כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Post שביתה

    הבלוג עוסק בבעיות מערכת החינוך מנקודת מבטה של מורה ומחנכת, החל במאבק המורים במהלך השביתה,בגורמים לשביתה, ובתחושות שעולות במהלכה ולאחריה. הבלוג שינה את שמו מ\"יומנה של מורה שובתת\" ל\" Post שביתה\"

    פוסטים אחרונים

    תגובות (9)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      15/11/10 05:20:

     

     

    מטרות החינוך בחברה חופשית

     

    כעת, כאשר ישנה הסכמה רחבה לצורך ברפורמה רצינית בחינוך, עלינו לבחון בהקפדה את מה שעל בתי הספר להציב לעצמם כדי להשיגו, וכיצד הם יכולים להיערך בצורה הטובה ביותר כדי להגשימו. דבר זה דורש בחינה יסודית את טבעו של החינוך.

     

    אולי המקום הטוב ביותר להתחיל בו הוא בלב העניין -- לאמור: כיצד אנשים לומדים. תהליך הלמידה הוא בעל מורכבויות רבות, אולם דבר אחד צלול כמים: כל אחד מאתנו, בכל גיל, לומד בצורה הטובה ביותר כאשר הוא מתמודד עם ניסיונות אמיתיים שהם משמעותיים עבורו. לא חשוב מה הנושא, עליו להתמודד עמו במישרין על מנת לשלוט בו.

     

    עקרון בסיסי זה הוא כל כך ידוע, שהוא בקושי ראוי לתשומת-לב מיוחדת. כאשר הנך רוצה ללמוד כיצד לסרוג, הנך יכול: לצפות בסרטי וידיאו, לקרוא ספרים, לקחת קורסים -- אולם כעקרון, עליך לסרוג וככל שיותר תרצה להשתמש בדברים שהנך סורג, יותר סיכויים יש לכך שתתרכז ותעשה עבודה טובה. אותו הדבר הוא נכון לגבי כל אומנות (מקצוע) או מיומנות. זה נכון גם לגבי שפות. הנך חייב להשתמש בשפה הזרה כדי ללמדה; הנך חייב להיות, בראש  ובראשונה, באמת בעל מוטיבציה כדי להשתמש בה, אחרת הנך יכול לבלות שנים בלימוד שפה מבלי שתשלוט בה לעולם. (כמה מאתנו "למדנו" בתיכון במשך שנים אנגלית, או ערבית, ולמעשה לעולם לא הרגשנו שאנחנו באמת מסוגלים לשוחח בשפה או לקראה בנוחיות?)

     

    חשיבותו של השימוש האמיתי בדברים שברצוננו ללמוד מודגשת עוד יותר במקרה של הלמידה המורכבת. למעשה, ככל שיותר מורכבת ההתנהגות אשר ברצוננו לשלוט בה, יותר חשוב הוא שנשתמש בה בהתמדה ושנתרגל אותה באופן חופשי. למשל, אין דרך אחרת ללמוד את המיומנויות החברתיות -- כיצד להסתדר עם אנשים מכל הסוגים -- אלא להיות מעורב עם מבחר רחב של אנשים במשך פרקי זמן ארוכים. כמובן, אפשר להיעזר ביועצים, בפסיכולוגים, בספרי הדרכה, ועוד. אולם כאשר מגיע הרגע המכריע, אנו חייבים לקיים יחסי-גומלין, ולהרבות בהם, על מנת לפתח את היכולת להיות חברים יעילים בחברה. עלינו להיות חופשיים להתחיל ולסיים יחסים, להתעסק עם אנשים בני כל הגילים ובעלי כל הרמות של מיומנות, ליצור קבוצות  ולפרקן, להשתתף בתהליכי קבלת החלטות, וכן הלאה.

     

    זה מביא אותנו לשניים מהדברים החשובים ביותר אשר אנחנו רוצים שילדינו ילמדו בזמן שהם גדלים להיות אזרחים יעילים במדינתנו. האחד היא  ה י כ ו ל ת   ל ת פ ק ד  בחברה חופשית ודמוקרטית כשותפים מלאים בענייני הקהילה; חברה בה כל אזרח, ללא הבדל גיל, מין, צבע, דת או אמונה, מפגין כבוד מלא לכל אחד אחר, בה כל אזרח מתייחס לכל אחד אחר כשווה בכל העניינים. הדרך היחידה אשר יש בה ולו הסיכוי הקלוש ביותר שהמבוגרים יתפקדו בצורה כזאת היא להחזיק את הילדים, החל מהגיל המוקדם ביותר, בסביבה שהיא דמוקרטית ומכבדת, ואשר מתרגלת את שימושי החופש מהילדות ועד הבגרות.

     

    כמה חשוב הדבר אפשר לראות במדינות הרבות אשר מגיחות מהעריצות אל החופש. פעם אחרי פעם אנחנו שומעים את הטרוניה שלאזרח הממוצע במדינות אלו אין מושג כיצד להתנהג בחברה חופשית, כיצד לכונן יחסים ולתפקד עם מוסדות דמוקרטיים, כיצד להרחיב את הכבוד ההדדי שאנחנו זקוקים לו בחברה פלורליסטית. גם במדינתנו אנחנו ערים יומיום לקשיים  שהאנשים פוגשים כאשר יש להתייחס בכבוד האחד אל השני, ללא אלימות, או עריצות, זדון ושרירות-לב.

     

    לכן, נראה היה חיוני שבתי הספר שלנו יתפקדו כחברות חופשיות, ודמוקרטיות, בהן  הילדים הם שותפים מלאים בהחלטות אמיתיות על בסיס יומיומי, ומשתתפים בניסוחם של הכללים, בתהליכים השיפוטיים ובתפעולה של קהילתם.

     

    מיומנות המפתח השנייה אשר על ילדינו לרכוש בבית הספר היא  ה י כ ו ל ת   ל ח ש ו ב באופן יצירתי ולפגוש אתגרים חדשים בכל פעם שהם מופיעים. לחשוב, כמו כל דבר אחר, אי-אפשר ללמד. זה כשרון מולד, הוא שייך למבנה עצמו של המוח, וזקוק לאימון ותרגול כדי להתפתח. המוח תמיד חושב; מה שצריך הוא לתת לו הזדמנות לפתח את מלוא יכולתו לפתרון בעיות. בדומה לאופן ששרירי הגוף מתפתחים כתוצאה מהשימוש בהם תוך כדי פעולה.

     

    לא בזכות ההוראה הפרונטלית

     

    מוח בריא זקוק לחופש הפעולה המרבי האפשרי כדי שיוכל להתחקות אחרי קווי המחשבה שלו. ככל שהאילוצים אשר יכפו על ידי אנשים אחרים יהיו פחותים, יותר סביר שהמוח יתפתח באופן מלא, ייחודי, ויצירתי. ואם יש משהו שאנחנו זקוקים לו במאה הבאה, זו יצירתיות, בניגוד לציות דמוי-הרובוט לכללים (אשר, הניסיון ההיסטורי מלמד אותנו שהוא, עלול גם להוביל לתופעת הפשיזם, עד כדי גרירת ההמונים לביצוע פשעים נגד האנושות).

     

    ניסיונות אשר נעשים על ידי בתי ספר ללמד ילדים כיצד לחשוב הם סתירה במונחים. ברגע שהנך יוצר תכנית לימודים, מכל סוג שהוא, הנך כופה דרך מחשבה מעוכלת-מראש על מוח רענן, והנך מקטין את יכולתו לתפקד באופן עצמאי. בתי הספר להם מדינתנו זקוקה היום חייבים להיות מוסדות אשר נוטשים כל ניסיון להגביל את הרדיפה החופשית אחרי הידע שכל ילד, וכל מבוגר, נרתמים אליה באופן טבעי, ללא כל דרבון ו/או תמריץ חיצוני.

     

    בתי-הספר להם מדינתנו זקוקה נואשות, כדי להבטיח חברה בת-קיימא של אזרחים יצירתיים, בעלי יוזמה, וחופשיים, הם בתי-ספר המנוהלים באופן דמוקרטי, ואשר מאפשרים לתלמידים חופש לעסוק בכל דבר שמעניין אותם. דגמים אחדים של בתי ספר כאלה קיימים בעולם כיום, והם מבשרים עולם חדש של חינוך.

     

     

      1/9/09 21:12:


    שושי

    איני בקיאה בכל רזי התיקונים הנרדשים בחינוך.

    ברור שדרושים תיקונים...

     

     

    מאחלת לכם הצלחה בשנת הלימודים הבאה !

      1/9/09 20:41:


    תוכנית מענייננת. יש לי קצת תחושת דה ז'וו, של שנות ה60 וה70

    אבל אולי אז היה החינוך טוב יותר ?

    בתי מסיימת השנה יב'

    ואני מחוץ למערכת כבר כמה שנים.

    אז אולי בגלגול הבא?

    *

    נעמה

      31/8/09 21:00:


    הנה, מצאנו את המועמד הראוי להיות שר החינוך הבא...קריצה

    (ידוע לך אם הוא פירסם את המסמך ברבים או-ו שלח אותו למקבלי ההחלטות והמדיניות?)

      31/8/09 20:55:

    התכנית מעניינת מאד.

    ספק אם תיושם, לאור העלות הגבוהה.

      31/8/09 20:39:

    קבלתי את המסמך של דר' ארגוב ועיינתי בו בזמנו ומצאתי שחלק גדול מרעיונותיו הועלה כבר לפני כ-15 שנים ואף נידון וחלקו נוסה במספר בתי ספר.

    רעיונות אלה נוסו ונידונו לביצוע במשרד החינוך. אני עצמי השתתפתי בשתי ועדות שדנו בצמצום בחינות הבגרות. המורים התנגדו בטענה (מוצדקת חלקית) שכאשר יימחקו מקצועות מסוימים הם יתנוונו ובתי ספר לא ירצו "לבזבז" עליהם שעות. וכך קבוצות רבות של מורים יפוטרו.

    ועדות על תכניות הליבה ישבו בזמנו תוך הזמנת חוחקרי חינוך וראשי אגפים במשה"ח. התוכנית בשלבי יישום כעת בבתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים. אינני יודע האם אכן כל בתי הספר מתמקדים בה, ואינני יודע אלו תוצאות בפועל, שעליהן דיבר דר' ארגוב, אכן מומשו.

    אני חושב שתכניות כפי שהועלו כאן הן  לא יביאו מזור לחינוך, וזאת משום שלא הוגדרה בעייתו האמיתית של מערכת החינוך.

    תרופות קובעים רק לאחר שהגדירו את המחלה הממארת. לא כל חוסר שביעות רצון מעיד על מחלה. המחלה של מערכת החינוך היא בחוסר היכולת שלה להגשים מטרות.

    תרופה לחוסר יכולת למלא מטרות, מחפשים, לעניות דעתי, במהלכי הארגון, במבנהו. האם במערכת ארגונית-ניהולית כזו ניתן בכלל להזיז משהו.

     

      31/8/09 15:24:

    מסמך חשוב ואעבירו בין מורותיי

    תודה, רננה

      31/8/09 07:11:

    לד"ר מיקי ארליך,

    העלית נקודות מאוד חשובות וענייניות,

    זה רק מראה עד כמה חשוב סיעור מוחין בכל תוכנית ועד כמה חשוב לשלב גורמים רבים המעורבים בה, הנותנים נקודות מבט נוספות. . 

    אקח את פינלנד כמודל, בה כאמור הרפורמה כל כך מוצלחת, במהלך גיבוש הרפורמה שילבו מורים ותלמידים, כפי שהצעת.

    באשר לחינוך המקצועי הוא הפך גמיש יותר. לא ללמוד להיות רתך במשך 4 שנים אלא לשלב בין החינוך העיוני למקצועי, ברמות שונות.

    המון תודה על הערות/הארות.

    שושי

      31/8/09 06:20:


    שלום שושי,

     

    יש לי הערות כמעט לכל אחד מהסעיפים שהוזכרו, כמו שגם אני מסכים עם הרבה מהנאמר. לעניות דעתי, התכנית לוקה בכמה כשלים חמורים שהופכים אותה לבלתי ריאלית:

    הראשון שבהם הוא קביעת יעדי החינוך. בואי נושיב ראש ישיבה חרדית עם מנהלת בית ספר לאמנויות ומנהל בית ספר בקדומים עם מנהל מאום אל פאחם וננסה לקבוע יעדים מוסכמים לחינוך. אם בכלל תצליחי לכנס פורום שכזה, הרי שהמכנה המשותף יהיה כל כך עמום שפשוט חבל על הזמן של האנשים. בסוף היום כל אחד יעשה כטוב בעיניו.

    חלק מהתכנית ישים במידה זו אחרת במקומות שבהם יש מבחר של בתי ספר: איזו בחירה עומדת בפני ילדים שמתגוררים בפריפריה?אלה יאלצו ללמוד על פי התמחות בית הספר שבאזורם, בלי שום קשר לנטיותיהם של התלמידים או של הוריהם.

    בתי ספר מקצועיים סבלו מתדמית ירודה, לכן, על אף שהיו בהם גם תלמידים מצוינים שלמדו במגמות יוקרתיות, רוב ההורים הדירו את רגליהם מהם.

    כיוצא בזאת, האם באמת יש מה ללמד במשך ארבע שנים מקצוע כמו ריתוך? עם כל הכבוד, זאת מריחה שנועדה לשמור את הילד במסגרת (בייבי סיטר כבר אמרנו?).

    הצמדת שכר מורה מתחיל לשכר אנשי קבע היא הצעה ילדותית. למי מאנשי הקבע? ולמה אנשי קבע? למה לא לשכר הנתבים בנמל? הם מרוויחים עוד הרבה יותר טוב והחברה תוקיר הרבה יותר את המורים אם תשלם להם כמו שמשלמים לנתב, או לרופא בעבור משמרת לילה.

    ויותר מכל מעצבן אותי שכמעט כרגיל ההורים וגם התלמידים אינם נמנים על מעצבי התכנית, אלא הם רק צרכניה. תכנית שלא תהייה מקובלת על הציבור תיכשל.

     

    כל טוב,

     

    מיקי

    תוכנית לשיפור מערכת החינוך בישראל

    10 תגובות   יום ראשון, 30/8/09, 23:13

    לקראת שנה"ל תש"ע אני מביאה תוכנית מקיפה לשיפור מערכת החינוך בארץ אשר נכתבה על ידי ד"ר ניר ארגוב , ואשר תואמת בנקודות רבות את הדברים אשר אני כותבת אודותם לאורך זמן. תוכנית זו יומרנית ויקרה אך ד"ר ארגוב מבקש להפיצה ככל האפשר כדי שיערך אודותיה שיח ציבורי וכדי לעורר את הדיון בעתיד החינוך בארץ. אשמח לקבל תגובות.                                             

        

    חינוך, בגרויות ומה שביניהם- ביקורת והצעות לתיקון מערכת החינוך הישראלית

    פעם בשבוע, ולרוב עם פרסום עוד נתונים מדכאים אודות מצבה של מערכת החינוך הישראלית, מתחוללת סערה. המשותף לכל היא שטחיות המדיה והדיון הציבורי המנוהל בנושא מרכזי לעתידה של החברה הישראלית. שיפור בתחום החינוך לא יבוא ממאמרי עיתונים וגם לא מכנסים חינוכיים שקמים חדשות לבקרים. גם תכנית " אופק חדש"  אינה רפורמה חינוכית אלא הסכם שכר המתיימר להעלות במידה מסוימת את שכר מורי היסודיים תמורת עבודה נוספת, שתועלתה בספק. לא אופק ולא חדש.

    כאשר רצה לה עליסה במחילות ארץ הפלאות, היא מגיעה לצומת ועל העץ שבצומת מחייך לו חתול. "לאן עלי לפנות?"  שואלת אותו עליסה. "לאן ברצונך להגיע?" שואל החתול. "אינני יודעת" אומרת עליסה. "אם כן", עונה החתול, "אין זה משנה כלל לאן תפני".

    זהו מצבה של מערכת החינוך הישראלית כבר עשרים שנים. היא אינה יודעת להיכן לפנות, ואחת לכמה שנים, בוחרת בניסוי מסוים בתחום מקצועי או ארגוני, משקיעה אמצעים, חווה כישלונות, ובינתיים, מקצצת המדינה עוד ועוד בתקציבים, ומתפלאת על הכישלונות. 

    מאמר זה מבקש להציב ראשי פרקים מורחבים שיביאו לדיון ציבורי ואחריו מקצועי שמטרתו שיפור משמעותי של מערכת החינוך הישראלית והתאמתה לאתגרי העתיד.

     

    א': קביעת מטרות לחינוך במדינת ישראל.

    מטרות על של מערכת חינוך כלשהי הן הענקת כלי חשיבה, ידע ושפה הכוללת  הבעה בכתב ובעל פה, שיאפשרו לבוגרים להתמודד עם אתגרי המאה ה-21 . אליהן יש לצרף הקנית בסיס תרבותי ואזרחי ראוי לשילוב בוגר מערכת החינוך בחברה ובכלכלה הישראלית.

    כדי לברור את מטרותיה של מערכת החינוך הישראלית, יש למנות ועדה בה ישבו מחנכים, אנשי אקדמיה והוראה ,נבחרי ציבור, משפט, כלכלה וחברה. ועדה רחבה ומכובדת תביא את הציבור ונציגיו לתמוך בהחלטותיה.

    רצוי להגדיר מטרות על מצומצמות ככל האפשר ולאחר מכן יש לפרוט אותן למטרות ספציפיות ואופרטיביות.  גורמי הקצה, שהן רשויות מקומיות, מנהלי בתי הספר והורי התלמידים יהיו רשאים להוסיף עליהן כרצונם ובתנאי שלא יסתרו או יפגעו במימוש מטרות העל. כך תוכלנה קבוצות מיעוט שונות ואוכלוסיות מיוחדות להגדיר מטרות נוספות כמו שמירת אורח חיים דתי, טיפוח הספורט, טיפוח אומנויות ועוד.

     

    ב' :קביעת תוכנית ליבה מחייבת את כל מגזרי החברה.

    בבסיס התוכנית כולה עומד העיקרון, שיש ללמד את כל ילדי מדינת ישראל  מיומנויות יסוד ותכני לימוד בסיסיים בעזרתם  יוכל בוגר התיכון הישראלי לממש את ייעודו בתחום האקדמי והמקצועי בהתאם לכישוריו ונטיות ליבו.

    המושג " תוכנית ליבה חינוכית" מזכיר את לב האדם וליבת העץ החיוניים לחייו והתפתחותו של בוגר מערכת החינוך. התוכנית מבקשת לתת ביד בני ה- 18 מיומנויות למידה, חשיבה מדעית ועיונית, שפות  ותרבות, בעזרתם יוכל לבחור את המשך דרכו והתמחותו הלימודית והמקצועית.

    תוכנית ליבה מינימאלית, אך חיונית,  תענה  לדרישות כל המגזרים ללא יוצא מן הכלל. היא חייבת להיות מקיפה באופן כזה, שהשכלתו של כל בוגר, שיסיים 12 שנות לימוד תספיק, כדי שיוכל להתקבל לקורס מקצועי בסיסי ללא הקשר למגזר החברתי ממנו בא.

    אנשי מקצוע יצטרכו לבדוק כמה שעות לימוד צריך להקדיש לכל תחום ומיומנות יסוד ואותם יש לתקצב בהתאם למצבה של כל אוכלוסיה במדינה. כך תבוצע העדפה מתקנת של קבוצות בעלות צרכים מיוחדים כמו חרדים, ערבים, לקויי למידה, ילדי החינוך המיוחד, עולים ואוכלוסיות הפריפריה שיקבלו שעות לימוד נוספות במקצועות הליבה, כדי שיישור הקו החינוכי במדינה לא יארך יותר מחמש שנים. הרעיון אודות לימודי ליבה זכה להתייחסות מעמיקה בדו"ח דברת ואין ספק שיש לו מקום חיוני בכל תוכנית חינוכית .

    הממשלה והכנסת חייבות להעביר בכנסת חוק ברוב דרוש כדי שיהווה חוק יסוד.  העברת "חוק לימודי הליבה" ויישומו, יתנו לאוכלוסיות החלשות את הסיכוי לצאת ממעגל הנחשלות והבערות מחד, ומאידך, בכוח ההשקעה בחינוך למנוע מהאוכלוסייה הבינונית והחזקה למצוא  את עצמם מהגרים למדינות מפותחות, או לשלוח את ילדיהם לבתי ספר פרטיים בעלות של 12000 ₪ לילד לשנה.

     

    ג': לימודים מעבר ללימודי הליבה.

    מעבר לשעות הלימוד שיקבע משרד החינוך ללימודי הליבה בכל שכבה, יתקצב המשרד מספר מינימאלי של שעות העשרה אותן יקבלו התלמידים בכל שכבה.

    לימודים אלה יהוו כשליש מכלל שעות הלימוד ובכל מקרה אין לפגוע בשעות לימוד מקצועות הליבה.

    כך יחזרו למערכת החינוך שיעורי מוסיקה, תיאטרון ואומנות ויתאפשר להבחין בין בתי הספר לפי תוכן לימודי ההעשרה. אפיון בתי הספר ייקבע על ידי הרשות המקומית, הנהלת בית הספר והורי התלמידים . משרד החינוך יתקצב שעות אלה, ומנהל בית הספר וראש הרשות המקומית יצטרכו להיות אחראים אישית לקיום סל שעות הליבה וסל שעות ההעשרה.

    בחטיבה העליונה יוכנסו הציונים של לימודי ההעשרה לתעודת סיום 12 שנות הלימוד. כך יהיה ברשות מקומית מסוימת בית ספר אחד שיתמקד באומנויות, אחר במדעים, איכות סביבה , דגש טכנולוגי ועוד. במצב בו כל בי"ס מחויב ללימודי ליבה הנבדקים בבחינות בגרות חיצוניות המפורסמות בתקשורת לפי שם בית ספר, יוכלו ההורים לשקול באופן ריאלי לאיזה בית ספר על יסודי ירשמו את ילדיהם ויהיה להם מידע אמין על רמת לימודי הליבה ועל תוכן לימודי ההעשרה. לחץ ההורים על הרשות המקומית מחד, ותקציב ראוי של משרד החינוך מאידך, יציבו את המנהלים והמורים בביקורת ציבורית אמיתית.

    כך תוכל מערכת החינוך הישראלית לאפשר לנער החרדי להירשם לישיבה בה ילמדו בחלק מהשעות לימודי ליבה ובחלק אחר לימודי קודש שגם הם ימומנו על ידי המדינה. בני המיעוטים יוכלו לעסוק יותר בתרבותם, ובהכנה לשוק העבודה, וכולם יוכלו לבחור בית ספר תיכון המציע לתלמידיו רמה ידועה של הישגים במקצועות הליבה, ומקצועות בחירה שיקבעו את אופיו של בית הספר. להורים יהיה ברור שללא קשר לשם בית הספר או שם המנהל, יצא ילדם ממערכת החינוך עם כלים להמשך לימודיו או להכשרתו המקצועית. המוטיבציה של התלמידים תעלה, היות ואת לימודי ההעשרה הם יבחרו, ואת הציון יקבעו המורים האישיים ולא גורם חיצוני. גם המורים יוכלו לבחור את מקום עבודתם מתוך ידיעה, שאוכלוסיית התלמידים הביעה את רצונה החופשית להימנות עם תלמידיהם.

     

    ד': בחינות הבגרות : צמצומו של עגל הזהב.

    מערכת החינוך הישראלית מקדשת את השגת תעודת הבגרות כאמת המידה היחידה והבלעדית לבחינת הצלחות וכישלונות של תלמידים, בתי ספר ומערכות חינוך עירוניות או אזוריות. בתחום זה מציגה מערכת החינוך הישראלית שנה אחר שנה  כישלונות, ואחוז הזכאים לתעודת בגרות מלאה ( שרק לחלק מהתלמידים היא מהווה אמצעי להמשך לימודים אקדמאיים )  לא עבר מעולם את רף 50% מילדי מדינת ישראל בני ה-   18 .  

    עמידה בארבע או חמש בחינות בגרות ( עברית/ערבית, אנגלית, מתמטיקה, ותרבות שתורכב מהיסטוריה ותנ"ך )  אחידות ומינימאליות תהייה רק אחת ממטרותיה של מערכת החינוך.  

    מטרות חינוכיות נוספות כמו  הענקת כלי חשיבה, יכולת ביטוי בכתב ובעל פה בעברית/ערבית ואנגלית, איכות תעודת הבגרות, לימודי תחומים טכנולוגיים שונים, קבלה למוסדות השכלה גבוהים, השתלבות בשוק העבודה, יצירתיות, שרות משמעותי בצבא, מעורבות חברתית, כוח האחזקה הבית ספרי (מניעת נשירה), חיזוק אוכלוסיות מתקשות, עליה במדרג הסוציו אקונומי ועוד,  התמוססו ולא זכו לכל התייחסות פרט ל"עמידה בבחינות הבגרות". שהפך מין אידיאל מעורפל, שאינו מבטא נכונה את רמת ההשכלה ומיומנויות הלמידה של המשיג אותו.  

    הגיע הזמן לבחון באומץ את המצב ולשנותו מהשורש. היום מכין אגף הבחינות של משרד החינוך עשרות שאלוני בחינות, שעלות הכנת כל שאלון מגיעה ל-100,000 ₪. לכך יש להוסיף שכר מפקחים אלפי משגיחים מאות בודקי בחינות ואנשי מחשבים וזאת כדי לשלוט במנהלים במורים בהורים ובתלמידים.

    מדובר בהוצאת עשרות מיליוני ₪ לשנה שתועלתן נמוכה ונזקן עצום. אם נצטרך להציג את הגורם העיקרי למרבית תחלואיה של מערכת החינוך הישראלית נאמר, שבחינות הבגרות במתכונתן הנוכחית הפכו את התיכון הישראלי ממוסד חינוכי לבית חרושת לציוני בגרות, את המורים לטכנאים חסרי חופש אקדמי, ואת התלמידים למסוממי ציונים הלומדים יותר מבני גילם באירופה ובארה"ב תחומים שאינם מעניקים להם בסיס השכלתי, תחומי דעת וכלי חשיבה ראויים  לאזרחי העתיד. הנזק מתבטא בתחומים הבאים כמו  בזבוז שעות הוראה, ביטול לימודים לאחר חופשת הפסח  וכן ביטול לימודים במשך שנת הלימודים כתוצאה מקיום בחינות המתכונת. מרבית בתי הספר בוחנים את תלמידיהם גם במועד החורף שבעבר היה מיועד רק לנבחנים אקסטרניים. בשנים האחרונות נבחנים במועד חורף אלפי תלמידים כדי לשפר או לגשת לראשונה למבחן שכיתתם כבר אינה לומדת אותו. בחודש הקודם למועד החורף ולאחר חופשת הפסח, אין לימודים סדירים בבתי הספר: תלמידי מתמטיקה 1 הנבחנים במתכונת ביום שני, לא ילמדו ביום ראשון ויפסידו לימודים של יומיים. חבריהם לכיתה הלומדים גאוגרפיה, נבחנים ביום רביעי, כך שלא ילמדו בשלישי ורביעי. ותלמידי הכימיה או המחשבים, יבחנו ביום שישי, כך שבמשך שבוע, מורה של כיתת האם ( תנ"ך הסטוריה, ספרות אזרחות) מלמד באותה כיתת אם תלמידים שונים שמבינים, שהשיעור לא חשוב והעיקר- המבחנים. אין שום יכולת לקיים פעילות חינוכית, התלמידים מתכוננים לבחינות בבקרים על חשבון לימודים סדירים, נוצרת התייחסות שלילית למקצועות שאין נבחנים בהם, השקעת הון בשיעורים פרטיים, פיצול חברתי ועוד ועוד.  

    תעודת סיום 12 שנות לימוד תכלול את ציוני מקצועות הליבה( ציוני הבגרות)  ואת ציוני מקצועות הבחירה, וכך יוכלו המוסדות להשכלה גבוהה להעמיד בפני הבאים בשעריהם בחינות ופרמטרים נוספים כמו המבחן הפסיכומטרי. פריחת המכינות ובתי הספר האקסטרניים והמכונים המכינים לקראת הבחינות הפסיכומטריות מראים בברור שהמוסדות להשכלה גבוהה אינם מכירים בתעודות הבגרות כפרמטר ראוי לקבלה אליהן, כך שגם הזכאים לתעודת בגרות מלאה, שלא לדבר על בעלי ציון ממוצע הנמוך מ- 80, לא יתקבלו בודאות לפקולטות מבוקשות. נובע מכך, שהמאמץ הכלכלי הארגוני והחינוכי האדיר אינו כדאי, וצמצומו למינימום הכרחי יחולל שינוי מדהים בהיקפו.

     

    ה': הנתיב הטכנולוגי: כיצד נהרס מפעל חינוכי, שנתן לחברה ולכלכלה הישראלית בעלי מקצוע ולמערכת החינוך רלבנטיות ומשמעות.

    החינוך הטכנולוגי פרש בפני התלמיד תחומי דעת רחבים בתחומים של מדע, טכנולוגיה ומקצוע, שסייעו לו להשתלב בעולם האופייני לתקופה ונתן תשובה לצרכים הכלכליים והאישיים  של כלל תלמידיו. זוהי מסגרת לימודים מודולארית, שאפשרה לתלמידים  למצוא את מקומם לפי יכולתם וכישוריהם. עיקרו של הנתיב היה  המוביליות מרמה לרמה, ובסופו של התהליך נשמר העיקרון שמסגרת לימודיו התיכוניים ניצבת במרכז, בין לימודי הייסוד הבסיסיים, ובין הלימודים הגבוהים.

    חלק מתלמידי מסלול זה נכנס לאקדמיה ( בין אם מדעית, טכנולוגית או מקצועית  ואף הומניסטית) ומצאו את מקומם במוסדות להכשרה טכנית במסגרת טכנאים והנדסאים, וחלקם פנו למסגרות מקצועיות המסייעת לקבל סיווג מקצועי. למערכת זאת יתרונות פדגוגיים מובהקים כאשר קיים ממשק בין הלימוד העיוני ליישומו בפועל . נושא זה משמעותי ביותר ונוגע לערכים נוספים של  הקניית סדר טוב, משמעת פנימית, אפשרות למדידה מדויקת של הישגים וכו'. חינוך זה ממוקד בהיצע המגוון שלו, המאפשר לתלמיד התיכון לבדוק כישורים במישורים שונים, כדי לנתב את בחירת מקצועו העתידי. החיוב לבניית פרויקט הגביר את המוטיבציה הלימודית. לכך יש להוסיף את ניצול שנות השרות הצבאי לביסוס הניסיון המעשי בתחום ההתמחות , והאפשרות לאוכלוסייה חלשה יחסית להשתלב עם השחרור מהצבא במעגל היצרני במדינה.

    למערכת זו היו מגבלות רבות ובהן נשירה מוגברת היות ונתיב זה יועד ברוב המקרים לתלמידים שברובם היו חלשים יותר מתלמידי הנתיב העיוני, ונעשתה הפרדה בין התלמידים, בתי הספר והמינים שהביאה לכך שלא יותר מ80% מתלמידי המגזר היהודי סיימו 12 שנות לימוד והנשירה מהמגזרים האחרים הייתה גדולה עוד יותר. בתי הספר המקיפים שפרחו בשנות ה-70 עד סוף המאה הקודמת, ניסו לשלב בין תלמידי המגזרים ( עיוני וטכנולוגי ), ועימם פרחו רשתות כמו אורט ועמל. מערכת חינוכית זו נתפסה באופן לא נכון, כי העמידו אותה כברירת מחדל לחינוך העיוני, אך בתי הספר המקיפים הטובים הוכיחו שהמגמות הטכנולוגיות היו בעלות יוקרה ולא נפלו מן המגמה העיונית ובבתי ספר רבים, גם עלו עליהם.

    ההשקעה הלאומית הגבוהה יחסית בחינוך הטכנולוגי, שהייתה נר לרגלי שרי האוצר והחינוך עד סוף שנות ה-80 השתנתה בהמשך, וקיצוצי תקציב החינוך פגעו יותר ויותר בחינוך הטכנולוגי היקר. מגמות שחייבו את התלמידים ל -15 יחידות טכנולוגיות שמשמעותן 45 שעות לימוד שבועיות במשך שלוש שנות התיכון הלכו והצטמצמו והיום אין זכר לחינוך הטכנולוגי המוכר לציבור משנות לימודיו בתיכון. ההורים והחברה הישראלית נטשו ונוטשים את הנתיב הטכנולוגי. הצבא, בתי המלאכה והמפעלים שחיפשו ומחפשים אנשי "לואו טק" אינם מוצאים אותם. כולם לומדים לבגרות, גם אלה שאינם יודעים לקרוא פסקה בעברית, משפט באנגלית ולפתור תרגיל  במתמטיקה. החינוך הטכנולוגי שביקש להכין קאדרים של מועמדים לעבוד בתחום הטכנולוגי, הולך ונעלם, והיום מחפשים המוסכים, בתי המלאכה וגם המפעלים וסדנאות הצבא בחורים צעירים שיידעו לאחוז בכלי עבודה ולקרוא סרטוט, ואין. לתהליך זה אחראיים גם המוסדות להשכלה גבוהה והמכללות להנדסה, שלא העריכו כלל את ניסיונם של בוגרי מסלול זה. רשת אורט שהובילה את שילוב התחום הטכנולוגי והעיוני בבתי הספר המקיפים, נאלצת לצמצם יותר ויותר את המגמות הטכנולוגיות וכמוה רשת עמל.

    היות והחינוך הטכנולוגי יקר באופן משמעותי מהחינוך העיוני, צמצמה אותו וועדת הררי והצביעה על תחלופה תוך בחירת לימודי המחשב. משרד החינוך עט על ההצעה כדי להקטין את ההשקעה בתחום זה ולמעשה ההשקעה בו נמצאת בנסיגה מתמדת.

    החינוך הטכנולוגי יכול וצריך להכשיר את בוגריו לענפים כמו מכונאות רכב, חשמל מזוג אויר, לצד מנהל חשמל מכונות מחשבים צילום ריתוך ועוד. מקצועות אלה לצד התחומים הטכנולוגיים שיעודדו את בוגר מערכת החינוך לבחור בהנדסה כמקצוע לחיים יתנו למחצית מהתלמידים מטרה חינוכית מעשית שאינה רק תעודת בגרות .

    חובה לחשוב מהן המטרות של החינוך הטכנולוגי, ומהי מטרת הלימודים של התלמידים הבינוניים והחלשים שברור שאין להם סיכוי לעמוד בבחינות הבגרות העיוניות. אין מדינה בעולם המצפה שכל בני ה18 יהיו מסוגלים ללכת לאוניברסיטה, כמו משרד החינוך הישראלי והחברה בישראל. הצבת מטרה ריאלית בה שני שלישים מהבוגרים ישיגו תעודת בגרות מלאה ושליש יזכו בתעודה מקצועית טכנולוגית ראויה ואיכותית היא מטרה חינוכית הניתנת להשגה. שילוב תלמידים מרמות שונות בבתי ספר מקיפים ויצירת קבוצות לימוד מגוונות במקצועות הליבה בהן ילמדו ביחד תלמידי מקצועות בחירה עיוניים וטכנולוגים, תמנע את הסטיגמה השלילית שהיתה בעבר ללימודי הטכנולוגיה.

     

    ו': כתיבת עבודות במקצוע הבחירה העיקרי.

    אנשי המוסדות להשכלה גבוהה מתלוננים על רמתם הנמוכה של בוגרי מערכת החינוך בעלי הבגרות העיונית. תלמידינו חסרי מיומנויות למידה מספיקות בקריאה ובהבנת הנקרא, במתמטיקה באנגלית, ורמתם ירודה בהרבה מרמת הסטודנטים של שנות ה- 70- 80. תוכנית ליבה ראויה אמורה לשפר בעיות אלה אבל ברצוני להציע כיוון, שיהפוך את הלימודים למשמעותיים יותר. הכוונה היא לחייב את כל תלמידי הנתיב העיוני להכין עבודה אישית בתחום דעת מסוים, כך שילמדו באמצעותה כיצד למצוא חומר בספרים ובמאגרי מידע מקוונים, ילמדו להגדיר ראשי פרקים, לסכם סקירת ספרות ולדון בתחום מסוים בו ישיג ידע ספציפי. מורים שהתבגרו ואנשים מחוץ למערכת החינוכית שיחויבו לעבור קורס הנחייה ילמדו להנחות את כותבי העבודות , וילוו מספר  תלמידים לאורך כתיבת העבודה שמומלץ להכינה בכיתה י"א. הנחייה ראויה ועבודה בשלבים תמנע העתקות וזיופי עבודות, ומורים שחוקים יוכלו להיות משמעותיים עבור תלמידים, תוך פרישה הדרגתית מרצון. משרד החינוך יצטרך לממן את ההנחיה באופן מכובד יותר מבעבר,והמורים יוכלו להמשיך ולהנחות עוד מספר שנים לאחר צאתם לגמלאות ורבים ישמחו לעשות זאת גם בהתנדבות. כל הגורמים, תלמידים מורים ארגוני המורים והמוסדות להשכלה גבוהה ירוויחו מכך, ותלמיד עיוני יוכל לבחון תחום דעת אחד , ללמוד לקרוא ולכתוב עבודה ולהכין עצמו ללמודים גבוהים. תלמיד הנתיב הטכנולוגי יכין פרויקט אישי, וכולם יזכו לקבל ניסיון וידע של עשרות שנים בהוראה אישית. במובנים רבים זוהי החניכה האישית המוערכת במערכות החינוך האירופית שתיתן לתלמיד הישראלי מגע אישי, ידע ניסיון ואת חדוות הדעת החסרה כל כך במערכת החינוך.

     

    ז': הכשרת מורים והחינוך ההומניסטי הגבוה.

    ממוצע הגילים של מורי החטיבה העליונה עובר את גיל ה-50, כך שתוך חמש שנים לכל היותר צופה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מחסור של 10,000 מורים. במכללות ובמחלקות להכשרת מורים. אין אפילו עשירית ממספר זה.  הרעיון להעסיק אנשי הי-טק בהוראה לא יעבור ולא יצליח במצב הקיים, והתוצאה תהיה התחזקות בתי הספר החצי פרטיים, והחלשות בתי הספר הממלכתיים בפריפריה. לימודים הומניסטיים, חינוך והכשרת המורים חדלו להיות אפיק אטרקטיבי בעיני החברה הישראלית ובוגרי מערכת החינוך שלה. אם בוגרי מערכת החינוך של שנות ה - 70- 80 בחרו בהוראה כייעוד ועיסוק מכובד, הרי שהיום באוניברסיטאות אין כמעט סטודנטים בחוגים כמו היסטוריה, ספרות, ותנ"ך. במכללות עוסקים המרצים הקבועים  בהעברת קורסים למורים הלומדים לקראת תואר שני,השתלמויות מורים וקורסים להעשרה, אך אין כמעט בני ה- 25 הרוצים ללמוד הוראה בבתי הספר. המעטים הלומדים אינם בטוחים שיישארו במערכת החינוך יותר משלוש שנים.

    להלן מספר הצעות שאין לנתק אותן משאר הרעיונות שמפורטים במאמר זה.

    1.       לימודים הומניסטיים והכשרת מורים חייבים להיות חינם ומותנים בשנת  הוראה על כל שנת לימודים. בוגר שילמד בבית ספר שלוש שנים,  לא יצטרך להחזיר   את שכר הלימוד.

    2.       לכל מורה צעירה יש להצמיד מורה ותיקה שתדריך אותה משך שנותיה הראשונות. כך תוכלנה המורות בנות ה 45+ להעניק מניסיונן ומהידע שלהן,  ובוגרי המכללות להכשרת מורים  יקבלו ניסיון הכרחי שיאפשר להן להתמודד בהצלחה עם אתגרי החינוך. מורה ותיקה תוכל להמיר את השעות הפרונטאליות ובדיקת המבחנים בהנחיית כתיבת עבודות וליווי מורים צעירים, וכל הגורמים ייבנו מכך. כך תצטמצם התופעה של נשירת מורים צעירים לאחר שלוש שנות עבודה וניתן יהיה לפנות לאוכלוסיה איכותית כמו הבנות והבנים של הציונות הדתית לרומם את החינוך בארץ, ולהשפיע על החברה, כפי  שהם עושים בצבא.

     

    ח':  הקטנת מספר התלמידים בכיתה ושכר המורים.

    השילוב בין שני תחומים שונים אלה בא לפתור שתי מצוקות ההופכות את ההוראה בתנאים הנוכחיים לבלתי אפשרית.

    1.       שכר המורים. תוכנית "אופק חדש" שמה על השולחן את העלאת שכר המורים הצעירים. יש להתמקד בשכר המורים בעלי פחות מעשר שנות ההוראה כדי להשאירם במערכת. מורים שהגיעו ל-20 שנות ותק יוכלו להנחות כתיבת עבודות וללוות מורים צעירים, כך שהוותק שלהם יבוא לידי ביטוי בעלייה בשכרם ובהקלה בעבודתם. ההקטנה במספר התלמידים בכיתה תביא לירידה בבעיות המשמעת. חייבים להשאיר במערכת החינוך את בנות החמישים+ עוד מספר שנים, עד שיהיה להן תחליף ראוי. המורים הצעירים חייבים להשתכר לפחות 6000 ₪ לחודש או להצמיד שכרם לשכר אנשי צבא הקבע. אסור, שהמורה הצעיר יצטרך לתת שיעורים פרטיים לאחר ההוראה בכיתה, ובודאי שלא לעבוד משמרות כשומר בנמל. שכר כזה ישדר לצעירים המוכשרים, שעבור עבודה קשה, יש שכר הוגן.

    2.       צמצום מספר התלמידים בכיתות אינו יכול לבוא כפרמטר יחיד. אין הכרח גם לקנא במדינות אירופה-ארה"ב בהן לומדים 22 תלמידים בכיתה. ניתן לאמץ את הבטחת משרדי החינוך והאוצר ולקבוע בחוק, שעד ספטמבר 2014 לא תהייה קבוצת לימוד או כיתה שתמנה מעל ל- 32 תלמיד. בכיתות היסוד א' עד ג', ובכיתות התלמידים המתקשים, יש לקבוע רף של 25 תלמידים לכל היותר.

     

    ט' ארגוני המורים.

    נציגי המורים חייבים לשבת בכל ועדה לשיפור מערכת החינוך במדינה.

    המורים הם האנשים, שיצטרכו לבצע כל תוכנית. ניסיונם ותגובות נציגיהם חייבים לבוא לידי ביטוי. האוצר וממשלות העשור האחרון התעלמו מהמורים והכפישו את נציגיהם או שכנעו אותם באמצעים כוחניים לתמוך ב"אופק החדש" שנחתם בחטף. המורים אולי שמרניים, ויעמדו בצדק על זכויותיהם הפרופסיונאליות, אך ברור, כי אותן זכויות לא שכנעו אף צעיר או צעירה להיכנס ללמד בבתי הספר,  כך שכל תוכנית חינוכית חייבת לשפר את תנאי העסקתם ושכרם של מורי ישראל ולא לפגוע בהם. המשבר הכלכלי האחרון בעולם הוכיח, שהממשלה חייבת להיות מעורבת במשק ובחברה, ושכוחות השוק דואגים רק לחזקים. כל מגמה שתוליך להפרטה תביא להגדלת הפערים הכלכליים והחברתיים . המשך העסקת המורים בשכר הנוכחי לא יביא צעירים איכותיים למערכת החינוך. מורים רבים מועסקים היום על ידי עמותות והם חסרי תנאים סוציאליים. מגמה זו חייבת להיפסק. השחרת פני נציגי המורים נראית בעיניהם כרצון לשבור את האיגוד המקצועי שלהם, ועל כך המורים לא יוותרו ובצדק. הסכם טוב לכולם יוכל להשאיר בידי המנהל דרגות חופש מסוימות להעסקת מורים במקצועות הבחירה. תוכנית נדיבה וחיונית תזכה בתמיכת המורים ונציגיהם.  

     

    י':  הידרדרות המשמעת ושיקום הסמכות המורית. הגדרה מחודשת של זכויות וחובות

           התלמידים.

    חוק זכויות התלמיד וחוסר יכולתם של מנהלים להשליט דרישות משמעת מינימליות הביאו למצב בו למורה ולמנהל אין שום כלי מעשי להתמודדות עם תלמידים בעיתיים ואלימים. האלימות הגוברת בחברה הישראלית באה לידי ביטוי בבתי הספר, אך למורים אין שום כלי מעשי להתמודד עימה. מנהל יכול להרחיק תלמיד מלימודיו לשבוע לכל היותר, ונציגי בית הספר לא מוזמנים לדון בענייניים הנוגעים לתלמידיהם. כך חזר תלמיד שהואשם באונס תלמידה  לבית הספר לאחר שבוע ותלמיד שגרם לכריתת אצבע מורה, הוחזר לכיתה.  תלמיד שאינו בא בכלל לבית הספר, ממשיך להיחשב לתלמיד, גם אם הופיע לשיעור אחד בשלושה חודשים, וצלצולי הטלפונים הניידים מטריף את המורים. תלמיד שכל תעודתו ציונים שליליים ממשיך להיות רשום כתלמיד בשנת הלימודים הבאה עם בני גילו, ומורה אינו יכול להוציא תלמיד המפריע לכיתה שלמה ליותר מכמה דקות. בכל כיתה ישנם תלמידים עם בעיות קשב וריכוז, לקויי למידה, ילדים שאינם מבינים את הנאמר, הכיתות צפופות, הציוד מיושן, והמורה צריכה לעסוק במשמעת ולא בהוראה. העמדת עקרון מניעת הנשירה, החיובי לכשעצמו כערך מרכזי הנמדד על ידי משרד החינוך, הביא למצב בו תלמיד אלים המפריע לנהל שיעור לכיתה שלמה אינו מוצא מהכיתה או מבית הספר כדי שלא להעלות את אחוז הנושרים. הציבור אינו יודע, שהמצב הולך ומדרדר, ואין למורים גיבוי מול הורים ותלמידים אלימים.  ברור, שבית הספר חייב לפתור את הבעיות החינוכיות של תלמידיו, אך מאידך, לתלמידים העומדים בדרישות מערכת החינוך יש גם זכות ללמוד ללא הפרעות.

    לצד זכויות התלמיד חייבות להיות גם חובות וסנקציות בהן גם העברת התלמיד לבית ספר המתאים לרמתו הלימודית. הרוח הרעה בכיתות יכולה לעבור במהירות, אם משרד החינוך והמנהלים ישקמו את הסמכות המורית, והורים החושבים, שילדיהם זכאים להימנות עם תלמידי בית הספר, חייבים להבין שיש לו גם חובות לימודיות והתנהגותיות.

    יש לציין בחיוב את ההנהגה הנוכחית של משרד החינוך שערה למצב, ומגבה באופן טוב יותר את המנהלים, אך הגדרה מעודכנת ומפורסמת של חובות התלמיד מחויבת המציאות. 

     

    י"א רשות ארצית למדידה והערכה.

    כוונת מאמר זה ליצור רשות שתבחן את בתי הספר ומערכות החינוך העירוניות ותהיה כפופה ישירות לראש הממשלה, כך שגם משרד החינוך יהיה נתון לפיקוחה. רשות כזו הנקראת ראמ"ה  ( רשות ארצית למדידה והערכה) קיימת במשרד החינוך , אך היותה כפופה לשר החינוך וחוסר העצמאות שלה הופך אותה לאגף שתועלתו מוגבלת.

    באנגליה ישנו גוף כזה, Ofsted  שמו, המורכב מאנשי חינוך המיומנים במדידה והערכה בכלי מחקר מגוונים, הכפופים ישירות לראש הממשלה. יש  להם תקציב עצמאי, שאינו נתון למשא ומתן קואליציוני. אנשי הרשות מודיעים למנהל בית הספר על כוונתם להגיע אליו מספר ימים מראש. אנשי הרשות נמצאים בבית הספר כמה ימים ובודקים אותו לעומק, מנתונים מספריים דרך בחינת מערכת השעות, השכלת המורים, ציוני מבחנים, ראיונות עם אנשי סגל מנהלה תלמידים ועוד. לאחר שלושה  שבועות הם מתחייבים לפרסם דו"ח ראשוני באינטרנט, והדו"ח המסכם מוצג לציבור כולו באינטרנט לאחר חודשיים. ביקור נוסף בביה"ס צריך להיות תוך שלוש  שנים, כך שנבחנת גם התייחסות ההנהלה להערות הדו"ח הקודם.

    משרד החינוך בארץ החל לפני שנתיים להכשיר "רכזי הערכה בית ספריים" שהם מורים העובדים את רוב משרתם בבית הספר. המנהל אמור להעמיד בפניהם שאלות חינוכיות, הם אמורים לבודקן, ולהציע דרכי פתרון. הכשרתם מקיפה למדי וכוללת אימון בכלי מדידה כמותניים ואיכותניים, אך רעיון זה לא ישפר שום מערכת חינוך, היות והם נתונים לפיקוח המנהל שלא יבחן נקודות שיעמידו אותו באור שלילי. העובדה שבוגרי הקורס עוסקים בהוראה וצריכים לבחון את עבודת עמיתיהם , ואת עבודת  ההנהלה הנותנת להם משכורת מחד ומאידך היקף השעות הקטן המוקצבות לרכזים אלה , הופכת תפקיד זה לחסר השפעה מעשית. בנוסף לכך מידת החופש שיש היום למנהל ליישם מדיניות חינוכית עצמאית נמוכה מאוד.

    רשות ארצית המורכבת מאנשי מקצוע עצמאיים תבחן את ההנהלה הרשות המקומית והמורים, והציבור יחליט על  התגובה הראויה למסקנותיהם. כך יידעו מנהלים אנשי רשות מקומית ומורים, שבתי הספר נתונים לפיקוח אובייקטיבי, ויצטרכו לתת תשובות מעשיות לממצאי הדו"ח.

     

    לסיכום, התיחסות כלכלית ואפשרויות מימון

    תוכנית זו אינה זולה. לא יהיה שיפור בחינוך ללא השקעת סכומי כסף גדולים. ראש ממשלה נחוש יוכל לקרוא לתוכנית הצלה לאומית לחמש שנים, ושאר המגזרים במשק יאלצו לישר קו ולאשר אותה היות ולכולם ילדים במערכת החינוך והשקעה כזו תצמצם את ההוצאה הלאומית הפרטית בחינוך . המשך המצב הקיים יביא תוך שלוש  שנים לפריחת מוסדות חצי פרטיים שיזכו עקב חוק נהרי 2 למימון ציבורי. הילדים הבינוניים והחלשים יסבלו מכך, אך ילדים שהוריהם יכולים לשלם 800 ₪ - 1000 ₪ לחודש לילד יזכו לחינוך טוב יותר וישאירו את הבינוניים עם החלשים. האוצר ייאלץ להתיישר ולמצוא את מקורות המימון. משרד החינוך יצמצם את אגף הבחינות ואת מספרן של בחינות הבגרוות וישקיע את הכסף שייחסך בחינוך שיגיע לתלמיד הבודד. כולם יצטרכו להבין, שהשקעה בחינוך בכלל, וחינוך הבינוניים והחלשים בפרט,יביאו לשגשוג כלכלי של החברה הישראלית תוך פחות מעשור. כאשר המגזר החרדי והערבי יזכו ללימודים רלבנטיים למאה ה-21, ויעבדו לפרנסתם, אחוז המועסקים בחברה יעבור את 55 האחוזים. אישה חרדית או ערבייה, תוכל לפרנס בכבוד את משפחתה תוך ישיבה בבית או במרכז עירוני מתוקשב. החינוך יזכה לתוכניות מתקדמות להוראת מדעים ומקצועות הומניסטיים, וברור לכל איש מקצוע, שכל שקל שיושקע בחינוך יחזיר למשק שניים או שלושה שקלים תוך פחות מעשור, והתוצר הלאומי הגולמי ישתווה ואף יוכל לעבור את מדינות מרכז אירופה.

    ממשלת ישראל תוכל להציג בפני הציבור הצלחה שתביא לה את הערכת הציבור, וקביעת תוכנית לחמש שנים תביא לכך שהממשלות בעתיד לא תוכלנה לשנות את עקרונותיה,

    ובבנין ציון ננוחם...

                                                                                                     ד"ר ניר ארגוב

                                                                                                       Nirar1@bezeqint.net

     

     

     

    ד"ר ניר ארגוב הוא מחנך ומורה להיסטוריה ותנ"ך באורט קרית ביאליק, מבתי הספר המקיפים השש-שנתיים הגדולים בארץ. דור שלישי למורים ומנהלים. עסק בטיפול בלקויי למידה ובארגון מסגרות חינוכיות לטיפול באוכלוסיות מיוחדות. בעל תואר שני בחינוך מאוניברסיטת חיפה, במגמת תכנון תוכניות לימודים וניהול. הדוקטורט שלו עסק במדיניות חינוכית ובקשר שלה למניעת נשירה מבית הספר התיכון.

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      שושי פולטין
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון