המכתב תמיד קיוויתי שגם אני אקבל מכתב , מכתב אמיתי עם בול ולידו כתוב באותיות עגולות לכבוד ומתחתיו יתנוסס באותיות גדולות השם שלי. ושם בתוך המעטפה, בתוך קופסת הסודות הזו, בתוך התיבה הקטנה והדקה הזו יתחבאו להן מילים, כמו סוכריות קטנות ומתוקות, יצטופפו להן יחדיו , שחור על גבי לבן. וכל המילים האלו יהיו בשבילי ויספרו לי סיפור ממקום אחר ואולי אפילו מזמן אחר. ישבתי על המדרכה וחיכיתי לדוור שאף פעם לא איחר, תמיד הופיע באותה שעה וביד מיומנת שלשל את המכתבים לתיבות הדואר של השכנים וגם של ההורים. ולי, לי אף פעם לא הגיע שום מכתב. לשכנה מהקומה השנייה הגיעו תמיד מכתבים מארץ רחוקה עם בול מעוטר ואותיות מסולסלות שבטח נכתבו בעט נובע ויוקרתי. לשכן מהקומה הרביעית הגיעו המון גלויות עם נופים מושלגים, הביג בן , מגדל אייפל ואפילו עם מגדל פיזה .ולשכנה מהקומה הראשונה מכתבים מהצבא : החבר שלה שלח לה מכתבי אהבה מהצבא. הייתי מוכנה למכור את אחותי הקטנה בעד הצצה קטנה במכתבים האלו. ולשכן אחד שגר ממש לבד הגיעו עיתונים בשפה זרה וצבעוניים . המון עיתונים הגיעו אליו ואני לא הצלחתי להבין איך הוא מצליח לסיים את כולם ולמה הוא אף פעם לא זורק אותם או אולי כשאני לא רואה הוא טומן אותם במיכל הנייר של האגודה למען החייל. יום אחד החלטתי שגם לי מגיע לקבל מכתב, מכתב שיהיה רק בשבילי. אז, ישבתי בחדר שלי וכתבתי לעצמי מכתב הכי יפה בעולם, מכתב אהבה כמו שכותב אהוב לאהובתו, עיטרתי וקישטתי בלבבות, סלסלתי את האותיות .
את כל המילים האלו הכנסתי לתוך מעטפה (הכי יפה שהיתה בחנות של ספרי הלימוד והמחברות) וכתבתי את שמי בגדול. הדבקתי בול בטקסיות ו... הלכתי לדואר. שלחתי את המכתב . וככה חיכיתי יום, יומיים וביום השלישי זה הגיע! הדוור התרגש שבעתיים והגיש לי את המכתב בארשת ניצחון וכאילו שהוא בעצמו אחראי למכתב. לקחתי את המכתב נרגשת כולי ופתחתי אותו לאט ובזהירות , קראתי אותו שוב ושוב ודמיינתי שהוא אמיתי, שאני עלמת חן מחוזרת ואהוב מיואש כותב את מילותיו לפני שיאבד את שפיותו מרוב אהבה.
. גדלתי ובגרתי ואם תשאלו אם קיבלתי מכתבים " אמיתיים" כאלו לא אשיב, אשאיר לכם את התשובה . |