שלום. תכירו את הטרנד החדש <הוא בעצם ישן- אבל היום זה עלה על הקריזה> של מנהיגינו האהובים:

להוציא מהפה משפטים מפוצצים, שאין בינם לבין עשיה דבר וחצי דבר:

והביטוי העדכני בבורסת הביטויים: " אפס סבלנות" או "סובלנות" או מה שלא יהיה.

הרמטכ"ל על אלימות בצה"ל: אפס סבלנות.  שאלה: ומה היה קודם.. 1,000 סבלנות?

המפכ"ל על אלימות החרדים: אפס סבלנות. שאלה: ומה היה קודם... 100,000 סבלנות?

הגאון, ראש הממשלה, על האלימות: אפס סבלנות מתובל ב"טרור חברתי" עם בישול איטי של  "איום אסטרטג".ומה היה קודם <טוב, נו, הבנתם את העקרון>

על המחונן, מר ליברמן, שתותח בלאיים גם על הדגים ששוחים באוקיאנוס השקט <על זה שהם לא עומדים ב"התקווה"> באמת שאין לי הרבה מה להוסיף.

אז מה רציתי להגיד בעצם? אההה...כן.

שהבעיה היא לא עם אותם מנהיגים.

ס'תומרת, הבעיה היא גדולה, אבל הבעיה היותר עמוקה היא אנחנו, העם היושב בציון.

מילא על זה שבחרנו בהם <לא אני..לא אני>

אבל על זה שהעם באמת קונה את הלוקשים, ומתלהב מאיומים קולניים של מנהיגינו כלפי "המצב".

לצערי, העם הזה באמת מתלהב מזה, כשמישהו מהמנהיגים מישיר מבט למצלמה, ואומר, בקול רציני, "עד כאן", וזה לא חשוב, שאין גיבוי של מעשים למילים, ואין הסבר מה מתכוונים לעשות עכשיו, שלא עשו קודם.

לצערי, העם הזה באמת מאמין שלצעוק "אפס סבלנות", ישפר את המצב במשהו.

לצערי, העם הזה- באמת מאמין שהשבדים ישתנו אם נדבר עליהם לא יפה כאן בארץ, או שהחרדים יפסיקו לצעוק לשוטרים "נאצים", אם המפכ"ל ימשיך לבלבל את עצמו לדעת.

וגם אם לא באמת מאמינים- אז הם עדיין מתלהבים מזה שמישהו מדבר בשפה נחרצת וטוטאלית- לא משנה שאין שום כיסוי לדבריו.

אגב, איך אומרים? סבלנות או סובלנות,

כי יש לי אפס ס(ו)בלנות לטעויות בלשון:)