כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הטרמילר

    טירמלתי*
    טיילתי עם תרמיל.

    לצאת כמוני לטירמול בגיל 53 פירושו לצאת ללא אגו ותבנית, לפי תוכנית כללית המגדירה נקודות יציאה וחזרה במפה ובזמן, אם בכלל.

    עזבתי כל מה שידעתי. פשוט קמתי, טירמלתי וחזרתי וכמו נולדתי מחדש. צאו לטרמל בעולם תרבותי אחר ומצאתם שלווה גדולה.



    המונח 'טרמילר' חדש. עניינו לכידת האגו וקשירתו באופן שלא יפריע. לא יבלוט בתנועה קדימה, הלאה.

    פיתוח עברי למונח "מוצ'ילר", מהמילה הספרדית "מוצ'ילה", בעברית תרמיל.

    מכאן, מוצ'ילר פירושו 'תרמילאי' ומעתה, גם 'טרמילר'. המונח בכל הטייה הומצא על ידי והזכויות שמורות לי.

    לתפיסתי, הנווד עם תרמיל ומקל, או המוצ'ילר, כפי שהוכר עד מחצית המאה הקודמת שינה דמותו ואינו עוד.

    במקומו, קיים תרמילאי מודרני שהתפתח ב-70 שנה לדמות אחרת במהות.

    סביבתו השתנתה. לינה במערות ואבוסים, ופונדקי דרכים וכנסיות נעלמה מעולמו החדש.

    כיום, טרמילרים מטרמלים כטיילים מצויידים היטב לטראק בשטח, אך לנים בהוסטלים ברמת מלונות סבירים ובמחירים, שעדיין מתאימים למטייל צעיר שאמצעיו דלים, המטייל בתקציב נמוך.

    טרמילר או טרמילרית, בוגרים כבני 45 ומעלה, המטיילים עם תרמיל לאורך זמן, כשיכולים כלכלית גם אחרת. הם יוצאים למסע ונעים בו כבודד/ה בלתי תלוי/ה.

    כל היתר נוצר...

    0

    מסע חיי - פוסט 38 - כאילו זוגיות

    144 תגובות   יום שני, 31/8/09, 00:10

    בקר בהוסטל אל רוטירו, לנקין גואטמלה 
     

    התעוררתי משינה טובה לרחשי דשדוש נעליים על רצפת העץ בעליית הגג מעליי. הרכבתי משקפיי קריאה מביט בשעון הטלפון הנייד, השעה עשר וחצי בבוקר.  

    ההולנדית מראיה הישנה במיטה העליונה המשיקה לשלי, הסתובבה ופקחה עיניים מתבוננות סביב רואות אותי מתעורר, לחשה "היי" נמנעת מלהעיר את הנוחר הישן תחתיה. 'בוקר טוב' עניתי בלחישה. תחתיה גבר שלא ראיתיו, כנראה הגיע מאוחר בלילה. ישן בבגדיו ונעליו עדיין על כפות רגליו.

    עברה רבע שעה בה נמנמתי נמנע לרדת 'קומה' להרעיש מחד ומאידך הטבע עשה את שלו וקשה היה להתאפק. ירדתי תוך חריקות עץ מתחזקות. הישן התעורר הרים ראש וסינן משהו בין שפתיו כלא מרוצה. מראיה חייכה, קרה לה קודם כשיצאה לשירותים. גם היא העירה והישן הגיב כמו לי. זה קרה שוב כשחזרה. ישנתי 'כמו בול עץ' היא תאמר לי מאוחר יותר.  

    יישרתי את 'הבוקסר' וניגשתי להביט במטען המצלמה. יופי, האור ירוק סימן שנטענה מה שלא היה בטוח עקב המתח הנמוך בכפר הבקתות הנידח. יצאתי אל המקלחות והשירותים ובחוץ יום קיץ מדהים, שמיים נקיים מענן ושמש מאירה על הכפר למרגלותיי. זרם מי נהר קוצפים בגדותיו על חלוקי הסלע הפזורים בו ללא סדר, צלילם השלים אווירה שליווה.  

    'זרם חזק' הרהרתי, פוסע יורד במדרגות וצועד לשירותים בצידי הכפר. אלה ממש יפים בצבעוניותם ומשתלבים נהדר על רקע עצי הקוקוס והשרכים המשתרגים מהעצים מכסים צמחייה גם מעבר למבנה שלהם. התלהבתי וחזרתי מאוחר יותר לצלם כל פרט שנעשה בידי אומן.

    חזרתי נוטף והתיישבתי על הדק המוגבה על כלונסאות, נותן לשמש לאדות ממני מים ומצנן כך את גופי כעשר דקות. בשקט עליתי במדרגות העץ נכנסתי לחדר 'ספיידר'.

     

    לא רק שם של החדר גם חברי הבקתות היו לנו הספיידרס

    הגבר הישן נעלם. מראיה שכבה במיטה שעונה הייתה על ידה המקופלת תומכת בראשה, על צידה ובהתה. ללא אומר התלבשתי ויצאתי אומר לה "אני רעב. מת לארוחת בקר טובה" "כבר באה, אל תחכה לי, תאכל" נשמעה הבוהה מלחשת.

    ירדתי לבקתת המסעדה. פה ושם היה מישהו שרוע על מגבת פרוסה על העשב שלא קוצץ 'בכוונה לכל אורך גדת הנהר, בכדי שיהיה רך' חשבתי. מהלך כך לאט, מביט סביבי ומקשיב לציוץ עשרות ציפורים המתערבב בצרצור צקצוק וזמזום חרקים ובמשק כנפי עופות המים מסביב. גן עדן.

    במסעדה, טבח תורן טרוט מבט, מסכן לא ישן כל הלילה ונראה שהראש שלו מתפוצץ עוד רגע. ממנו הזמנתי ארוחת בקר. הוא מקצוען, תותח. לא פישל והכין אחלה ארוחה, הגיש אותה על הדלפק, מציע לי גם משקה חם.  לקחתי את הצלחת מתכוון לעבור משם והוא ניתר כפנתר אמר לי, "לך שב אגיש לך לשם".  

    נהנה מהשרות, עברתי אל שולחן עץ קטן ונמוך. התיישבתי על כריות המרפדות כורסת עץ מפתה רק שני מטר מזרם מי טורקיז מנגנים אליי בזרימתם, מטר אחד נמוך ממקום יושבי בצל עצים מזן הדומה לצפצפה, 'עליהם מרשרשים כמוחים כפיים' על הבחירה הטובה.

     

    אין איש במסעדה מלבד התורן שנשכב על ערסל, ממשיך לנמנם עד הלקוח הבא. אכלתי חביתה מגולגלת על גבינה צהובה וגבינה מלוחה וקוביות עגבנייה קטנטנות ובצל ירוק בתוכה ותבלינים. מעדן!-, ליד, סלט טונה עם קוביות מלפפון חמוץ או מלוח לא אכפת לי בדיוק, טורטיות עטופות בבד משובץ כמנהג הארץ כאן. אבל, גם לחמניות כהות, מאפה הבית 'משו משו' ושייק פירות בכוס חצי ליטר.

    'מה צריך עוד הבן אדם?!- , כלום רק שימשיך ככה' חשבתי. עוד דיירים החלו להגיע 'בבודדת' מתיישבים היו בשקט, אוכלים ושותים וכלום לא שומעים מהם. החבורה הישראלית הגיעה יחד. התערסלה בשקט לכמה דקות ואז החלו מתייעצים 'מה נאכל, מה אתה אוכל ומה אתה?'..., ''לי אין חשק' אמר מקורזל שיער 'קמצן' תכנן לאכול בעיירה לנקין, שם העלות כשליש במקום ארבעה רק דולר וחצי. שם יש גם 'מאפיה- קונדיטוריה' עם לחמניות ועוגות. הבנות נהנו מאור השמש 'והשקט המוריק' תכננו על משהו לא משמין.

    אני, משיב באיתות יד לשלום אבל לא מדבר. נמצא עם עצמי ומעדיף להישאר כך. מראיה הגיעה והצטרפה אל החבורה הישראלית. אחרי רבע שעה עברה דרך הדלפק והגיעה אליי עם קפה ועוגה. לא שאלה, הניחה הכל על השולחן הקטן לצידי. גררה לצל כורסא נוספת, מצאה גם כריות והתיישבה ללא הגה, הביטה גם היא בטבע נהנית ממנו בשתיקה. לגמה מעט והניחה את הספל וכך שוב ושוב, לאט ובמשך זמן רב. 

    "אתה יודע, קוסטאל ממש חמוד" הפרה את השקט. אחרי הפסקה קלה משלא קיבלה תשובה המשיכה בשאלה "לאן נעלמת אתמול?"

    "נעלמתי?!-, דווקא לא. אמרתי לילה טוב והלכתי לישון. בא לי לישון, היה יום ארוך וקשה אז הלכתי".

    "חבל, רציתי מאד לשאול אותך על קוסטאל, הוא כל הזמן חיזר אחריי ראית?!"

    "לא. קשה לראות הוא נמוך בשבילי" צחקתי והמשכתי כמו שהייתי מגיב אילו ביתי הייתה השואלת והקשיתי "בשבילך לא?"

    "כן קצת" ענתה מצחקקת, וודאי חשבה על קורותיה אתמול. לפתע קמה, הזיזה את הכורסא והתיישבה על רצפת הטרקוטה הרבה יותר קרוב אליי, 

    "ראית את הגלריה כאן למעלה מעל המסעדה?" שאלה והמשיכה אגב כך לתאר לי את הצלחתה מאתמול, "מלא מזרונים שם ואתה לא תאמין, אבל 'נדפקו' שם שני זוגות ממש מולנו. הם לא עשו לנו חשבון בכלל. ממש סקס מלא. אני לא האמנתי"...

    "ומה עשית שם?" שאלתי ועל פניי מבט תם, "קוסטאל בלבל לי את המוח עד שהלכתי לחדר, לישון" ענתה. שקט. אני מוצץ בקשית שייק פירות ומתמוגג. 'חסרה לה דמות אב כאן' הרהרתי, 'דומה מאד לביתי, טובה כמוה ויודעת מה היא רוצה, וגם לשמור על עצמה'. קוסטאל מחזיק בג'וב טוב. קטן קטן אבל עם תעוזה 'מתקיף גדולות' חשבתי, בוחן ב'לונלי פלנט' את האפשרויות העומדות לפניי להמשך המסע.

    המדריך כתוב 'בסדר הפוך' למסלול שאני עושה. זה לא נוח אבל אני מסתדר. מראיה קוראת גם היא במדריך, אחר, לא של לונלי פלנט ושלה בהולנדית.

     

     מראיה

    הכל כתוב לה והיא מטיילת על פי מסלולה הכתוב, הידוע מראש. החבר'ה הישראלים קוראים אליי שואלים אותי ממרחק, "אתה ממשיך לטיקאל?"

    "הלילה אני כאן אולי מחר. אבל טיקאל?!-,  לא נראה לי. חשבתי לוותר ולרדת להונדורס אולי לצלול. לעשות רישיון צלילה ומשם לעבור לאל סלבדור ממנה לתפוס את האוטובוס לפנמה. בדרך, לנסות למצוא טיסה לפרו או אקוודור".

    "לא חבל שלא תראה את טיקאל?" שאל אסף והמשיך "זה משהו!"...

    "מאיפה תעבור להונדורס" שאלה מראיה והמשיכה, "אם כבר, כדאי לך לחזור דרום מערב לא?-, אבל יש גם דרך מאיזבל. אני נוסעת לאגם איזבל לריו דולצ'ה, משם יש מעבר להונדורס".

    "יכול להיות שארד לשם. נראה..., הלילה אחליט" סיכמתי נושא. לא מתאים לי לחשוב הרבה על יעדים מיידיים. אני זורם ומחליט ברגע אחרון. ככה מתאים לי. רוצה?!-, זז.  

    יד ביד מגיעים גיורא ומירב הזוג הישראלי, "בקר טוב, מה שלומך הבוקר?" שואל גיורא ומחייך, "תאמין לי אני עוד לא מבין מה עבר עליי אתמול, כל הכבוד לך "!

    "עזוב, יש כאן אחלה ארוחת בקר אני ממליץ" אמרתי והם פנו, הלכו להתיישב לאכול. משסיימו, הצטרפו השניים אלינו והיוונים גם הם הגיעו, פניהם כשל תינוקות שקמו זה עתה מחלום מתוק. 'שני חבר'ה נחמדים ממש' חשבתי. הם הצטרפו והזמינו קפה ועוגה. 

    הארי שיבח והודה לי שהצלתי אותו, חזר ותאר בהתרגשות גואה את מה שהתרחש שם במים השחורים בבטן האדמה. האמת, אני מרגיש מצוין עם המחמאות האלה. כולם במחצית גילי, הארי ואלכס היוונים מהאי קוס, בני שלושים וקצת וזה מורגש.

    עופר המג"ד גם הוא בוגר כבן שלושים וחמש 'איפה הוא באמת?!' הרהרתי בו, נעלם.

      

     

     מאחורי, ידידי היווני הארי מהאי קוס 

    *** 

    בבקר המחרת, צעדתי במעלה השביל אל שער אל רוטירו אחרי ששילמתי בבקתת הקבלה. למעלה המתין וואן שרות. סגרנו עם הנהג שלו 'עסקה', לצאת מההרים ולהגיע עד כביש ראשי שסברנו כי הסתיימו בו עבודות פיתוח כפי ששמענו. לפנינו נסיעה של כשעתיים בדרכים קשות בהר.  

    מקובל בגואטמלה 'שהנהג ישבור את הראש' לתאם רכבים מחליפים, או שהוא יעשה את כל הדרך אל היעד. במקרה שלנו בחר לעשות חלק מהדרך, כי הצטברו שישה תרמילאים לקובאן ומשם ארבעה כיוונו לטיקאל- פלורס בצפון ושניים, מקובאן לאגם אטיטלאן בדרום.

    אנו ארבעה ונרד בדרך. יעדנו אגם איזבל במזרח, פנינו אל העיירה ריו דולצ'ה, ממנה נשוט אל חוף מלון בקתות בג'ונגל. אלא, שנהג משנה הסכמים כשמשתנים התנאים והופכים לא נוחים לו.  

    במהלך הנסיעה לקובאן, הנהג העלה והוריד מקומיים כשעוזרו גבה דמי נסיעה. אגב, מופחתים בהרבה מדמי הנסיעה שאנו התיירים משלמים. כך זה מקובל באמריקה הלטינית. 'גרינגוס' (זרים) יכולים לשלם'. המקומי, עני ולא יכול ומאחר וקיימת עלות לבעלי ההסעות, הם 'מנצלים' באופן חצי רשמי, כל תייר. זה כה ברור להם, עד שאינם מתביישים ולוקחים משכנו של 'גרינגו' לאותה נסיעה אפילו רבע מחיר, מולו.

    אותו 'תעריף' קיים רשמית בכל הפארקים שחלקם חינם לאזרחי המדינה, בעלות לא קטנה לתייר. לתרמילאים אירופאים, אמריקאים, קנדים ויפנים זה נראה בסדר גמור. אלה אפילו לא נושאים ונותנים לא בשווקים לא מול רוכלים, ובשום פנים לא בהוסטל, כי אמנם אמידים הם ביחס לאמריקה הלטינית.

    את רוב הישראלים שפגשתי מכל שכבת גיל, זה אפילו מעליב ומרגיז, אותי לא. לעניין התמקחות במשא ומתן, תמיד וכמעט בכל מקום מצב ועניין, ברחובות אמריקה הלטינית, 'גרינגו' מהווה מטרה 'לחליבה', וככל שהזר צעיר ובהיר שיער, כך המחיר המוצהר גבוה עד פי שלוש. זה נכון בחלק מההוסטלים, בשירותי תיירות כמו הסעות, מוניות ומדריכים, עובר לחנויות דרך דוכנים ורוכלים, ואפילו כניסות לאתרים לפעמים.

    כרטיסי נסיעה בקווי אוטובוס בין עירוניים ברמה הגבוהה נקובים במחיר זהה שאינו ניתן למיקוח. לגביי כרטיסי טיסה, למרבה הפלא מחירם שונה באופן משמעותי מסוכנות לסוכנות, ותרמילאי נבון הבודק באינטרנט, שואל אחרים ומתעניין, יכול לחסוך אלפי דולרים תוך כדי מסע. 

    כפריים שירדו מראש הר או טיפסו מגיא אל הדרך המתפתלת אף לא הרימו יד. ברור היה כי הם עומדים באמצע הג'ונגל על הדרך לשם הסעה. עוזר הנהג לא שאל נוסע לייעדו, אלא במיומנות רבה פתח דלת, לקח חבילה, קפץ, טיפס על הגג, קשר ברגע ונכנס לוואן כשהוא דוחס את הנוסעים, שמבחינתו הם בדיוק כמו החבילות שלהם.

    אלה, בסבלנות ובשקט מקבלים את מרותו שלו ושל הנהג. הוא, גובה דמי נסיעה רק בעת הירידה מהרכב, על פי המרחק שעבר הנוסע, לא מראש. תמיד זוכר היכן עלה כל אחד. הכל בשקט וללא שיח כמעט. מעלה אחד או שניים ולפעמים שלושה או יותר, ודוחס את כולנו, כי כך נהוג. לא ישאירו אדם בדרך, גם כשאין, תמיד יש מקום.

    בתוך כדי הנסיעה, חלק מהתרמילאים מתארגן אחרת להמשך טיול, ומחליט לשנות כיוון. במקום לעלות צפונה עד טיקאל הם יחנו באזור 'פאטן' וזאת ייעשו מקובאן. כך, התברר לנו כי כדאי שנרד בצומת הדרכים הגדולה ומשם ניקח אוטובוס מפואר לנסיעה של כמה שעות לריו דולצ'ה.

    הנה הגענו לצומת כבישים, על פי כמות הרוכלים ורוחב הכבישים נראתה כצומת מאד מרכזית. מכאן, 'נתפוס אוטובוס ממוזג' כך הבטיח לנו נהג הוואן.

    משא ומתן קצרצר, שילמנו, הציוד הקשור תחת כיסוי על גג הוואן הורד אלינו 'בזהירות רבה', כאשר גילה קוראת בספרדית מלומדת לעבר עוזר הנהג, שגם הוא חייכן מקומי נמוך קומה וזריז כמו שד, "מאס דאספאסיו פורפאבור, מאס דאספאסיו"..., בתרגום לעברית 'יותר לאט בבקשה, יותר לאט'.  

    החייכן הזריז, הרים יד מרגיעה כמסמן לגילה לסמוך עליו. טיפ הושט לידיו ומילות פרידה באוויר 'אסטה לה ויסטה' ליוו את מבטנו אל הוואן המתרחק ומותיר סלסולי עשן לבן.

    "אסטה לה ויסטה (להתראות) ?! - , סי יו א גיין ?!" תמהה מראיה, "יו רייט, נו צ'אנס"..., (את צודקת , אין סיכוי) אמר גיורא בעלה של מירב והמשיך בחיוך מבויש, "מירב מתרגלת ככה את הספרדית". 

    עשרות רוכלים הקיפו אותנו באופן שהרגשתי לא נוח ואף נחשב למסוכן במקומות הללו המלאים כייסים, שודדים וגנבים, "גראסייאס, פורפאבור, נו טנדו. גראסיאס נו, נו טנדו" (תודה, בבקשה אני לא רוצה,... לא, לא רוצה) קראתי תוך שימוש בשתי ידי כשחיין בסגנון חזה, מסמן לרוכלים לפתוח את המעגל הדחוס ולאפשר לנו להמשיך.  

    מטר ושמונים נטו ובנעלי הרים, יותר. רחב כתפיים באופן מרשים ומראה כללי עמוס בשני תרמילים של מאה עשרים ליטר על הגב ועל החזה, זה והאסרטיביות בה צעדתי מתוך המון הרוכלים שגובהם 'התנשא' למטר עד מטר וחצי, פתח את המעגל.

     

    מראיה מירב וגיורא במאסף, צעדו אחריי אל עבר הכביש הראשי, אל נקודה שנראתה לי מספיק מרוחקת מאוסף רוכלים קטנטנים ומשולחיהם הבוגרים העומדים מעבר, כגייס חמישי. כמה ילדים עדיין צמודים אלינו, כל אחד ואחת מהם מרים מרכולתו וקורא בתחינה, "סינקו קצאלס..., סינקו , סינקו קצאלס..." (חמישה קצאל שווים עת ביקורי לשמונים סנט דולר אמריקאי או כארבעה שקל ישראלי),  אחת בגובה שישים שבעים סנטימטר נכנסת בין רגלי ומכשילה אותי ממש. מדלג על רגל אחת וכובד המשא כמעט ומפיל אותי, מייצב עמידה ובודק מה הנזק שנגרם לקטנה. נעמד ומביט בה בחמלה מצד אחד וחומל על עצמי מצד שני. כי מה כבר תעשה עם עניי העולם, רק אלה שאתה פוגש. רק אם אתן דולר לאחד, אצטרך להוציא עשרות רבות עד מאות דולרים בכל יום!   

    פועל על פי החלטה שקיבלתי כבר בימי הראשונים ביבשת הזו. עוד במכסיקו שיחסית מצבה הכלכלי טוב יותר מגואטמלה, כי בכל יום אעשה מעשה אחד טוב לקהילה הענייה הזו, ועם הסמליות הזו אצטרך לחוש שלם. עד עכשיו לא הצלחתי לחוש כשלם עם עצמי, גם כשעשיתי מספר מעשים כאלה מידי יום.

    לא אוכל לתקן את העולם, זה ברור לי. כל כך הרבה צמידי בד רקומים שקניתי במקסיקו מהקטנים הנצמדים אליך כתרמילאי בכל מקום ובקריאה זהה, "אונו דולר סניור (דולר אחד, אדוני), סניור, סינקו פזוס (אדוני, חמש פזו), פורפאבור... סינקו קצאלס סניור..., פארה קומאר" (בבקשה חמש קצאל אדוני בשביל לאכול) רק חמישה שקל, רק עשרה שקל.

    אתה צועד ביום בעשרות רחובות ואתרים בהם נצמדים אליך זבי חוטם בעיניים יבשות, חלקם 'עצובים מקצוענים' המועסקים על ידי מבוגרים מהם, אבל רובם ככולם מסכנים, אומללים הרעבים וצמאים שממש מפרנסים כך את עצמם. לא מותרות לא חינוך גם לא לשעשוע. לא פעם אתה מוצא עצמך נכנע וקונה להם פחית שתייה ומזון. עשרות פעמים אתה קונה חפץ או עבודת יד מילדה אחת ומוסר לילדה אחרת, שתמכור לאחר.

      

    הציוד הורד מהכתפיים אל האספלט. אווררנו את חולצותינו הדבוקות לגופנו והנה ראית שהרוכלים נותנים 'פסק זמן', מצפים כאילו אנו מתארגנים בכדי להכניס יד לכיס ולהוציא כסף עבורם. כן, אכזבה גדולה על פניהם משפתחנו בשיחה והפכנו אדישים לתחנוניהם.  

    הם התרחקו תרים במבטם אחר 'קורבן' אפשרי אחר. מולי דוכן עשוי עגלת עץ המורכבת על גלגלי אופניים, צבועה בצבע ירוק בהיר ובחלקה העליון זכוכית חלבית, מלוכלכת מזה זמן ומסתירה קערת אלומיניום בה מורתחים במים קלחי תירס, על להבת פרימוס המרעיש בלחישתו הנפיצה מידי פעם.

    "בואנו דיאס" פניתי אל הרוכלת שהשיבה לי אף היא בחיוך חושף פה חסר שיניים לחלוטין, פתחתי תוך סימון בתנועת כף יד סיבובית ופרסתי אצבעות כמניפת מחירים, "דה סקולפה פורפאבור, קואנטו קואסטה פר לה אונו?" אני שואל כמפגין 'ידע בתקשורת המונים' (סלחי לי בבקשה, כמה ...כמה לאחד ?)

    "אוטצ'ו" מפתירה בין שפתיה עם מנה גדושה של אוויר 'בורח' שכן כאמור שיניים אין לה. "אוצ'ו קצאלס?" (שמונה קצאל) אני משים עצמי כמופתע, כמאוכזב, פניתי אל חבריי נפרד ממנה, "קארו, מוי קארו..., אד'יאוס סניורה!" (יקר, מאד יקר..., להתראות גברת) ראתה שהתרחקתי ממנה, חוזר אל חבריי. הם בוחנים מעשיי בעניין ומתברר לי כי גם בתאבון רב, כי הריח נישא באוויר ואין כמו ריח מזון מתבשל, כל מזון מתאים בשעת צהריים מאוחרת זו, כל אחד מאתנו בשמחה היה אוכל קלח תירס 'עד לארוחה' שנאכל מאוחר יותר.

    השלושה כבר מכירים את מנהגיי, ראו זאת עם נהג הוואן כמשיג 'דיל טוב' ושומר על כבודו של המוכר. ידעתי כי מחירי קלח תירס ברחוב בעיר נמכרים בשלושה קצאל אבל במעברי גבול פארקים ותחנות מעבר מנסים הרוכלים לשפר את הכנסתם בעיקר אם הם הרוכלים היחידים בתחומם באותו זמן. התחלתי משא ומתן אינדיאני מקובל. הרוכלת קראה אחריי, "סייאט! -, פאר לה סניור סיאט קצאלס..." (שבע! עבור האדון שבעה קצאלים...) אחריי דקותיים הבטתי לכיוונה הרמתי יד וסימנתי בשלוש אצבעות,

    "טרס פר לה אונו..." , עניתי "יו קיירו אוצ'ו"... (שלוש לאחד... אני רוצה שמונה)

    "סינקו" (חמש) קראה לעברי.

    "קואטרו" (ארבע) עניתי מוציא שטר צבעוני של חמישים קצאל,

    "סינקו סניור"... המשיכה בעיקשות, מחוייכת ובאנגלית, "גוד פרייס"...,

    נשארתי עומד במקומי, מכניס את השטר אל כיסי ומשים עצמי מוותר.

    "בואנו סניור, קוואטרו קצאלס פר לה דיאס! פר לה דיאס!" (בסדר אדון ארבעה קצאל לעשר) הסוחרת הסכימה לעסקה משופרת של כמות. היא תיתן לי לפי ארבעה קצאל לתירס, בתנאי שאקח עשרה קלחים-, נהניתי מחריפותה של האינדיאנית הזו. הערצתי אותה. ברור שהיא סוחבת על גבה משפחה שלמה, בעבודה קשה.

    בצחוק אמרתי בליבי 'ללא שיניים ועדיין מחייכת' והמשכתי כנכנע, "בואנו סניורה, בואנו..." (טוב גברתי, טוב...) חיוך של אושר עלה לרגע על פניה, לא של ניצחון. בחרתי עשרה קלחים צבעוניים, ראיתי שנשאר רק קלח אחרון בקערה וביקשתי גם אותו נתתי שטר של חמישים קצאל.

    היא חיפשה עודף בכיס סינר חצאיתה ובין סמרטוטיה והודתה לי במבט מבויש ללא קול, כשביטלתי, מסמן בהינף יד לרצונה להחזיר לי עודף. המשחק היה ברור ומוכר. ציפתה שאשאיר לה את העודף ונהניתי גם מהמשחק. כל גרעין בצבע ובגודל שונה. כזה התירס במכסיקו וכזה הוא כאן בגואטמלה. הגשתי לחבריי קלח מרוח שומן ושטוף במי מלח רתוחים. ניגשתי עם הקלחים הנותרים אל ארבע הילדות הקטנות שניסו למכור לנו אריגי חוט תפירה צבעוניים, נתתי להן את קילחיי התירס בתמורה לצמיד ארוג אחד. עניין של חינוך, לא כנדבה, אלא בתמורה אף שסמלית היא, בתמורה.

    הצמיד הצבעוני היה קצר כמידת היקף זרוע אינדיאנית ובקושי נקשר על פרק ידי. אכן, החזיק על ידי למשך זמן הנסיעה 'באומניבוס' הממוזג (אוטובוס). עומדים ומחכים לאוטובוס המסוים שייקח אותנו לריו דולצ'ה.

    אוטובוסים בודדים עצרו בצומת סתם כך ללא תחנה מסוימת, כי כל האזור הזה נחשב תחנה. אין מדרכה הכל שטח גדול של אספלט המשמש כשוק לרוכלים וכשטח תחנת איסוף. כל אוטובוס שעצר לסימון ידינו, גם אם ללא קשר לסימוננו, היה מריץ את גיורא לשאול 'האם זה המתאים לריו דולצ'ה?' עד שהגיע האוטובוס המתאים ועל חלונו הקדמי זוהר שלט ענק לרוחב כל מחצית חזית האוטובוס ריו דולצ'ה.

    הכנסנו ציוד לתא המטען הענק של האוטובוס, מקבלים תג עם מספר החבילה ועליה מוצמד חציו השני של התג. קו מסודר כפי שצריך, שמחנו. יחסית שהינו מעט זמן בצומת, כחצי שעה.

    גיורא ומירב התיישבו בזוג הכיסאות האחוריים ליד השירותים, לפניהם במקום פנוי ליד המעבר התיישבה מראיה ושתי שורות לפניהם, נכנסתי אל מקום פנוי ליד החלון בעדינות שלא להעיר את האינדיאני צרוב השמש חבוש כובע בוקרים דמוי 'סטטסון' אמריקאי, כובע עשוי חומר פלסטי עמיד לגשם שכיח מאד באמריקה הלטינית.

      

    בנסיעותיי התכופות באומניבוסים מפוארים, התקשתי להבין איך יושבים ילידים חבושי כובע בוקרים בקווי אוטובוס לטווחים ארוכים, ישנים באופן שהראש נטוי מעט לפנים בכדי ששולי הכובע לא יגעו במסעד המושב. לא פעם רציתי להסיר מהם את הכובע כדי שישעינו ראש במנוחה. ייתכן כי הכובע משמש גם סמל מעמד. כן, גם מקנה לחובש מראה גבוה יותר.

    עוזר הנהג הגיע עם חבילת "בוליטוס" (כרטיסים) ובחיוך שואל כמאשר שיודע כבר את יעדנו המבוקש, ביקש, "ריו דולצ'ה?!-, סינקוונטה קצאלס פורפאבור" (ל..., חמישים קצאל) המחיר כלל מים קרים בכוסות סטריליות באריזות כמו יוגורט בישראל, שירותים דיי נקיים חינם וסרט המוקרן ממסכי טלביזיה תולים. הסרט, מערבון מז'אנר של שנות השבעים ובדיבוב בספרדית. לא הפריע לעוזר הנהג לדבר איתי בקול רם כמתעלם מהנוסע הישן לידי. הושטתי שטר אחד כדי שלא ישהה לידנו יותר מידי.  

      

    השכבתי כסא ולמראשותיי ציפה לבנה מריחה מניקיון. הפניתי פניי החוצה, הבטתי בשמים הבוערים מענני נוצה ובוהקים באדום לוהט. ברקע ולמעלה כלפי פסגת השמים, התחלף צבע האש לגווניי אקריליק עזים דרך אדום לסגול ולכחול כהה. שקעתי בשינה מתוקה וממוזגת.                        

                                        

    ***

    (המשך בפוסט 39, ראשית פרק 8 בספר)

     

     

    לנוחיותך קישוריות לפוסטים בבלוג 'מסע חיי'  מאת: הטרמילר


    הקדמה, טירמלתי בג'ונגל האדם והטבע 

    מבוא ופוסט 1  
    פוסט 2
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=950893
    פוסט 3
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=954466

    פוסט 4
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=954481
    פוסט 5
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=954492
    פוסט 6
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960021
    פוסט 7
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960103
    פוסט 8
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960129
    פוסט 9
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960313
    פוסט 10
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960343
    פוסט 11
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=971571
    פוסט 12
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=981165
    פוסט 13
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=990816

    פוסט 14
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=999423
    פוסט 15
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1009138
    פוסט 16

      תגובות (136)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/9/09 06:59:

      צטט: פיGי 2009-09-21 00:04:47

      חזרתי..

      קוראת ונהנית מהתיאורים והצילומים...כאילו אני שם :)


      כואב הלב על הילדים הקטנים האלה...

       

      גאה בך.

      כן, ילדים סובלים זה קשה.

      תודה

        21/9/09 00:04:

      חזרתי..

      קוראת ונהנית מהתיאורים והצילומים...כאילו אני שם :)


      כואב הלב על הילדים הקטנים האלה...

      צטט: ליאורה בן יצחק 2009-09-09 10:22:36


      ידידי הטייל ,רק עתה התפנתי לקרוא את פרק מסע זה .

      כרגיל , נהניית מכתיבתך המרתקת .

      דרור, אתה נראה לי בחור עמיד בפני כל מזג אוויר והפתעות מקפצות  :)    *

      להתראות בפרק הבא.

      ליאורה

      חחח ח...

      תודה תודה ולהתראות בהמשך.... ביי

       


      ידידי הטייל ,רק עתה התפנתי לקרוא את פרק מסע זה .

      כרגיל , נהניית מכתיבתך המרתקת .

      דרור, אתה נראה לי בחור עמיד בפני כל מזג אוויר והפתעות מקפצות  :)    *

      להתראות בפרק הבא.

      ליאורה

      צטט: ליבלוב 2009-09-03 22:59:52


      מרתק!

      אוהבת מאוד את הצילומים שניבט מהם

      רוגע פלאי.

      תענוג אמיתי לקרוא אצלך.

       

      ליבלובית תודה על יופי של ביטוי מלא ועמוק, מאד נעים לי שכך.תודה רבה

        3/9/09 22:59:


      מרתק!

      אוהבת מאוד את הצילומים שניבט מהם

      רוגע פלאי.

      תענוג אמיתי לקרוא אצלך.

      צטט: צליל מכוון 2009-09-03 21:05:21


      פשוט נהנית.

       

      אני מאד מאד אוהב לראות אותך נהנת. זה מרגש. תודה לך 

        3/9/09 21:05:

      פשוט נהנית.

      צטט: ארנה א 2009-09-03 09:02:51

      מרתק.

      נהנית מהאופן הכל כך ישיר וחי, שאתה מצליח להעביר.

      אוהבת את שימת הלב לפרטים הקטנים, האנושיים.

      רק אל תקח לי את הבננה...קריצה

      תודה רבה ארנה, את נהדרת.

      קוראת תגובות מה?!

      מעניין לא פחות, אני יודע.

       

      בחצר גדלו אפילו שלושה עצי בננה בכל בית,

      כבר תראו כמה יקר להשקות אותם.

       

      רצוי לכוון מים מכיור הכלים לשם ולהשתמש בסבון אקולוגי, יחסוך משהו :))

       

       

        3/9/09 09:02:

      מרתק.

      נהנית מהאופן הכל כך ישיר וחי, שאתה מצליח להעביר.

      אוהבת את שימת הלב לפרטים הקטנים, האנושיים.

      רק אל תקח לי את הבננה...קריצה

      צטט: naomi P 2009-09-02 16:40:42

      איך אני רוצה להיות שם שוב*

       

      :)) מקום מדהים ללא ספק, גן עדן.

        2/9/09 16:40:
      איך אני רוצה להיות שם שוב*

      צטט: venus09 2009-09-02 12:04:08

      צטט: ורד פארלי קורן 2009-08-31 01:40:10

      האמת אתה מעצבן אותי.

      אתה כותב כל כך יפה על מקומות נהדרים כאלה מטייל לך בעולם כאילו אין מחר....

      קצת רחמים על אנשים עובדים

      אני כדי לתכנן טיול של שבועיים צריכה לאפסן שישה לבקש חופש מהאנושות הקרובה ואתה מה ?אין לך בית?  תחזור קצת למציאות הישראלית הקרובה ותן מנוחה לעייפים.רק מלקרוא אותך אני ירוקה ועייפה.

       

       

      *

       

      מזל שאני איש חזק אופי. אחרת הייתי מפסיק, נשבר ומחפש בית כי אין לי.

      מחזיר חזרה הבייתה חמישה

      ויוצא לעשות כסף לפרנס אותם

      ועבור אחרים בשביל שכר מוזר,

      שחציו הולך לממן ראש ממשלה ושר,

      ועוזר שר ובלי תיק וללא זיק, 

      ולשעבר וימינה, לא מצחיק.

       

      האמת שאני באמת מעצבן אותי.

      יושב במציאות הישראלית וכותב

      במיזוג של מחירי תופת

      במקום לרבוץ

      צופה מאיזה קייפ,

      לסיים כך את המרוץ ללא תרוץ,

      גם כן קונץ...

       

      אעלק.

       

      ואני מת על מתנות ריקות כאלה קשורות בסרט מנוקד (מזכיר לי את הפנס קסם מפעם, עם הכתיב המנוקד)

       

      תודה רבה    -    2  Thank you

        2/9/09 12:04:

      צטט: ורד פארלי קורן 2009-08-31 01:40:10

      האמת אתה מעצבן אותי.

      אתה כותב כל כך יפה על מקומות נהדרים כאלה מטייל לך בעולם כאילו אין מחר....

      קצת רחמים על אנשים עובדים

      אני כדי לתכנן טיול של שבועיים צריכה לאפסן שישה לבקש חופש מהאנושות הקרובה ואתה מה ?אין לך בית?  תחזור קצת למציאות הישראלית הקרובה ותן מנוחה לעייפים.רק מלקרוא אותך אני ירוקה ועייפה.

       

       

      *

      צטט: אלונA 2009-09-01 21:23:02


      טרמילדרור,

      גם אני מהמאחרים בנשף(בתגובה)

      וזאת מכיוון שנטלתי את עיתותי,

      והכנתי לי סלט, כמעט כמו שלך,

      ועיטרתי בחביתה חובקת גבינה,

      ופי התמלא...

      נו טוב מספיק,

      ממשיכים במסע הנהדר הזה!

       

       

      התלכלכת בחולצה מימין...

      :)) תודה רבה אלונה

        1/9/09 21:23:


      טרמילדרור,

      גם אני מהמאחרים בנשף(בתגובה)

      וזאת מכיוון שנטלתי את עיתותי,

      והכנתי לי סלט, כמעט כמו שלך,

      ועיטרתי בחביתה חובקת גבינה,

      ופי התמלא...

      נו טוב מספיק,

      ממשיכים במסע הנהדר הזה!

       

       

       

       

       

       

       

       

      צטט: בטי 2000 2009-09-01 21:12:49

      צטט: הטרמילר 2009-09-01 13:08:17

      צטט: בטי 2000 2009-08-31 18:03:50

      החלטת לשגע אותנו..הא??

       מה דעתך על צירוף "ספורטיבים" נוספים "למועדון שלך??

      תרשום אותי...

      בנוסף לכל "הצרות" אתה גם כותב יפה...

      בטי

       

       

      בטי

      שתי תגובות מעליך, ישנה אשה מהשורה

      הרוצה לצאת למסע דומה בויאטנאם.

      מה דעתך להתקשר עימה לבדוק נסיעה משותפת שלכן מיד,

      במקום לחוות חגים כאן ?

       

      רשמתי אותך במועדון שלי ומיד הגעת אל ראש התור,

      בנוסף לצרות שלך, חזרתי מהר עם מטרה,

      נו?!

      אם את גוד-ספורט-וומן,

      את נוסעת איתה ודווחו משם על הכל...

       

      ותודה רבה לך שאת איתנו במסע בטי.

      אני לקחתי את הבקשה שלך לתשומי.

       

      ,,ווואללללה...

      תודה

      בטי

       

       

      וואלה. ספרי מה קורה כשיקרה משהו. בכייף.

      צטט: כש-רונית 2009-09-01 19:47:53

      אני תמיד מגיעה במאסף כעת.

       

      בכלל כשיושבים מאחור באוטובוס יש עוד קצת דרך לעבור....

       

       

      R

       

      במאסף? כואב לך בצד? הרגליים נפוחות?

      אהה, יש עוד קצת דרך... כבוד לך רעיונאית משו משו...

      תודה רבה רונית יקרה. כייף.

      צטט: ליריתוש 2009-09-01 19:46:02


      הי, דרור,

      באתי לבקר בפוסט הזה באיחור מכוון -

      כמו שאתה משקיע, מגיע לך שגם אני הקוראת אשקיע,

      אקרא בנחת בזמן הנוח לי  ואבלע כל מילה ומילה!

      נהניתי מכל רגע, מכל תיאור, מכל תמונה ומכל דמות בפוסט הזה.

      תודה רבה רבה שאתה משתף אותנו בחוויה הנדירה הזו.

      את מתקבלת באהבה מתי שאת מגיעה. פעם בראשונות ופעם באיחור מה, מבחינתך.מבחינתי היגעת וזה כייף.

      תודה רבה לך

       

      צטט: לולה בר 2009-09-01 19:17:51


      פרק נחמד.

      אהבתי איך אתה עומד על המקח וחייכתי, כי הבנתי כל מילה:

       

      "טרס פר לה אונו..." , עניתי "יו קיירו אוצ'ו"... (שלוש לאחד... אני רוצה שמונה)

      "סינקו" (חמש) קראה לעברי.

      "קואטרו" (ארבע) עניתי מוציא שטר צבעוני של חמישים קצאל,

      "סינקו סניור"... המשיכה בעיקשות, מחוייכת ובאנגלית, "גוד פרייס"...,

      נשארתי עומד במקומי, מכניס את השטר אל כיסי ומשים עצמי מוותר.

      "בואנו סניור, קוואטרו קצאלס פר לה דיאס! פר לה דיאס!" (בסדר אדון ארבעה קצאל לעשר) הסוחרת הסכימה לעסקה משופרת של כמות. היא תיתן לי לפי ארבעה קצאל לתירס, בתנאי שאקח עשרה קלחים-, נהניתי מחריפותה של האינדיאנית הזו. הערצתי אותה. ברור שהיא סוחבת על גבה משפחה שלמה, בעבודה קשה.

      תודה

       

      יופי נהדר שכך. מענג ממש. תודה רבה

      צטט: דבורלה59 2009-09-01 18:07:53


      חוויה לקרוא

      מדמיינת את הנופים והוואי החיים

      מחכה להמשך

      תודה רבה דבורה

       

        1/9/09 21:12:

      צטט: הטרמילר 2009-09-01 13:08:17

      צטט: בטי 2000 2009-08-31 18:03:50

      החלטת לשגע אותנו..הא??

       מה דעתך על צירוף "ספורטיבים" נוספים "למועדון שלך??

      תרשום אותי...

      בנוסף לכל "הצרות" אתה גם כותב יפה...

      בטי

       

       

      בטי

      שתי תגובות מעליך, ישנה אשה מהשורה

      הרוצה לצאת למסע דומה בויאטנאם.

      מה דעתך להתקשר עימה לבדוק נסיעה משותפת שלכן מיד,

      במקום לחוות חגים כאן ?

       

      רשמתי אותך במועדון שלי ומיד הגעת אל ראש התור,

      בנוסף לצרות שלך, חזרתי מהר עם מטרה,

      נו?!

      אם את גוד-ספורט-וומן,

      את נוסעת איתה ודווחו משם על הכל...

       

      ותודה רבה לך שאת איתנו במסע בטי.

      אני לקחתי את הבקשה שלך לתשומי.

       

      ,,ווואללללה...

      תודה

      בטי

       

      צטט: דבורלה59 2009-09-01 18:07:53


      חוויה לקרוא

      מדמיינת את הנופים והוואי החיים

      מחכה להמשך

      תודה רבה דבורה

       

      צטט: עדית... 2009-09-01 17:50:25


      קוראת ומדמיינת,

      קוראת ומנסה לראות את התמונות שציירת.

      קוראת ומקנאה.

      קוראת ו - יוצאת לתלות כביסה.

      גם אצלי בגינה יש ערסל...

      אבוא להתארח ולהכיר את הערסך בגינתך כביסה מוסיפה המון לאווירה אם מפיצה אור צבעוני וריח ומתנפנפת ברוחות.

      תודה עידי 

       

      צטט: forte nina 2009-09-01 17:17:03

      מהסיפור שלך התברר לי

      שיש לנו עוד קשר משותף

      2 חברים יקרים שלי בכירים באגרקסקו

      אז יללללללה ביימופתע

      20 שנה אחרי שעזבתי והשניים לא מוכרים לי (מהפרטי).

      משוכנע שהשניים בהיותם חבריך, איכותיים. :))

       

       

        1/9/09 19:47:

      אני תמיד מגיעה במאסף כעת.

       

      בכלל כשיושבים מאחור באוטובוס יש עוד קצת דרך לעבור....

       

       

      R

        1/9/09 19:46:


      הי, דרור,

      באתי לבקר בפוסט הזה באיחור מכוון -

      כמו שאתה משקיע, מגיע לך שגם אני הקוראת אשקיע,

      אקרא בנחת בזמן הנוח לי  ואבלע כל מילה ומילה!

      נהניתי מכל רגע, מכל תיאור, מכל תמונה ומכל דמות בפוסט הזה.

      תודה רבה רבה שאתה משתף אותנו בחוויה הנדירה הזו.

        1/9/09 19:17:


      פרק נחמד.

      אהבתי איך אתה עומד על המקח וחייכתי, כי הבנתי כל מילה:

       

      "טרס פר לה אונו..." , עניתי "יו קיירו אוצ'ו"... (שלוש לאחד... אני רוצה שמונה)

      "סינקו" (חמש) קראה לעברי.

      "קואטרו" (ארבע) עניתי מוציא שטר צבעוני של חמישים קצאל,

      "סינקו סניור"... המשיכה בעיקשות, מחוייכת ובאנגלית, "גוד פרייס"...,

      נשארתי עומד במקומי, מכניס את השטר אל כיסי ומשים עצמי מוותר.

      "בואנו סניור, קוואטרו קצאלס פר לה דיאס! פר לה דיאס!" (בסדר אדון ארבעה קצאל לעשר) הסוחרת הסכימה לעסקה משופרת של כמות. היא תיתן לי לפי ארבעה קצאל לתירס, בתנאי שאקח עשרה קלחים-, נהניתי מחריפותה של האינדיאנית הזו. הערצתי אותה. ברור שהיא סוחבת על גבה משפחה שלמה, בעבודה קשה.

      תודה

        1/9/09 18:07:


      חוויה לקרוא

      מדמיינת את הנופים והוואי החיים

      מחכה להמשך

        1/9/09 17:50:


      קוראת ומדמיינת,

      קוראת ומנסה לראות את התמונות שציירת.

      קוראת ומקנאה.

      קוראת ו - יוצאת לתלות כביסה.

      גם אצלי בגינה יש ערסל...

        1/9/09 17:17:

      מהסיפור שלך התברר לי

      שיש לנו עוד קשר משותף

      2 חברים יקרים שלי בכירים באגרקסקו

      אז יללללללה ביימופתע

      צטט: דיקלה5 2009-09-01 16:32:24

      התאורים יפים והתמונות גם...

      אבל התירס...שבר אותי...

      זה נכון שיש עשרות סוגי תירס?

      לך כוכב ירוק וזוהר..

      :) כן זה נכון

      תודה רבה.
        1/9/09 16:32:

      התאורים יפים והתמונות גם...

      אבל התירס...שבר אותי...

      זה נכון שיש עשרות סוגי תירס?

      לך כוכב ירוק וזוהר..

      צטט: גלור ניקה 2009-09-01 15:57:40


      אוווף איתך

      מרגיש לי כל כך נכון לטייל כך

      נראה לי שאני הולכת לעשות משהו בנדון(:

      מצויין.

      עשיתי את שלי :)

      תודה רבה

       

        1/9/09 15:57:


      אוווף איתך

      מרגיש לי כל כך נכון לטייל כך

      נראה לי שאני הולכת לעשות משהו בנדון(:

      ואני מת על ביתי,

      מסכנה זו,

      קראה,  לא הייתה מוכנה לזה ונקרעה לזמן ארוך..., 

      ניחא,

      עבר.  

      צטט: נקודה שבלב 2009-09-01 12:23:14


      טרמילר מוצ'ילר

      ממשיכה אתך במסע

      המופלא

       

      ואני מודה -

      הכי אוהבת

      את התיאורים המפורטים

      מלאי התאווה

      של האוכל המקלחות

      ואת מראיה

      מירב וגיורא

      וכל השאר....

       

      תודה איש יקר.

       

       

       

       

       

      מחויך,

      אני נזכר במילותיה של ביתי משקראה את הספר לעריכתו הראשונית,

      הגיעה עד לאקט המיני הראשון בו ונזדעזעה.

      לדעתי הזהרתי אותה שבספר כמו בספר..., אבל לא הייתי מובן מספיק. 

       

      מילותיה היו כמעט במדויק אלה:

      "אבא אתה כותב יפה ומעניין מאד. מרגש.

      אני לא יודעת אם ירגש אחרים שאינם משפחה.

      אתה מפרט מידי. אתה מפרט על כמה עולה כל דבר, על איך נראה ואיך נשמע...

      יותר מידי פרטים, מייגע".

       

      זה עניין של מקום ממנו אנחנו מביטים על החיים. ממקומינו שלך ושלי, זה נראה טוב.

      ממקומם של צעירים יותר, תכליתיות היא היא הקוד.

      תכלס! סבבה?! -, סבבה. 

       

      :) תודה לך שאת איתי ואתנו יחד במסע, לכבוד לי. 

       

      צטט: ש ר י ת 2009-09-01 07:23:58

      כמות החוויות שאתה אוסף במסע הזה

      מכל צד ריגשי פיזי פילוסופי, מרתקות מאוד מאוד.

      וזה כתוב כמו ספר נפלא.

       

      ושוב תודה על קפה נהדר של בוקר מול הפרק החדש שלך.

       

      תודה לך שרית, כבוד גדול לי לקבל תגובה כזו מסופרת.

       

      צטט: forte nina 2009-09-01 04:44:28

      צטט: הטרמילר 2009-09-01 01:07:34

      צטט: forte nina 2009-08-31 07:03:50



      שמחת אותי עם סיפורים על מקומיים
       מנהגי השווקים מזכירים קצת את שלנו
      אבל חייכת אותי ,כי המיקוח שלך
      הזכיר לי קטע מוטרף בסרט של מונטי פייטון
      -בראיין כוכב עליון- ששם משוחזר שוק כנעני
      בישראל בתקופת הולדתו של ישו .מומלץ.
      והתירסים?לא צילמת?מסקרן לראות את הגוונים
      לבן דודי יש חווה בוטאנית מהידועות בהונדורס
      ואני זוכרת שהוא יבא לארץ את הבננות האדומות.
      זה היה מדהים,אך הצרכן הישראלי לא גילה התלהבות יתירה.
      גם צילומי מקומיים ושווקים בכלל,אשמח תמיד לראות.

      לדאבוני לא צילמתי את הזבל הזה, צהוב קשה ולא טעים.

      בפרו מדהים קסום טעים בצורה בלתי רגילה , צילמתי :))

       

      חחח..., בננה אדומה. אגב את הונדורס דילגתי...

      בין יתר מעשיי, בין השנים 86-89 ניהלתי את שיווק התמרים והבננות מישראל לחו"ל.  

       

      בשנים 83- 85 עסקתי בקידום מכירות של הבננה האדומה לשווקי חו"ל.

      קיבוץ גינוסר החל בנסיונות גידול הבננה האדומה, נדמה לי ששמו של המגדל האחראי היה גיל.

      בכל אופן כשלון מסחרי מוחלט. בכלל, בננות ייצאנו לויסות השוק המקומי בלבד.

       

       בן דודי אמנון רונן הוא בן קבוץ גינוסר ולפני מעברו להונדורס הוא ניהל את נושא הבננות בגנוסר

      לימים נהיה בעל החווה בהונדורס, הוא העלה לארץ את השתילים וכל מי שהכרת בתחום הם יוצאי החווה שלו.

       ואכן ציינתי שזה היה כשלון ,כי הצרכן הישראלי פשוט לא התאהב בבננה האדומה.הוא מתמחה בצמחים מקרוביוטיים.

      חברתו משווקת שתילים מקרוביוטיים לכל העולם.

      אם כך קרוב לוודאי שאתה מכיר אותו. נו..למי שמטייל בעולם בוודאי אתה מסכים שהוא נורא  קטן.

      עולם קטנטון. כייף לשמוע שהוא מצליח.

      מסרי לו דרישת שלום חמה. כל הכבוד לו. אכן זה אמנון שחור השיער המקורזל שהזכיר לי מאד מקורזל אחר ממועצת הפרחים ששמו גיל. נו, זכרוני בשמות לא היה אף פעם משהו. את אמנון הכרתי אז כשטיפלתי בקידום מכירות של הבננה האדומה, אף ייצרתי גראפיקה לקרטון השיווק בארץ. שימשתי סגן מנהל קידום מכירות של אגרקסקו (רק ייצוא, החברה לייצוא החקלאי הישראלי אז).

      נדמה לי שניסיתי להציע את הבננה האדומה כמוצר לקישוט בבתי מלון..., (בצרפת שם היה לנו בחור חרוץ וחדור מוטיבציה לעניין, פטריק קיסוס. כבוד לי להזכיר אותו, אחלה בן אדם. מבריק ישר דרך ומוכשר),

      ...כמו פירות אקזוטיים אחרים שיוצרו כאן בראשית דרכם, הקרמבולה, הפג'ויה, השעונית, הקיווי...

       

      זה היה כשלון ידוע מראש, כי רק לקיבוץ גינוסר היה מטע בננה אדומה

      ובמבנה הפוליטי של הענף אז לא היו לו לאמנון תומכים ונחשב היה למבזבז זמן.

       

      אז אני שמח שלא ביזבז כלום, רק לא התאים למאפיה הקיבוצית של הענף.

      אני חושב שיש מקום למוצר הזה, רק צריך היה לעבוד על הטעם שלו.

      בננה אדומה (למעשה ברונזה) יכולה לקשט כל שולחן פירות בכבוד רב.

      אני גם חושב שבננה בכלל, לא מוצר לגידול בישראל, שכן מטע בננות צרכן מים אדיר.

       

      רפול כשהיה שר החקלאות נתן הוראה לעקור את כל מטעי הבננות ובצדק.

      סך הכל, הקיבוצים שגידלו בננות השתמשו במשאב יקר שמחירו בעונתו בשוק היה מתמוטט,

      אילולא היינו מוכרים בפורטוגל תורכיה ומזרח אירופה של אז אוניות שלמות

      במחיר מגוחך שאינו מכסה את עלות הקטיף והשינוע לבתי אריזה,

      שלא לדבר על אריזה וקרור ותובלה ימית.

       

      סוד זה שמור אצל הקיבוצים העוסקים בבננות ומפליא אותי שממשלת ישראל,

      לא מורידה להם ת'ביצים פעם אחת ולתמיד.

      כל הבננות נטועות בשבר הסורי אפריקאי ומעט לאורך החוף.

      דרושות קלוריות חום ולחות וכפי שהזכרתי כמויות מים אדירות למוצר שייבוא שלו

      מדרום אמריקה, או דרום אפריקה, היה מביא לצרכן הישראלי פרי חשוב,

      בננות גדולות וקטנות בגרושים ממש ! אני חותם על כך. 

       

      עוד שגיאה של לובי מאפיונרי משל ההתיישבות החקלאית אעלק קיבוצים סביב הכנרת, עמק בית שאן והבקעה

      טיפה בחופינו הצפוני ובואך זכרון יעקב. במדינה מתוקנת לא היו החקלאים הללו יוצאים מהבית מבושה

      לא הם ולא התעשיינים שסידרו לעצמם לובי הפוטר אותם מתשלום קנסות מים. שערורייה מדהימה של מאפיה שלטונית.

      בדיוק כמו שהיה וקורה במרכז ובדרום אמריקה, ישראל גם היא רפובליקת בננות. (צהובות)

      :))   

      מילא, את בסדר.    

       

       

      צטט: מנוליה 2009-09-01 04:12:56

      חבר יקר

      מתי אמרת שאתה יוצא למסע  הזה שוב עם זוגתך?

      תודיע לי מראש כדי לפגוש אותכם שם

      אשמח לחוות את החוויה והפעם עם מדריך מנוסה :-))

      עם זוגתי למסע כזה ברור לי שלא אצא לעולם. אני מאד מקווה שכן אצא עימה לטירמול מופלא, אחר שונה לגמריי ובמקומות אחרים לחלוטין. אין מערבבין מין שאינו במינו. תודה רבה ליזי 

       

      צטט: ש פ י 2009-09-01 00:59:45


      טרמילרי מוצ'ילרי

      אתה יודע שאני לא צ'קרנית

      כי זה חוסם צ'אקרות להיות צ'קרן...

      לכן, לא אצ'קר שקראתי

      אבל אגיד שניסיתי,

      פעם ראשונה הייתי בעבודה והיה ארוך לי מדי,

      אז לא קראתי רק כיכבתי.

      פעם שניה שוב ניסיתי....

      והילדים פה צרחו: "אמאאאאאאאאאא

      הבטחת לקנות לנו ספרים"

      נשבעת שהרתחתי מים לקפה ועכשיו

      מצאתי את הכוס על השיש....אפילו לא היה

      לי זמן למזוג ת'מים....(אוך כמה חשמל אני אשלם החודש).

      ועכשיו שוב...פה...אבל...אני צריכה גם לישון,

      מחר בה"ס...אוף איך אני שונאת להעיר את כולם בבוקר

      הלך לי על החופש של הבקרים.

      קיצר, לא קראתי....עדיין!

      מחר, אגיב לעניין.

      איך אני בתור אמיתית?

      הא?

      שפי מאצ'קלון שלא מצ'קרת אפ'פם.

       

      האמת היא שאני מעדיף רק אמיתית כמוך. זה הכי טוב. שפי הכי טוב.

      חיבוק

       

      צטט: בועז22 2009-08-31 21:08:08


      הצילום שלך בערסל, מול ה"זרם החזק",

      פלוס המבט ה"מדושן" שלך, פשוט מעבירים

      את החוויה, כמעט כמו כל הפוסט עצמו...

      חיוך

      שמע, האינדיאנית ההיא?, יכלה להעביר

      "אימון" לכמה מאמנים כאן...

      צוחק

      תודה רבה בועז.

      בהחלט אתה מובן,

      צודק ועוד איך צודק, יא צוחק... :))

      צטט: אהרון... 2009-08-31 19:23:31


      אתה יודע, דרור, מה ההבדל בין מטייל לתייר?

      מטייל רואה את מה שנקרה לפניו.

      תייר רואה את מה שהוא בא לראות מלכתחילה.

       

      אם יש הגדרה למושג טיול אמיתי,

      כזה שלא רק נועד רק לראות, אלא גם בעיקר לטעום אוירה ולספוג חוויות, 

      הפוסט הזה מהווה דוגמא מצויינת. 

       

      אהרון.

      השכלתי :))

      המון תודה אהרון. כייף שכמותך איתי.

       

      צטט: הלנה היפה 2009-08-31 19:08:48

      כתוב מקסים על מקומות מקסימים והצילומים ממש טובים!

      תודה ו*

      לאה

      תודההההה לאה. מלא בגואש, הכל גואש ומים ואקוורל ושירה... מלא בשירה. :) 

        

       

      צטט: בטי 2000 2009-08-31 18:03:50

      החלטת לשגע אותנו..הא??

       מה דעתך על צירוף "ספורטיבים" נוספים "למועדון שלך??

      תרשום אותי...

      בנוסף לכל "הצרות" אתה גם כותב יפה...

      בטי

       

       

      בטי

      שתי תגובות מעליך, ישנה אשה מהשורה

      הרוצה לצאת למסע דומה בויאטנאם.

      מה דעתך להתקשר עימה לבדוק נסיעה משותפת שלכן מיד,

      במקום לחוות חגים כאן ?

       

      רשמתי אותך במועדון שלי ומיד הגעת אל ראש התור,

      בנוסף לצרות שלך, חזרתי מהר עם מטרה,

      נו?!

      אם את גוד-ספורט-וומן,

      את נוסעת איתה ודווחו משם על הכל...

       

      ותודה רבה לך שאת איתנו במסע בטי.

      אני לקחתי את הבקשה שלך לתשומי.

       

      צטט: cגל 2009-08-31 17:09:37

      מקווה שאתה עושה משהו עם הפרסומים האלה מעבר לקפה *

      "נשען על עץ, עושה ציפורניים ומדבר שטויות..." מכירה?

      לא חשוב. אעשה ברור שאעשה.

      תודה :) 

       

      צטט: relybh 2009-08-31 17:02:33


      כל הכבוד אתה גבר כלבבי רק שאני ממש מקנאה בך:

      מתה לצאת לשלושה שבועות לוויטנאם וזאת, כמעט משימה בלתי אפשרית

      בגילאי חמישים כשאת אשה קשה למצוא פרטנרים בראש צעיר שרוצים לעשות טיול טרמילאים...

      אולי יש בכל זאת כאלה רק שאני עדין לא מוצאת אותם.

      מעצם היותי אדם ממין נקבה חושבני שיותר טוב לצאת עם שותף/שותפה

      גם לדעתי יותר נעים שיש עם מי לחלוק חויות.

      אשמח לטיפים בנושא "טרמילאי"

      רלי

      מרגש לקרוא את שמו של אחי הבכור ז"ל, רלי (מאריאל).

      אני מניח שמובן לי בדיוק מה את אומרת אף שאני זכר.

      לא תאמיני אבל ביצעתי בדיקה עם חברה שדיברה על טיול שכזה, אלא

      שהיא מכוונת לבן זוג לטיול לא בת זוג. חבל היא נפלאה. אני מחייך כי וודאי תתפלא מכאן, שסיפרתי לך).

      אני כזה.

       

      לא הייתי שם ואם יכולתי מבחינת לו"ז הייתי נוסע יחד אתך, בכייף. אם לא היה נחמד היינו 'מתפזרים'.

      לכן, אני רוצה לומר לך שני דברים:

      קומי סעי.

       

      אל תעשי חשבון לכלום, קומי וסעי. קחי מחשב ודברי עם חברים משם מתי שיבוא לך. אני אשמח להתכבת ולדבר איתך. רשמי אתץ רשמייך וחלקי בהם עם העולם כולו לאלף עזאזל..., את חיה פעם אחת. שוב אדגיש את 'שני הדברים', דיבר ראשון קומי, שני-, סעי.

       

      שם תמצאי הכל. פרטנרים. חברים לשיח. לשתיקה. משפחה, אהבה תשוקה הכל ובאריזה גדולה ירוקה וחומה של בוץ וריח החיים בנוף ירוק גשום ובוצי. קומי סעי.

       

      וקבלי חיבוק לנסיעה. ביי 

       

       

       

       

        1/9/09 12:23:


      טרמילר מוצ'ילר

      ממשיכה אתך במסע

      המופלא

       

      ואני מודה -

      הכי אוהבת

      את התיאורים המפורטים

      מלאי התאווה

      של האוכל המקלחות

      ואת מראיה

      מירב וגיורא

      וכל השאר....

       

      תודה איש יקר.

       

       

       

        1/9/09 07:23:

      כמות החוויות שאתה אוסף במסע הזה

      מכל צד ריגשי פיזי פילוסופי, מרתקות מאוד מאוד.

      וזה כתוב כמו ספר נפלא.

       

      ושוב תודה על קפה נהדר של בוקר מול הפרק החדש שלך.

       

        1/9/09 04:44:

      צטט: הטרמילר 2009-09-01 01:07:34

      צטט: forte nina 2009-08-31 07:03:50



      שמחת אותי עם סיפורים על מקומיים
       מנהגי השווקים מזכירים קצת את שלנו
      אבל חייכת אותי ,כי המיקוח שלך
      הזכיר לי קטע מוטרף בסרט של מונטי פייטון
      -בראיין כוכב עליון- ששם משוחזר שוק כנעני
      בישראל בתקופת הולדתו של ישו .מומלץ.
      והתירסים?לא צילמת?מסקרן לראות את הגוונים
      לבן דודי יש חווה בוטאנית מהידועות בהונדורס
      ואני זוכרת שהוא יבא לארץ את הבננות האדומות.
      זה היה מדהים,אך הצרכן הישראלי לא גילה התלהבות יתירה.
      גם צילומי מקומיים ושווקים בכלל,אשמח תמיד לראות.

      לדאבוני לא צילמתי את הזבל הזה, צהוב קשה ולא טעים.

      בפרו מדהים קסום טעים בצורה בלתי רגילה , צילמתי :))

       

      חחח..., בננה אדומה. אגב את הונדורס דילגתי...

      בין יתר מעשיי, בין השנים 86-89 ניהלתי את שיווק התמרים והבננות מישראל לחו"ל.  

       

      בשנים 83- 85 עסקתי בקידום מכירות של הבננה האדומה לשווקי חו"ל.

      קיבוץ גינוסר החל בנסיונות גידול הבננה האדומה, נדמה לי ששמו של המגדל האחראי היה גיל.

      בכל אופן כשלון מסחרי מוחלט. בכלל, בננות ייצאנו לויסות השוק המקומי בלבד.

       

       בן דודי אמנון רונן הוא בן קבוץ גינוסר ולפני מעברו להונדורס הוא ניהל את נושא הבננות בגנוסר

      לימים נהיה בעל החווה בהונדורס, הוא העלה לארץ את השתילים וכל מי שהכרת בתחום הם יוצאי החווה שלו.

       ואכן ציינתי שזה היה כשלון ,כי הצרכן הישראלי פשוט לא התאהב בבננה האדומה.הוא מתמחה בצמחים מקרוביוטיים.

      חברתו משווקת שתילים מקרוביוטיים לכל העולם.

      אם כך קרוב לוודאי שאתה מכיר אותו. נו..למי שמטייל בעולם בוודאי אתה מסכים שהוא נורא  קטן.

        1/9/09 04:12:

      חבר יקר

      מתי אמרת שאתה יוצא למסע  הזה שוב עם זוגתך?

      תודיע לי מראש כדי לפגוש אותכם שם

      אשמח לחוות את החוויה והפעם עם מדריך מנוסה :-))

      צטט: אישה1 2009-08-31 16:50:56


      כוכב של הערצה לסוחרת התירסים הנחושה...( :

      מדהימה, תודה רבה

       

      צטט: anaatti 2009-08-31 16:30:36


      מבטיחה לעצמי לצאת לפחות לחילק מהמקומות שטיילת,,, האיזור קסום ומכושף בעיניי פיראי ומדהים ביופיו,,,

      *

      יופי שכך. קיבלתי את שכרי

       

      צטט: pozit 2009-08-31 16:28:41

      צמאה לעוד תמונות

      נהדר  פוזית*

       

      תגענה, מבטיח . תודה פוזית

       

      צטט: pozit 2009-08-31 16:28:41

      צמאה לעוד תמונות

      נהדר  פוזית*

       

       

       

      צטט: עו"ד יעל גיל 2009-08-31 16:26:20

      סיפור מרתק, כתוב היטב והתמונות...*

       

      תודה תודה, תהני

      צטט: raquelle 2009-08-31 16:22:37

      סיפוריך ותמונותיך מעוררים תיאבון גדול

      לנסיעות בעולמו הגדול.

      תודה.

       

      המון תודה לך רחל

       

      צטט: עליזהלה 2009-08-31 15:22:30

      מסקנה - לא יוצאת יותר לקניות בלעדיך ! ב ר ו ר . . .

       ח חחח :))

       

      צטט: נ.ב.א. 2009-08-31 14:51:50

      כתיבתך ממש לוקחת אותי למסעך..

      ריתקת אותי..

      המשך..

      ושנה קסומה בדרך!

      יופי לי נהדר שכך את מרותקת. לשנה קסומה גם לך

      לחיים !

       

      צטט: *מיה* 2009-08-31 14:23:46


      תמונות הנוף - גן עדן של ממש....

      הכתיבה - משובחת.....

      התאורים - מעוררים אצלי זיכרון מהעבר (ואני רק טעמתי ולא מיציתי כמוך את המקום!!!!!)

      מה צריך עוד הבן-אדם?

      נ ה ד ר   !

       

      נפלא שכך. תודה רבה לך מיה

      צטט: אורנה ע 2009-08-31 13:53:35


      הסידור הזה נראה לי נפלא.

      אני מטיילת איתך מהבית.

      מרתק ונפלא.

      תענוג אמיתי להצטרף אליך.

      אתה מעביר חוויה נפלאה בצורה נהדרת שלא חושבת שהייתי חווה את זה בדרך אחרת.

      מחכה להמשך.

      לי הסידור מחמיא. תודה רבה לך

       

      צטט: רוקמת התחרה 2009-08-31 13:21:06


      כוכב לחבר עקר שלי

       

      תמשיך לטייל איתנו בעולם

      איך את יודעת שאני עקר?

      תודה רבה מיכל, אמשיך ככל שאוכל

       

      צטט: pinkason1 2009-08-31 11:39:06

      * יפה מאוד אהבתי שבוע טוב

       

      בא לי להעיף לך את הקלטת הזו והמצלמה ולסובב לך את כובע המצחייה

      ולשרוט את התקליט הזה של "יפה אהבתי שבוע טוב"

      נקרא כאילו הודעה מוקלטת. :)) תודה

      צטט: טהור 2009-08-31 11:18:12


      הוקסמתי  מהכתיבה ,מהתמונות  ומארוחת -הבוקר

      כייף כרגיל לקרוא ממך שכך. תודה

       

      צטט: פריצת דיסק (פוקי) 2009-08-31 11:09:19

      כרגיל... עושה חשק לעזוב הכל ולצאת למסע..

       חח ח נפלא שכך. תודה רבה

       

      צטט: ron294 2009-08-31 10:30:22


      אכן בעבורך אין המחר של כל האחרים, אתה משוטט באין סוף הירוק בעוד אני נשרף בשרב הגאוגרפי- חברתי של ישראל.

       

      אין ולא יהיה עוד לעולם. אבל אני כאן באותו מרחב. אם תזדקק שרוק ואבוא לעזור. 

      צטט: ענת ישראלי 2009-08-31 10:02:16

      *קוראת אותך ונהנת .....איזה עולם??!!!

      תודה רבה. אדיר העולם הזה

       

      צטט: מ*כל 2009-08-31 09:19:48

      נהניתי לטעום ולהריח ולדמיין את המסע שלך :))

      אני רק מאושר שכך. תודה רבה מיכל.

       

      צטט: ilana shir 2009-08-31 08:10:24


      היי

      מרתק לקרוא את החוויות שלך.

      לפעמים מעורר קנאה , אפילו שברור לי שבחיים לא הייתי עושה טיול כזה.

       

      תודה רבה אילנה. אל תגידי, החיים מפתיעים תמיד. 

      צטט: אליקו 1 2009-08-31 08:02:22

      אין ספק כי בנית לעצמך כאן קהל קוראים אדוק דרור, ואני מניח שכולם, כולל אותי, נמתין בעניין רב לפרק הבא של המסע החשוב הזה בחייך.

      יום מעולה.

       

      הקהל בונה אותי ומגיעה לו ברכה. אכן מסע חשוב בחיי, ובחיי כולנו אני מעיז לחשוב.

      תודה רבה

       

      צטט: אביה אחת 2009-08-31 07:56:49


      הטרמילר -

      אני מודה לך כל פעם מחדש

      על המסעות שאני "מצטרפת" אליך

      ממקום מושבי פה

      כמו תמיד יופי של פוסט -

      תודה

       

       

      אשוב

      אני מקווה שהמסע עושה לך טוב ומרחקי אותך מהשגרה הקשה לעיתים תכופות בשנים האחרונות. רק בריאות ותודה רבה לך 

       

      צטט: naomi P 2009-08-31 07:46:52

      נשיקה

      :)

       

      צטט: guitarwoman 2009-08-31 07:46:28

      משום מה, החזרת אותי לשנות ה-70, אני מגיעה לארץ כתיירת מטיילת בשוק ונופלת בכל פח אפשרי...(מתוך הנאה ותמימות), לא הרגשתי פריירית עד שלא אמרו לי שאני כזו....

      אתה יודע שאני נהנית מהמסע שלך ועוד אעשה אחד כזה, באחד הימים.

      *

      יודע. תודה רבה אן

       

      צטט: ami10 2009-08-31 07:22:19


      *

       

      :)

      צטט: Gfaus 2009-08-31 07:10:43

      נהנתי מכל שורה .. חוויות של פעם בחיים

      מפרגן לך (*)

      תודה רבה לך ידידי

       

      צטט: אור2009 2009-08-31 07:09:57

      הכי אוהבת את התמונות.

      כבר התרגלתי לכתיבתך ,מתחילה להתרגל גם לאורך הסיפור ונהינת.

      כל הכבוד לך ולטיוליך.

       

      ח  ח חחח   הכי אוהב את המשקפיים, התרגלתי לתגובותייך

      ומתחיל להתרגל אליהן ומחייך.

      כבוד שאת אתנו במסע. תודה רבה רבה

       

      צטט: forte nina 2009-08-31 07:03:50



      שמחת אותי עם סיפורים על מקומיים
       מנהגי השווקים מזכירים קצת את שלנו
      אבל חייכת אותי ,כי המיקוח שלך
      הזכיר לי קטע מוטרף בסרט של מונטי פייטון
      -בראיין כוכב עליון- ששם משוחזר שוק כנעני
      בישראל בתקופת הולדתו של ישו .מומלץ.
      והתירסים?לא צילמת?מסקרן לראות את הגוונים
      לבן דודי יש חווה בוטאנית מהידועות בהונדורס
      ואני זוכרת שהוא יבא לארץ את הבננות האדומות.
      זה היה מדהים,אך הצרכן הישראלי לא גילה התלהבות יתירה.
      גם צילומי מקומיים ושווקים בכלל,אשמח תמיד לראות.

      לדאבוני לא צילמתי את הזבל הזה, צהוב קשה ולא טעים.

      בפרו מדהים קסום טעים בצורה בלתי רגילה , צילמתי :))

       

      חחח..., בננה אדומה. אגב את הונדורס דילגתי...

      בין יתר מעשיי, בין השנים 86-89 ניהלתי את שיווק התמרים והבננות מישראל לחו"ל.  

       

      בשנים 83- 85 עסקתי בקידום מכירות של הבננה האדומה לשווקי חו"ל.

      קיבוץ גינוסר החל בנסיונות גידול הבננה האדומה, נדמה לי ששמו של המגדל האחראי היה גיל.

      בכל אופן כשלון מסחרי מוחלט. בכלל, בננות ייצאנו לויסות השוק המקומי בלבד.

       

        1/9/09 00:59:


      טרמילרי מוצ'ילרי

      אתה יודע שאני לא צ'קרנית

      כי זה חוסם צ'אקרות להיות צ'קרן...

      לכן, לא אצ'קר שקראתי

      אבל אגיד שניסיתי,

      פעם ראשונה הייתי בעבודה והיה ארוך לי מדי,

      אז לא קראתי רק כיכבתי.

      פעם שניה שוב ניסיתי....

      והילדים פה צרחו: "אמאאאאאאאאאא

      הבטחת לקנות לנו ספרים"

      נשבעת שהרתחתי מים לקפה ועכשיו

      מצאתי את הכוס על השיש....אפילו לא היה

      לי זמן למזוג ת'מים....(אוך כמה חשמל אני אשלם החודש).

      ועכשיו שוב...פה...אבל...אני צריכה גם לישון,

      מחר בה"ס...אוף איך אני שונאת להעיר את כולם בבוקר

      הלך לי על החופש של הבקרים.

      קיצר, לא קראתי....עדיין!

      מחר, אגיב לעניין.

      איך אני בתור אמיתית?

      הא?

      שפי מאצ'קלון שלא מצ'קרת אפ'פם.

       

      צטט: הדרור מספרת-סיפורים 2009-08-31 06:59:44

      צטט: דסיקה 2009-08-31 06:52:35

       

      קראתי ורותקתי למסך למשך דקות ארוכות, אתה כותב נפלא

      ולי לא נותר רק לככב * כבר מחכה להמשך..

      אגב התמונות מדהימות. תודה

       

       

      *

      מסכימה עם כל מילה.

       

      כייף

       

      צטט: shabat shalom 2009-08-31 06:58:09

      מצטרף לקוראיך, בגעגועים.

      טיילנו (השותפה שלי ואני כשהיינו בני 35) במקסיקו וגואטמלה, לזמנים קצובים, תוך חזרה לחיים הנורמלים מדי פעם.

      יבשת מדהימה ומסכנה. רק שם, במרכז ודרום אמריקה אפשר להעריך ולאהוב את מה שיש לנו (בזמנים נורמליים).

      :) מבין אותך. תודה רבה שהצטרפת

       

      צטט: דסיקה 2009-08-31 06:52:35

       

      קראתי ורותקתי למסך למשך דקות ארוכות, אתה כותב נפלא

      ולי לא נותר רק לככב * כבר מחכה להמשך..

      אגב התמונות מדהימות. תודה

       

      שמח שכך ואת נהנית אתנו במסע, להתראות ותודה רבה דס

       

      צטט: נסים גבאי 2009-08-31 06:30:57


      מצטרף לכל הנהנים מכתיבתך היפה

      יפה לי שכך, תודה רבה

       

      צטט: שחף ה. 2009-08-31 05:47:57


      בוקר טוב, עולם

      לילה טוב גם, ותודה לך אדם

       

      צטט: arnonoshri 2009-08-31 05:32:42


      כל הכבוד, מה לא עושים למען האומה, מזל שיש מי שמוכן לעשות את העבודה המלוכלכת, עלה והצלח.

      את מגיב כאן לפוסט 37 הקודם, תודה רבה.

       

      צטט: ruthy 2009-08-31 05:09:13


      מעניין ומענג כרגיל

      תודה

      נהדר, תודה רבה רותי

       

      צטט: מרוית באהבה... 2009-08-31 03:53:59

      אתה פשוט מקסים.

      כל פעם מחדש אתה מאתגר יפה בסיפורך...

      *

       

      תודה רבה לך רוית

      צטט: מדהימה50 2009-08-31 03:07:48

      הייתי

      קראתי

      נהנתי

      פורשת לישון

      כמו סיפור לפני השינה :)

      לילה טוב

       

      עבר לילה ויום והנה אני שוב יושב כינשוף ועונה  בכבוד

      יופי לי, תודה

       

      צטט: ענף 2009-08-31 03:06:33


      שלוש לפנות בוקר ואני קורא

      את החויות שלך.

      כייף

      עוד מעט אלך לישון אם תרצה הרגל

      ויהיה לי על מה לחלום.

      אני ממקווה שהרגל נרדמת לפניך ותוכל לישון מוקדם היום, תודה לך יודה ולהתראות

       

      צטט: o historia 2009-08-31 02:34:28

      mamshich lechakot la sefer

      nechmad meod

      חכה חכה סקיפר. בסוף תראה אותו

       

        31/8/09 21:08:


      הצילום שלך בערסל, מול ה"זרם החזק",

      פלוס המבט ה"מדושן" שלך, פשוט מעבירים

      את החוויה, כמעט כמו כל הפוסט עצמו...

      חיוך

      שמע, האינדיאנית ההיא?, יכלה להעביר

      "אימון" לכמה מאמנים כאן...

      צוחק

        31/8/09 19:23:


      אתה יודע, דרור, מה ההבדל בין מטייל לתייר? מטייל רואה את מה שנקרה לפניו. תייר רואה את מה שהוא בא לראות מלכתחילה.

       

      אם יש הגדרה למושג טיול אמיתי, כזה שלא רק נועד רק לראות אלא גם בעיקר לטעום אוירה ולספוג חוויות, הפוסט הזה מהווה דוגמא מצויינת. 

       

      אהרון.

        31/8/09 19:08:

      כתוב מקסים על מקומות מקסימים והצילומים ממש טובים!

      תודה ו*

      לאה

        31/8/09 18:03:

      החלטת לשגע אותנו..הא??

       מה דעתך על צירוף "ספורטיבים" נוספים "למועדון שלך??

      תרשום אותי...

      בנוסף לכל "הצרות" אתה גם כותב יפה...

      בטי

       

       

        31/8/09 17:09:
      מקווה שאתה עושה משהו עם הפרסומים האלה מעבר לקפה *
        31/8/09 17:02:


      כל הכבוד אתה גבר כלבבי רק שאני ממש מקנאה בך : מתה לצאת לשלושה שבועות לוויטנאם וזאת ,כמעט משימה בלתי אפשרית

      בגלאי חמישים כשאתה אשה קשה למצוא פרטנרים בראש צעיר שרוצים לעשות טיול טרמילאים ......אולי יש בכל זאת כאלה רק שאני עדין לא מוצאת אותם.

      מעצם היותי אדם ממין נקבה חושבני שיתר טוב לצאת עם שותף/שותפה גם לדעתי יותר נעים שיש עם מי לחלוק חויות.

       אשמח לטיפים בנושא "טרמילאי"

      רלי

        31/8/09 16:50:

      כוכב של הערצה לסוחרת התירסים הנחושה...( :
        31/8/09 16:30:


      מבטיחה לעצמי לצאת לפחות לחילק מהמקומות שטיילת,,, האיזור קסום ומכושף בעיניי פיראי ומדהים ביופיו,,,

      *

        31/8/09 16:28:

      צמאה לעוד תמונות

      נהדר  פוזית*

       

        31/8/09 16:26:
      סיפור מרתק, כתוב היטב והתמונות...*
        31/8/09 16:22:

      סיפוריך ותמונותיך מעוררים תיאבון גדול

      לנסיעות בעולמו הגדול.

      תודה.

       

        31/8/09 15:22:
      מסקנה - לא יוצאת יותר לקניות בלעדיך ! ב ר ו ר . . .
        31/8/09 14:51:

      כתיבתך ממש לוקחת אותי למסעך..

      ריתקת אותי..

      המשך..

      ושנה קסומה בדרך!

        31/8/09 14:23:


      תמונות הנוף - גן עדן של ממש....

      הכתיבה - משובחת.....

      התאורים - מעוררים אצלי זיכרון מהעבר (ואני רק טעמתי ולא מיציתי כמוך את המקום!!!!!)

      מה צריך עוד הבן-אדם?

      נ ה ד ר   !

        31/8/09 13:53:


      הסידור הזה נראה לי נפלא.

      אני מטיילת איתך מהבית.

      מרתק ונפלא.

      תענוג אמיתי להצטרף אליך.

      אתה מעביר חוויה נפלאה בצורה נהדרת שלא חושבת שהייתי חווה את זה בדרך אחרת.

      מחכה להמשך.

        31/8/09 13:21:


      כוכב לחבר עקר שלי

       

      תמשיך לטייל איתנו בעולם

        31/8/09 11:39:
      * יפה מאוד אהבתי שבוע טוב
        31/8/09 11:18:

      הוקסמתי  מהכתיבה ,מהתמונות  ומארוחת -הבוקר
      כרגיל... עושה חשק לעזוב הכל ולצאת למסע..
        31/8/09 10:30:

      אכן בעבורך אין המחר של כל האחרים, אתה משוטט באין סוף הירוק בעוד אני נשרף בשרב הגאוגרפי- חברתי של ישראל.
        31/8/09 10:02:
      *קוראת אותך ונהנת .....איזה עולם??!!!
        31/8/09 09:19:
      נהניתי לטעום ולהריח ולדמיין את המסע שלך :))
        31/8/09 08:10:


      היי

      מרתק לקרוא את החוויות שלך.

      לפעמים מעורר קנאה , אפילו שברור לי שבחיים לא הייתי עושה טיול כזה.

       

        31/8/09 08:02:

      אין ספק כי בנית לעצמך כאן קהל קוראים אדוק דרור, ואני מניח שכולם, כולל אותי, נמתין בעניין רב לפרק הבא של המסע החשוב הזה בחייך.

      יום מעולה.

       

        31/8/09 07:56:


      הטרמילר -

      אני מודה לך כל פעם מחדש

      על המסעות שאני "מצטרפת" אליך

      ממקום מושבי פה

      כמו תמיד יופי של פוסט -

      תודה

       

       

      אשוב

        31/8/09 07:46:
      נשיקה
        31/8/09 07:46:

      משום מה, החזרת אותי לשנות ה-70, אני מגיעה לארץ כתיירת מטיילת בשוק ונופלת בכל פח אפשרי...(מתוך הנאה ותמימות), לא הרגשתי פריירית עד שלא אמרו לי שאני כזו....

      אתה יודע שאני נהנית מהמסע שלך ועוד אעשה אחד כזה, באחד הימים.

      *

        31/8/09 07:22:

      *
        31/8/09 07:10:

      נהנתי מכל שורה .. חוויות של פעם בחיים

      מפרגן לך (*)

        31/8/09 07:09:

      הכי אוהבת את התמונות.

      כבר התרגלתי לכתיבתך ,מתחילה להתרגל גם לאורך הסיפור ונהינת.

      כל הכבוד לך ולטיוליך.

       

        31/8/09 07:03:


      שמחת אותי עם סיפורים על מקומיים
       מנהגי השווקים מזכירים קצת את שלנו
      אבל חייכת אותי ,כי המיקוח שלך
      הזכיר לי קטע מוטרף בסרט של מונטי פייטון
      -בראיין כוכב עליון- ששם משוחזר שוק כנעני
      בישראל בתקופת הולדתו של ישו .מומלץ.
      והתירסים?לא צילמת?מסקרן לראות את הגוונים
      לבן דודי יש חווה בוטאנית מהידועות בהונדורס
      ואני זוכרת שהוא יבא לארץ את הבננות האדומות.
      זה היה מדהים,אך הצרכן הישראלי לא גילה התלהבות יתירה.
      גם צילומי מקומיים ושווקים בכלל,אשמח תמיד לראות.
       

      צטט: דסיקה 2009-08-31 06:52:35

       

      קראתי ורותקתי למסך למשך דקות ארוכות, אתה כותב נפלא

      ולי לא נותר רק לככב * כבר מחכה להמשך..

      אגב התמונות מדהימות. תודה

       

       

      *

      מסכימה עם כל מילה.

       

        31/8/09 06:58:

      מצטרף לקוראיך, בגעגועים.

      טיילנו (השותפה שלי ואני כשהיינו בני 35) במקסיקו וגואטמלה, לזמנים קצובים, תוך חזרה לחיים הנורמלים מדי פעם.

      יבשת מדהימה ומסכנה. רק שם, במרכז ודרום אמריקה אפשר להעריך ולאהוב את מה שיש לנו (בזמנים נורמליים).

        31/8/09 06:52:

       

      קראתי ורותקתי למסך למשך דקות ארוכות, אתה כותב נפלא

      ולי לא נותר רק לככב * כבר מחכה להמשך..

      אגב התמונות מדהימות. תודה

       

        31/8/09 06:30:

      מצטרף לכל הנהנים מכתיבתך היפה
        31/8/09 05:47:

      בוקר טוב, עולם
        31/8/09 05:32:

      כל הכבוד, מה לא עושים למען האומה, מזל שיש מי שמוכן לעשות את העבודה המלוכלכת, עלה והצלח.
        31/8/09 05:09:


      מעניין ומענג כרגיל

      תודה

        31/8/09 03:53:

      אתה פשוט מקסים.

      כל פעם מחדש אתה מאתגר יפה בסיפורך...

      *

        31/8/09 03:07:

      הייתי

      קראתי

      נהנתי

      פורשת לישון

      כמו סיפור לפני השינה :)

      לילה טוב

       

        31/8/09 03:06:


      שלוש לפנות בוקר ואני קורא

      את החויות שלך.

      כייף

      עוד מעט אלך לישון אם תרצה הרגל

      ויהיה לי על מה לחלום.

        31/8/09 02:34:


      mamshich lechakot la sefer

      nechmad meod

        31/8/09 02:09:

      צטט: OR37 2009-08-31 01:44:13

      לא להאמין כמה חוויות יש לבנאדם אחד!

      מה שכן הכי כייף זה לחזור לכרית הנעימה והרכה.

      כל הכבוד על התעוזה צריך ממש לאהוב את זה כדי לחוות

      אני חושבת שלי למשל יהיה קשה לאורך זמן - אולי פעם פעמיים כזה טיול בשביל שיהיה מה לספר לנכדים אבל אצלך זו ממש דרך חיים וזה מדהים!

       

      משכפל פשוט משכפל. עכשיו אלך לכרית.

      נכון לי לעשות שוב טיול דומה עם זוגתי שתחיה, אבל זה יהיה הממצה.

      יש מה לספר לחברים ולילדים.

      לנכדים ?! לא יודע אם ישבו להקשיב מה עשה "סבא טרמילר" פעם...

       

      לא, לא דרך חיים היא, אלא הכתיבה את הדרך, היא היא דרך חיים נפלאה בינתיים...

      תודה לך אור, כבי אותו ולכי לישון :)) 

       

        31/8/09 01:57:

      צטט: אלעד קורן 2009-08-31 01:46:25

      צטט: ורד פארלי קורן 2009-08-31 01:40:10

      האמת אתה מעצבן אותי.

      אתה כותב כל כך יפה על מקומות נהדרים כאלה מטייל לך בעולם כאילו אין מחר....

      קצת רחמים על אנשים עובדים

      אני כדי לתכנן טיול של שבועיים צריכה לאפסן שישה לבקש חופש מהאנושות הקרובה ואתה מה ?אין לך בית?  תחזור קצת למציאות הישראלית הקרובה ותן מנוחה לעייפים.רק מלקרוא אותך אני ירוקה ועייפה.

       

      אין לי אלא להסכים עם תגובתה של אשתי שתחייה...:)

      *

       

      זה מעצבן ?

      לא יודע מה לומר אני קצת המום איך הצלחתי לעצבן במקום להנעים...

      אחשוב על חומר מרגיע.

      בינתיים התחבקו לכם ושנו כי מחר השישיה יוצאת ללימודים וזה 12 סנדביצ'ים כלומר לקום בחמש וחצי...

      וזההההה מעצבן!

      :))

        31/8/09 01:46:

      צטט: ורד פארלי קורן 2009-08-31 01:40:10

      האמת אתה מעצבן אותי.

      אתה כותב כל כך יפה על מקומות נהדרים כאלה מטייל לך בעולם כאילו אין מחר....

      קצת רחמים על אנשים עובדים

      אני כדי לתכנן טיול של שבועיים צריכה לאפסן שישה לבקש חופש מהאנושות הקרובה ואתה מה ?אין לך בית?  תחזור קצת למציאות הישראלית הקרובה ותן מנוחה לעייפים.רק מלקרוא אותך אני ירוקה ועייפה.

       

      אין לי אלא להסכים עם תגובתה של אשתי שתחייה...:)

      *

        31/8/09 01:44:

      לא להאמין כמה חוויות יש לבנאדם אחד!

      מה שכן הכי כייף זה לחזור לכרית הנעימה והרכה.

      כל הכבוד על התעוזה צריך ממש לאהוב את זה כדי לחוות

      אני חושבת שלי למשל יהיה קשה לאורך זמן - אולי פעם פעמיים כזה טיול בשביל שיהיה מה לספר לנכדים אבל אצלך זו ממש דרך חיים וזה מדהים!

        31/8/09 01:40:

      האמת אתה מעצבן אותי.

      אתה כותב כל כך יפה על מקומות נהדרים כאלה מטייל לך בעולם כאילו אין מחר....

      קצת רחמים על אנשים עובדים

      אני כדי לתכנן טיול של שבועיים צריכה לאפסן שישה לבקש חופש מהאנושות הקרובה ואתה מה ?אין לך בית?  תחזור קצת למציאות הישראלית הקרובה ותן מנוחה לעייפים.רק מלקרוא אותך אני ירוקה ועייפה.

      פרופיל

      הטרמילר The Tarmiler
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון