוב נפלא,דוז פואהנשיקה

      אוהבת אותך.

       

      לפחות אנחנו נפגשות כאן}{

        30/8/09 21:43:

      צטט: ...blue 2009-08-30 19:25:38

      חשבתי שאני נכנס לקרא פוסט יום הולדת

      ונתקלתי במילים שמשאירות סימנים גם אחרי סיום הקריאה..

       

      מרגש כל כך

      מישהי לימדה אותי שתמיד זה הפוך...

      תודה רבה לך.

       

        30/8/09 21:10:

      צטט: דנה* 2009-08-30 17:39:33

      שוגר שובר שגרה

      או שגרה נטולת שוגר

      כאן או כאן

      יש משהו בעוצמה של הכתיבה שלך

      שתמיד מותירה בי תחושה שהסיפור אמיתי

      אולי כי הוא נכתב ללא התייפיפות וללא זיוף

      גם כשהוא פרי דמיונך

       

      מעולה !!! 

      השוגר הזה תמיד צריך להיות במינון הנכון.

      אוהבת שאת באה

      }{

       

        30/8/09 20:55:

      צטט: rov 2009-08-30 09:47:49


      אמיתי או לא. נוגע בפן האישי.

      כמה טוב שחזרת:)

      תודה יקירי.

       

        30/8/09 20:53:

      צטט: ♥ניתי♥ 2009-08-30 01:13:38


      אני כ"כ מקווה שהפוסט הזה לא אמיתי

      הוא כתוב בכישרוניות חבל"Z אבל מאוד קשה לאיכול

      לא אמיתי.

      למרות שלרגע חשבתי שכן:)

      תודה רבה!

       

        30/8/09 20:52:

      צטט: מגית 2009-08-29 21:32:48

      מאגרף ומותיר בלי אויר.

      את מכירה את התחושה....תודה לך.

       

        30/8/09 20:50:

      צטט: יעלי 65 2009-08-29 21:26:50

      מעולה!

       

      תודה שאהבת:)

        30/8/09 20:49:

      צטט: skin 2009-08-29 20:40:41

      קראתי והושפעתי.

      תודה:)

       

        30/8/09 20:49:

      צטט: איתן זקצר 2009-08-29 20:10:10


      לעולם  לא  לגעת  בחלומות  של  אחרים,  אלוהים  יודע  כמה שזה  קשה.

      כן, כן יודעת, ועדיין לא מצליחה להמנע.

       

        30/8/09 20:47:

      צטט: נומיקן 2009-08-29 18:40:42

      כל הסוכר, של כל העוגות בעולם, לא  ימתיק את התפלות הזאת. האגביות, בה מתרחשים דברים נוראיים.

      אני יודעת.

       

      במשפט וחצי הצלחת למקד לי את כל המילים המבולבלות של הפוסט.

      את מופלאה

        30/8/09 20:41:

      צטט: מונה ניר גלעד 2009-08-29 18:21:33


      תודה שבאת לבקר אותי

      והבאת אותי לפה

       

      עד התגובה הכמעט אחרונה

      הייתי בטוחה שזה סיפור אמיתי

      נשמתי לרווחה....

       

      כתיבה מרתקת

      כוכב וחיוך:-)

      כניראה שהייתי צריכה להבהיר זאת.

      תודה לך:)

       

        30/8/09 20:34:

      צטט: דרור41 2009-08-29 18:21:00

      כתיבה מצוינת

      חשבתי עליך היום שהתחלתי לקרוא את "ימי הפופ" של עמיחי שלו.

      כמה מתאים לך לכתוב כך...

       

      תודההה

       

        30/8/09 20:33:

      צטט: :--) 2009-08-29 18:16:23

      איזה מזל שזה סיפור לא אמיתי

      נבהלתי מאד.

       

      כתוב בצורה מרתקת ומתובלת.

      תודה מותק.

        30/8/09 20:31:

      צטט: נטלי ה 2009-08-29 17:59:45


      הסיפור מכווץ את הבטן התחתונה, גם אם אנסה לנתח

      את התפלות שבחיים כמו בעוגה, עדיין המסקנה

      שגג העולם זה לא הפיתרון להמתקה.

       

       

      :)

      גג העולם חמקמק כמו הטעם.

       

        30/8/09 20:24:

      צטט: cassiopea_s 2009-08-29 17:49:21


      את כבר יודעת מה אני חושבת, יפ(י)תי.

       

      מזל שזה קטע ספרותי בלבד.

      מזל שאמא שלך חיה ואת חיה ואמן יחיו כולם עד 120 וימותו בשיבה טובה חיוך

       

      אוהבת אותך ואת מוכשרת.

      אגרוף לבטן זו לא מילה. זה מקלף את העור והבשר, הקטע הזה. עד העצם.

       

      מזל שאת חיה.

      }{

       

        30/8/09 20:23:

      צטט: שלל שרב 2009-08-29 17:47:21

      וואו. הזכרת לי את הדברים שכתבתי לאבא, דרך עיניה של ילדה בת 11 שחיכתה שיחזור מן השאול על מרכבת נצחון..

       

      חזק.

      שמנה מנטלית. אהבתי.

       

      הניק שלך חזק.

      סקרנת אותי,אקפוץ לבקר.

       

        30/8/09 20:20:

      צטט: Stone 2009-08-29 17:31:36

      לכולם, בשלב כלשהו בחיים, מגיע איזה יום הולדת בו מתחילים לזכור יום מיתה.

      עצוב שזה מתחיל מוקדם בגיל 7.

       

      טונה תפלה, עוגה תפלה, סיפור עשיר בטעמים.

      מעולה.

      מוות ולידה תמיד חופפים.

      והטעמים הם מה שבאמצע.

      תודה.

       

        30/8/09 19:42:

      כשהחיים תפלים צריך לבדוק אם אפשר להוסיף להם סוכר, אחרת זה ייגמר מר.

      יופי שלי פוסט.

        30/8/09 19:32:

      שום סוכר לא יכול להמתיק סיפור כזה.

      כתוב נפלא,דוז פואהנשיקה

      אוהבת אותך.

        30/8/09 19:25:

      חשבתי שאני נכנס לקרא פוסט יום הולדת

      ונתקלתי במילים שמשאירות סימנים גם אחרי סיום הקריאה..

       

      מרגש כל כך

        30/8/09 17:39:

      שוגר שובר שגרה

      או שגרה נטולת שוגר

      כאן או כאן

      יש משהו בעוצמה של הכתיבה שלך

      שתמיד מותירה בי תחושה שהסיפור אמיתי

      אולי כי הוא נכתב ללא התייפיפות וללא זיוף

      גם כשהוא פרי דמיונך

       

      מעולה !!! 

        30/8/09 13:45:

      צטט: אניתמר 2009-08-29 17:27:12

      בשנה שעברה התפללתי חזק שאמא שלי לא תמות ביומולדת שלי (בסוף היא מתה יומיים אחרי..).

       

      נראה שלאמשנה כמה זמן עבר מאז, הילדה בת השבע הזאת, תמיד תהיה בת 7. מצמרר.

      אויי מזה קצת פחדתי...שלא תדעתי עוד צער.

      אני רק הולכת על הקצה.

       

      תודה יקירה.

       

        30/8/09 13:41:

      צטט: עוד רותי 2009-08-29 17:23:34


      קשה לקרוא. אבל קראתי ולא ברחתי.

      אוהבת אנשים שלא בורחים.

      תודה לך.

       

        30/8/09 13:39:

      צטט: y2work 2009-08-29 17:22:29

      ראבק

       

       

       

      (יותר מזה ? אין!)

       

      באמת, אין יותר?

      תודה.

        30/8/09 13:38:

      צטט: שרונצ'וק 2009-08-29 17:21:36

      עשית לי צמרמורת...

      עצוב

      מאוד עצוב.

      תודה לך.

       

        30/8/09 13:37:

      צטט: אוקייאנוס 2009-08-29 17:21:21

      מדהימה אחתתתתתת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ועוד מיליון כאלה...

      מותר רק לשתוק אצלך.. נכון?.. לא חייבים להרוס במילים פשוטות סיטואצייה אלוהית

      יום הולדת שמח אהובה..

      YYY

      תודה רבה היתה יום הולדת אבל לא לי:)

       

        30/8/09 13:36:

      צטט: boldy5 2009-08-29 17:15:57


      אכן מבעבע

       

      הבחנה דקה

      :)

        30/8/09 13:35:

      צטט: אורית גפני 2009-08-29 17:11:41


      מדהימה היכולת שלך לכתוב מתוך עיניה ולבה של ילדה בת שבע !

       

      עצוב... עוגה לתפארת שמשאירה טעם מריר בפה.

      אולי כשם נתקעתי:)

      תודה :)

       

        30/8/09 13:33:

      צטט: בת יוסף 2009-08-29 17:11:21

      קשה להגיב.

      כסיפור- אגרוף בבטן שלא מאפשר לנשום.

      כמציאות- בלתי אפשרי לקלוט. איום ונורא.

       

      כך או כך ליבי עם הילדה ההיא בת השבע ולוואי שאפשר היה שהכל יהיה אחרת.

      אני קוראת את התגובה שלך ולא יודעת איך להגיב.

      אין ילדה כזאת או אולי יש....הכל פרי דמיוני.

      תודה יקירתי.

       

        30/8/09 09:47:

      אמיתי או לא. נוגע בפן האישי.
        30/8/09 01:13:


      אני כ"כ מקווה שהפוסט הזה לא אמיתי

      הוא כתוב בכישרוניות חבל"Z אבל מאוד קשה לאיכול

        29/8/09 21:32:
      מאגרף ומותיר בלי אויר.
        29/8/09 21:26:
      מעולה!
        29/8/09 20:40:
      קראתי והושפעתי.
        29/8/09 20:10:

      לעולם  לא  לגעת  בחלומות  של  אחרים,  אלוהים  יודע  כמה שזה  קשה.
        29/8/09 18:40:

      כל הסוכר, של כל העוגות בעולם, לא  ימתיק את התפלות הזאת. האגביות, בה מתרחשים דברים נוראיים.

      אני יודעת.

        29/8/09 18:21:


      תודה שבאת לבקר אותי

      והבאת אותי לפה

       

      עד התגובה הכמעט אחרונה

      הייתי בטוחה שזה סיפור אמיתי

      נשמתי לרווחה....

       

      כתיבה מרתקת

      כוכב וחיוך:-)

        29/8/09 18:21:
      כתיבה מצוינת
        29/8/09 18:16:

      איזה מזל שזה סיפור לא אמיתי

      נבהלתי מאד.

       

      כתוב בצורה מרתקת ומתובלת.

        29/8/09 17:59:


      הסיפור מכווץ את הבטן התחתונה, גם אם אנסה לנתח

      את התפלות שבחיים כמו בעוגה, עדיין המסקנה

      שגג העולם זה לא הפיתרון להמתקה.

       

       

        29/8/09 17:49:


      את כבר יודעת מה אני חושבת, יפ(י)תי.

       

      מזל שזה קטע ספרותי בלבד.

      מזל שאמא שלך חיה ואת חיה ואמן יחיו כולם עד 120 וימותו בשיבה טובה חיוך

       

      אוהבת אותך ואת מוכשרת.

      אגרוף לבטן זו לא מילה. זה מקלף את העור והבשר, הקטע הזה. עד העצם.

       

        29/8/09 17:48:

      צטט: כש-רונית 2009-08-29 17:07:17

      על השיגרה המשעממת וקפיצות הגג של החיים.

      רק בשביל המשפט הזה היה שווה לקפוץ אצלך לביקור.

      תודה:)

       

        29/8/09 17:47:

      וואו. הזכרת לי את הדברים שכתבתי לאבא, דרך עיניה של ילדה בת 11 שחיכתה שיחזור מן השאול על מרכבת נצחון..

       

      חזק.

      שמנה מנטלית. אהבתי.

        29/8/09 17:31:

      לכולם, בשלב כלשהו בחיים, מגיע איזה יום הולדת בו מתחילים לזכור יום מיתה.

      עצוב שזה מתחיל מוקדם בגיל 7.

       

      טונה תפלה, עוגה תפלה, סיפור עשיר בטעמים.

      מעולה.

        29/8/09 17:27:

      בשנה שעברה התפללתי חזק שאמא שלי לא תמות ביומולדת שלי (בסוף היא מתה יומיים אחרי..).

       

      נראה שלאמשנה כמה זמן עבר מאז, הילדה בת השבע הזאת, תמיד תהיה בת 7. מצמרר.

        29/8/09 17:23:

      קשה לקרוא. אבל קראתי ולא ברחתי.
        29/8/09 17:22:

      ראבק

       

       

       

      (יותר מזה ? אין!)

        29/8/09 17:21:

      עשית לי צמרמורת...

      עצוב

      מאוד עצוב.

        29/8/09 17:21:

      מדהימה אחתתתתתת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ועוד מיליון כאלה...

      מותר רק לשתוק אצלך.. נכון?.. לא חייבים להרוס במילים פשוטות סיטואצייה אלוהית

      יום הולדת שמח אהובה..

        29/8/09 17:15:

      אכן מבעבע
        29/8/09 17:11:


      מדהימה היכולת שלך לכתוב מתוך עיניה ולבה של ילדה בת שבע !

       

      עצוב... עוגה לתפארת שמשאירה טעם מריר בפה.

        29/8/09 17:11:

      קשה להגיב.

      כסיפור- אגרוף בבטן שלא מאפשר לנשום.

      כמציאות- בלתי אפשרי לקלוט. איום ונורא.

       

      כך או כך ליבי עם הילדה ההיא בת השבע ולוואי שאפשר היה שהכל יהיה אחרת.

        29/8/09 17:07:
      על השיגרה המשעממת וקפיצות הגג של החיים.
        29/8/09 17:06:

      שיט.

       

      באת לבקר אז באתי גם. למה לא הכנת אותי לקפיצה הזו שלה?...

      ארכיון

      פרופיל

      ב ה י ר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין