כשנשא בועז את רות לאשה (מגילת רות) ברכו אותו כל אנשי בית לחם בברכה שהפכה להיות לברכת הנישואין לאורך כל הדורות:
יִתֵּן ה' אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶן אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל
הברכה הזו מבקשת להרכיב לבית אחד את דפיקת הלב הפועם מריגוש האהבה עם יציבות ובטחון של המשפחה ושיגרתה. רחל ולאה מתמזגות וביחד הופכות להיות בית ישראל. לא עוד מבנה משולש אלא מבנה של שניים הצריכים לבנות מערכת יחסים זוגית שכוללת בתוכה את הריגוש המואץ והחולף ואת הרגש העדין והעמוק.
________________________________________________________________________
בכל מפגש משפחתי הוא פונה אלי: תשתמשי בשם השני שלך בתעודת הזהות, לילי , הוא שם לא טוב לך, ואני מביטה לתוך עיניו הירוקות הרכות, לזקנו הלבן הארוך, לחיוכו ולמבטו השקט, נעימת קולו הרגועה גורמת לי לבקש ממנו יותר מפעם אחת לחזור על דבריו. אני לא מצליחה לגרום לאנשים להשתמש בשם השני שלי. האמת, אני לא מצליחה להתרגל לענות לשם הזה. תחתמי בשם לאה בכל מסמך שאת כותבת, תכתבי ליד השם לילי גם את לאה, תבקשי מהאנשים בחיים שלך שישתמשו בשם הזה, תעמדי על כך,
בסדר, אני משיבה לאחי עילוי בתורה, אני אעשה את כל המאמצים, ככה עוברים הימים ואני בכלל שכחתי, ממשיכה בשמי לילי
יום שני בשעה שש בערב מודיעה לי היפה, את מתייצבת לפגישה מרגשת עם הרב , אנחנו הולכות לצייר מנדלה והוא יהיה שם,
איפה יש מקום לשאול עוד שאלות, היא כבר סגרה את הטלפון ואני מתייצבת, את יושבת כאן היא אומרת, אני כאן והאחרות במקומות הפנויים, בוחרת לי עיפרון , מקבלת מהיפה את נייר הציור משורטט הקווים מתחילה ליצור מעגלים, נקודה במרכז השמיניה מעגל אחד אחריו עוד מעגל יותר רחב אני קולטת את הרב, מביט לדף שלי המוסיקה ברקע מווליכה אותי אל מותו של אבי, הילת הקדושה בחלל החדר מתפשט כאילו מתוכי והחוצה כאילו מתוך החלל לתוכי, הדמעות זולגות על הדף, דמעות גדולות התפרצות של כאב קורע את השקט בחלל הרב מביט בי ושואל, איך קוראים לך? לילי אני עונה בגרון חנוק ובקול חלוש, מייד להחליף א.. אני יודעת כבוד הרב, שמי לאה, אני לאה מאז נולדתי, מייד הוא חוזר על דבריו, שלוש שעות בקירוב מתנהלת שיחה ביני לבין הרב, הוא שואל שאלות ואני עונה ויודעת, הוא רואה לי בעיניים את הברק הוא יודע בדיוק אני לא יכולה להסתתר כמו שאיני יכולה להסתתר מעיניו של אחי
מציירת את המנדלה ובוכה שלוש שעות אני בוכה כמו משחררת מועקה קשה, "רבינה" אומרת בשקט גו'די, אל תדאגו לה, זה בדיוק מה שהיא צריכה,
מותשת אחרי שעות של שיחה, דמעות ומנדלה מורכבת נוסעת הביתה ויודעת בליבי שני דברים קריטיים
לאה - מעכשיו ועד עולם אני מכילה בתוכי את הכל ... יש לי הכל מגיע לי את הטוב ביותר
ונרדמת...
|