את אמיצה ואמיתית תוכלי לעמוד במסע,

אעמוד לצידך...

פרק שני

ממש יעזור לי שתעמוד לצידי

אתה תעמוד ואני אפול !

אז אשא אותך על כפיי, ענה קולי ברוך.

אבל הדרך לא ברורה לי

והיא מלאה מכשולים.

אין לי שביל והמטרה ניסתרת.

האור רחוק ומסביב אפלה.

והקול בשלו רגוע ושלו.

" תתחילי תעשי צעד אחד

ואולי תיזכי להתוות את את השביל "

אני שביל להתוות ?

אני בקושי עומדת על שתי רגליים !

וקולי : " לא נורא , כל ההתחלות קשות אבל אחר - כך קל יותר.

העיקר לקום וללכת , העיקר להתחיל לצעוד !

הדרך ארוכה אבל תתברר, והמטרה תלך ותתבהר.

העיקר לחיות לצאת מהמוות !

אבל למה מוות ?!

למה המונחים הקשים האלה ?!

אתה עושה הכל טראגי סופני.

ואני פשוט קמה ומתחילה לצעוד.

ללא הבנה ובחוסר הגיון.

מן אינסטינקט  חייתי

שמוביל אותי אל הלא נודע.

וקולי מתפשט בכולי ואומר :

" את הולכת לא רע,

ונכון שלא כבד המסע ?

לא ענית לי למה מוות ?

מה יש אסור לחיות ?

אדם חי , נושם , אוכל , שותה , עושה חיים !!!

טס , נוסע , מבלה , רואה עולם , בחורות בחורים, כסף,

מה מוות בזה ???

אדם דינאמי ! לא ?

וקולי לא מרפה.

" איפה שיש קדושה יש חיים ! "

קדושה פרושה חיים.

תגיד מה נעשית דוס ?

השתגעת לגמרי !!!

אתה מדבר איתי בסיסמאות שלא מובנות לי.

בכל מיני משוואות נטולות שכל והגיון.

אני צריכה הסברים.

סיגנון הדיבור הזה לא מתאים לי !

המשך יבוא...