שלוש כוסות יין אדום ואני עוד ערה. האיש שלי ישן עמוק לידי. צעקות בשפה שאני לא מבינה עולות מהרחוב הצדדי של בית המלון. מחר SUNDAY וזה לא משנה שכבר אחרי 3.

הקירות במלון דקים. צעדים במסדרון, דלת נפתחת,נטרקת, מקלחת קצרה ושקט.

הטלוויזיה מדברת רק ספרדית. דודו טופז התאבד, גלעד שליט עוד מחכה, חרדים שוב מפגינים וקאפיש חולה. כבר הספקתי להציע ליותר מעשרים אנשים חברות בפייסבוק. העלתי תמונות של 3 טיולים לפיקסה והנה אני בקפה. מזל שיש WIFI במלון היחידי שלא היה מלא. אחרי ימים רבים נטולי רשת, האינטרנט מזכיר לי את כל מה שהספקתי לשכוח ואת כל מה שלא הייתי צריכה לזכור.

כמה חבל שאי אפשר להשלים ברשת שעות שינה ולכבס. ערמת הכביסה רק גדלה ומיום ליום יותר קשה לדחוף את השק למזוודה.

זמן להתנתק.

כמה כיף בעיר זרה, גם עם נדודי שינה. לנדודים יש ריח אחר מכאן.