חוק שימור הדיבור אומר שהדיבור לא נעלם ואם הוא לא כאן הוא וודאי שם. ואמנם החלומות סואנים אבל לא זוכרת כלום רק זוכרת שהיה דיבור ערני של שנאה יוקדת, שונאת אותו שונאת ואחר כך צרור קללות קטלני, קוסאימאשלו הלוואי שימות בקבר השחור ושישרף לו התחת אמן ואמן. כשנגמר הצרור אני שוב מרחפת וצפה למעלה לוקחת אוויר שונאת אותו ושוב צוללת למעמקי הקללות ככה בלילה וביום. לפעמים נרדמת בקלות ולפעמים בעזרת אלכוהול. שונאת אותו הלוואי שימות בקבר השחור אמן ושיסבול, אמן ואמן וישלם על הכול ורק אם יתחרט ויצטער בכל ליבו ויבקש יפה סליחה וישלח פרחים או סתם יבוא ויסביר את עצמו רק אז אולי בלי נדר אוהב אותו למרות הכול יימח שמו וזכרו, שונאת אותו.
|