הבעיה המרכזית של הקופירייטרים (מקצוע יצירתי שרק בעלי מנת משכל של 200 ומעלה שורדים בו) היא למשוך את תשומת ליבו של צרכן התקשורת שכידוע מתקיימת מפרסומות. בטלוויזיה מגבירים את הקול עד כדי עלפון אבל צרכן התקשורת מצא דרך ללחוץ על כפתור ה-MUTE בשלט ברגע שקרבה סכנת הפרסומות. אז החלו הקופירייטרים לצרף כתוביות עבור הצופים העצלים שממתינים מול המסך במצב קול MUTE. אולי העין תלך אל הכתוביות. אבל גם זה לא מבטיח שהצופה לא ינצל את זמן הפרסומות כדי להתפנות. יש לקופירייטרים עוד פטנט נגד סרבני הפרסומות בטלוויזיה: לעבור לפרסומות בלי אזהרה מוקדמת, פשוט באמצע סצינת אהבה נרגשת או כאשר הרוצח מתחיל להתקרב אל הקורבן, פשוט חותכים את הסרט והפרסומות מתחילות להתנגן ברעש מחריש אזניים. זה (כמעט) הכל בפרסום בטלוויזיה.

אבל יש פרסומות באתרי האינטרנט שגם שם דרושה תשומת ליבו של מי שקורא למשל מאמר בעיתון. בהתחלה התחילו הפרסומות להתנהג כמו רמזור שהשתגע: כל מיני הבהקים, כוכבים מרצדים, סימני פיסוק מתפזרים אל מול העיניים, ועוד מיני פירוטכניקה שיכולה להביא את קורא המאמר לחלות במחלת ים. אבל הם חשדנים הקופירייטרים. הם חושדים בקהל הגולשים שימצא פטנטים שונים כדי להפטר מניצנוץ הפרסומות. גם לכך מצאו הקופירייטרים מזור: הדביקו לפרסומות פס קול מזעזע מרעיש עולמות. כעת, אם הגולש אינו מספיק זהיר ונוגע בסמן (CURSOR בלע"ז) המובל ע"י העכבר בקצה הפרסומת, מיד נשמע רעש אדיר שיכול לגרום להתקף לב לגולש התמים או למזער להעיר בן בית אחר שישן שני חדרים רחוק מהמחשב.

עצתי לגולש התמים שרוצה לשמור על בריאות ליבו ועל שלוות יתר בני הבית הוא להזהר עם תנועת הסמן שבשליטת העכבר ולהזהר מקרבת פרסומות ולהתרחק מהן ת"ק פרסה. על ניצנוץ הכוכבים ועל התנועות התזזיתיות שלהן אני מצאתי גם פתרון כלשהו אך לא אפרטו כאן. תתאמצו גם קצת אתם ותמציאו פתרונות מקוריים משלכם במלחמת הגולשים נגד הקופירייטרים.