למה כל כך הרבה מצבים, ומקומות, מלווים אצלי במחשבה והירהור של "מה הייתי עושה אם הייתי פה לבד"  ?

אני מבלה, ונופש, ומטייל, עם בת הזוג, עם המשפחה, עם חברים, ורוצה להיות לבד.

זה לא הרצון של להיות לבד בעולם. אלא יותר שאיפה לבסיס העצמאי, שממנו יתחילו דברים חדשים. לראות איך הדברים קורים לי לעצמי, איך אני מוביל אותם, או איך אני נותן להם להוביל אותי. איך אני מתחבר לאנשים חדשים, האם יהיו כאלה שירצו את החיבור איתי, על מה אני נלחם, ועל מה אני מוותר.

כאילו שכל החיים נחוים פעמיים. פעם אחת בחיים האמיתייים, בארועים והמצבים המוחשיים, ופעם שניה, במקביל, באותם מחשבות של להיות שם, אבל במצב אחר.

ומה בעצם יותר אמיתי: החוויה המוחשית, שלפעמים אני לא ממש מחובר אליה , או החוויה המדומיינת, שהופכת להיות אמיתית יותר מהכל.