| לְאָט לאָט עַל מַסַךְ עַפְעַפַּי
וַאֲנִי שׁוֹאֶלֶת אֶת עַצְמִי הַשְׁאֵלָה בָּאָה יַחַד עִם הַהַכָּרָה. בַּחוּץ, בָּרוּחַ הַקָרָה, פִּתְאוֹם הִצְטַמְרַרְתִי כּוּלִי אֲפִילוּ כַּף רַגְלִי הִצְטַמְרְרָה גַלִים גַלִים עָבְרוּ בִּבְשָׂרִי בַּחוּץ, בָּרוּחַ הַקָרָה.
פִּטְמָתֵךְ הַזְקוּרָה הֶאֱפִילָה קַלוֹת אֶת שִׂמְלַת הַפִּשְׁתָן הַצְחוֹרָה בְּסוֹף הַמַעֲלֶה הַקַמוּר שֶׁל שַׁדֵךְ הַשְׂמָאלִי שֶׁהַשֶׁמֶשׁ הֵאִירָה דֶרֶךְ שִׂמְלַת הַפִּשְתָן הַצְחוֹרָה רִישׁוּם זָהָב.
כַּמַה הַיוֹפִי הָזֶה כָּאַב בִּקְצוֹת הָרֶחֶם אֵיךְ נָגְעוּ אֶצְבָּעוֹת הַעֲצַבִּים שֶׁהִתְמַסְרוּ לְהִתְכַּוְוצוּיוֹת עוֹנֶג סְמוּיוֹת.
מוּל חֲרָכֵי הַתְרִיס הַפְּתוּחִים לַשֶׁמֶשׁ, בַּמְעָרָה שֶׁלָךְ, שֶׁבַּה נַתַת קוֹלֵךְ בַּחַלִילִית אַלְט וְהֵגַשְׁתְ לִי מַסֵכוֹת מוּקְדָשׁוֹת כִּתְשׁוּרָה אֵיזוֹ תְמוּרָה נַתַתִי לָךְ? מְבוּכָתֵךְ תַחַת מַבָּטִי בִּיקַשְׁתִי לִרְאוֹתֵךְ לְאָט וְאַת תְזָזִית.
אֲנִי בּגַנִי, וְאַתְ מוּל עֵינַי בְּדֶלֶת הַזְכוּכִית הַמַפְרִידָה אֶת הָעוֹלָם מִגַנִי חֲרָכֵי הַתְרִיס מְאִירִים אֶת גַבֵּךְ יְכוֹלָה לְהַעֲבִיר עֲלַיִךְ אֶת מַבַּטִי לְאָט לאָט עַל מַסַךְ עַפְעַפַּי רַעַד עוֹבֵר בִּנְחִירַי כְּאִילוּ עָבַר בַּהֵם הֶבֶל גוּפֵךְ לְיַדִי אַחֲרֵי שֶׁהִתְקַלַחְתְ וּפָנַיִךְ כְּיַלְדָה קְטָנָה.
רַעֲמַת הַפֶּרֶא רַכָּה אֲרוּגָה חוּטֵי כֶּסֶף בּוֹדְדִים בְּקַו הַמֶצַח, מִצְחֵךְ הַמַלְבֵּנִי כְּפִתְחָה שֶׁל תֵיבַת אוֹצָרוֹת נְדִירִים סוֹגֵר עַל מַחְשְבוֹתַיִיךְ, וְעֵינַיִיךְ הַמוּגְזָמוֹת, שֶׁאַךְ זֶה לָמְדוּ לְהֵישִׁיר מַבַּט, הֵישִׁירוּ, וּבַהֵן פְּגִיעוּת שֶל אִשָׁה הֲדוּרָה, שׁוֹדֶדֶת-יַם בִּפְרָטִיוּת חַדְרָה, וּסְבִיבָן, סְבִיב עַינַיִיךְ הַכֵּהוֹת וּסְבִיב מַבַּטָן הַבָּהִיר רִיַסִייךְ כְּשׁוּרַת רַקְדָנִיוֹת דַקוֹת וַאֲרוּכּוֹת.
וַאֲנִי רָאִיתִי, וּבַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אֲנִי מְבִינָה שֶׁעַצְמוֹת לְחַיַיִךְ הַגְבוֹהוֹת וּלְחַיַיִךְ הַשְׁקוּעוֹת בְּתוֹכָן וְסַנְטֵרֵךְ הָעַז עַל גוּמָתוֹ, וּפִיךְ הַרָחָב וּשְׂפָתַיִיךְ הַדַקוֹת, קוֹרְצוּ מִגוּלְגוֹלֶת אַחֶרֶת, קְטָנָה. שֶׁעָמַדְתְ לְפָנַי בְּגוּלְגוֹלֶת חֲשוּפָה
אַיי, אֲהוּבָתִי הַיָפָה, אַיי הַמְכַשֵׁפָה זֶה הַקוּשָׁאן – It takes one to know one
לַהֲגֵך הַמִסְתַנֵן מִבֵּין שִׁינַיִיךְ בְּזֶרֶם סָדוּר וּמוּשְׂכָּל מִתְגַלְגֵל עַל לְשׁוֹנֵךְ הַזְרִיזָה, כְּמוֹ פָּנַיִיךְ לא מַסְתִיר אֶת הָאַלְט מִתְגַעֲגֵעַ, מְפַכֶּה מִן הַחַלִילִית
אַיי, לִילִית. הַדְמָעוֹת שֶׁהֵצִיפוּ פִּתְאוֹם אֶת עֵינַיִיךְ, מֵי הַשָׁפִיר הַחֲמוּלִים.
הִנֵה כְּתֵפַיִיךְ מִתְעַגְלוֹת, אֲנִי רוֹאָה אֶת שְׁתֵיהֵן בְּבַת אַחַת מִתְלַכְּדוֹת אֶל צַוָוארֵךְ כְּמוֹ כַּד יְוָונִי, עֲדַיִין חֶרֶס בַּר. אִם תְבַקְשִׁי, אֲצַיֵיר לָךְ עֲלָיו בִּלְשׁוֹן מִכְּחוֹלִי קְדֵשׁוֹת בְּשַׁעֲשׁוּעֵיהֵן אוֹ צֵיד אַיָילִים.
כְּבָר עַכְשָׁיו בְּפִי מְתִיקוּת נְדִירָה
©כל הזכויות שמורות לשושי שמיר
|
תגובות (98)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
דייב,
תודה על המלים החמות
שושי
תודה, עודד:)
שושי
ירמיק היקר,
תודה מקרב לב על המלים החמות כל כך
ואני שמחה שאהבת את השיר
ושהיה לך מקור לעונג כזה
שושי
שושי יקרה
לכל המלינים על אורכו נהר אהבה זה,
אין מידות לאירוטיקה לכל גווניה, אין
מידות לאהבה וערגה, גם אילו היית מוסיפה
אלף שורות הייתי בצמא יונק, נפלא ואדיר
אי אפשר ללא תשורה שמיימית.
בברכה חמה - ירמיק
מאוד מאוד תודה
שושי
מְאוֹד יָפֶה!
מְאוֹד מְאוֹד!
תודה אפרת,
נו, ועל מי?
איזו אירוטיקה !!
בכל שורה חשבתי על מי מדובר
עד הסיום
אפרת*
תודה, רותישקה
את כותבת ממש מקצועית,
כל כך עמוק ומרגש.
זה מה שניסיתי להגיד בכל מיני צורות.
כשהשתמשתי בביטוי נשגב.
ולולה אמרה את זה פשוט.
מעריצה את שתיכן.
תודה רבה ואפל
מה, לא רואים שאני ליידי?
תודה וחיבוק עז בחזרה, ציפור
שושי
יפה !!
שזה מגיע לאירוטיקה אני תמיד בעד
יום נפלא
שושי יקרה,
וכשקראתי , התרגשתי "האישה הפראית" שבך הופיעה מולי במלוא חושניותה.
תודה לך על הביטוי הקסום והזרימה.
הידד לאישה הפראית שבך.
חיבוק ,
ציפור אש-הרון
תמרה יקרה, תודה שקראת שוב ושוב ותודה שאהבת.
אני חושבת שבכל שיר רב הנסתר על הגלוי,
חיבוק
שושי
שושי יקירה
קראתי מספר פעמים
ורגעים - זה התגלה
ולרגעים אחרים - זה הסתתר
הדימויים שלך
מלאי אהבה, אירוטיות והדר
רב הנסתר על הגלוי כאן - עבורי.
תודה לך .
תודה רבה לולה, על המחמאות והאהבה
שושי
תודה גילה
קראתי פעמיים ולטעמי היצירה מתארת אהבת נשים, אלא אם הכוונה לדואט עצמי.
הרומנטיקה והאירוטיקה שזורות יחדיו לכל אורכה, ואני פשוט נדהמת מן היופי השופע בה.
שיר הילה לאהבה באשר היא.
שאפו על היכולת והכישרון!
לולה
שמעון, לפני הכל - תודה רבה.
נראה לי שחוץ מהבית השלישי, המדברת יכלה להיות מדבר.
נראה לי שהחופש כאן הוא דווקא להיות גם וגם.
שושי
שושי . השיר כל כך יפה וחכם, ועבורי ולהבנתי מגדיר היטב את המושג שירה נשית (וכן מעשה מרכבה של ציירת רגישה) - כל מה שאיני יודע לעשות בשיר מצוי כאן.
שולח את מלא הערכתי ושמץ - של קנאתי.
*
רווית יקרה
תודה על המלים המלבבות ועל הזר המלבלב
שושי
יקירתי.
פשוט wow...
יופי של כתיבה.
יופי של שיר.
אהבתי...(-:
תודה למלאך על מלים חמות
שושי
כְּבָר עַכְשָׁיו בְּפִי מְתִיקוּת נְדִירָה
וכעת השארת מתיקות שירך ומילותייך...
שירה מתוקה מתוקה....*
תודה, חומד, על המחמאה והכוכב:)
וגם בפי מתיקות מרוגשת משיר נפלא,,
מלא חושניות מעודנת..
*
תודה דסיקה
תודה לך, לאה, אני שמחה שאהבת את השיר
אִם תְבַקְשִׁי,
אֲצַיֵיר לָךְ עֲלָיו בִּלְשׁוֹן מִכְּחוֹלִי
קְדֵשׁוֹת בְּשַׁעֲשׁוּעֵיהֵן אוֹ צֵיד אַיָילִים.
*מ ע ו ל ה.
אַיי, אֲהוּבָתִי הַיָפָה, אַיי הַמְכַשֵׁפָה
זֶה הַקוּשָׁאן –
שיר מורכב אך רגיש מאוד ויפה להפליא שושי. תודה על כל נפתוליו ועל כל התפניות המסקרנות שלו. אשוב מחר שושי
לאה
דבי, תודה על המלים החמות. אני שמחה שאהבת את השיר
ואת השורות האלה במיוחד.
שושי
שושי,
התיאורים בשיר מקסימים וסוחפים,
נהניתי ינסחפתי עם שורות השיר,
ומכולן אהבתי את השורות שהקדשת לעיניים.
סְבִיב עַינַיִיךְ הַכֵּהוֹת וּסְבִיב מַבַּטָן הַבָּהִיר
רִיַסִייךְ כְּשׁוּרַת רַקְדָנִיוֹת דַקוֹת וַאֲרוּכּוֹת.
וואו, תודה לך!
שושי יקרה,
שיר אירוטי המרטיט את הגוף, את הלב, את הנפש,
איזו יכולת מדהימה לגעת בקצות עצבי העונג,
לגעת בדקויות הנשיות האירוטיות
התחושות הנדירות - שרק אישה יכולה לחוש אותן.
יש כאן תיאור מדויק של גוף המתמסר לעונגו,
הולך איתו עד הסוף ויוצר בתוכו חיים,
מתעגל חיים, בורא חיים.
תודה עליו.
תודה גליה, חברתי החדשה,
עד עתה הייתי מודעת לחיבור בין נגיעה לגע-גוע, ודרכך פתאום גיליתי-
עונג - נוגע
תודה
יהודית יקרה,
שוב אני רוצה לומר לך שאת כותבת שירה על שירה, ותודה כל כך תודה.
אני קוראת את דברייך ונפתחות לי דרכים נוספות לשיר הזה.
ממש כמו שאמר בורחס, שכל קורא/ת יוצר/ת עוד שכבה לטקסט,
ואני, בת מזל שכמותי, אפילו יש לי ההזדמנות לקרוא
את השכבה הנוספת הזאת.
חיבוק גדול
שושי
תודה לך על קריאתך
תודדדדה
שושי
היי שושי
לומדת אותך דרך יצירותייך
החושניות פורצת מעוררת ונוגעת.....
גליה
הַדְמָעוֹת שֶׁהֵצִיפוּ פִּתְאוֹם אֶת עֵינַיִיךְ,
מֵי הַשָׁפִיר הַחֲמוּלִים.
הִנֵה כְּתֵפַיִיךְ מִתְעַגְלוֹת,
אֲנִי רוֹאָה אֶת שְׁתֵיהֵן בְּבַת אַחַת
מִתְלַכְּדוֹת אֶל צַוָוארֵךְ כְּמוֹ כַּד יְוָונִי,
עֲדַיִין חֶרֶס בַּר.
אִם תְבַקְשִׁי,
אֲצַיֵיר לָךְ עֲלָיו בִּלְשׁוֹן מִכְּחוֹלִי
קְדֵשׁוֹת בְּשַׁעֲשׁוּעֵיהֵן אוֹ צֵיד אַיָילִים.
שאלתי את עצמי איך נפשך הצטמררה ולמה? האם סף ההכרה הנמהל כמסך על עפעפייך הוא בגדר חלום בלבד. וחייבת להגיד לך שקראתי את השיר פעמיים ובשתי הפעמים ראיתי לפני תמונות מצויירות במילים. אהבתי בציוריות הזאת את השפה, את הלשון הגבוהה והלא מוכרת כאן בשירים של אחרים. וזה הייחוד שלך שושי, לדבר ולכתוב בשפה שהדמעות הן שקופות ומי השפיר חמולים. יש יסוד של מים מטהר בין המילים. ואולי השיח הזה עם בת הלילה- לילית הוא שיח של חלום. כי יש כאן רמזים לשיחה בין אם לבת ואני הייתי מעדיפה להשאר בין החלום הנחלם לבין בת הלילה המופיעה בו. דיאלוג מיסטי בין המעורפל לבהיר, בין הנפש לתאוות הגוף. שובל של כוכבים הייתי נותנת לשיר הזה, אך מאפשרים לי רק אחד. התענגתי מהשפה, מהכתיבה. פשוט התמוגגתי.
שולחת לך חיבוק מואר ונשיקות
תודה
יהודית
יפה מאוד
תודה רבה יקרה!!!
חזקקקקק!
אהבתי פוזית*
ממך יקירתי? נשגב ממך?
אין נשגב ממך
לא ממש חידתי
אך אהבה בשירך
היא כזאת יפה
ארוטית ונשגבת גם יחד
ואולי נשגבת גם ממני.
מיכאל,
תודה. באמת זה שיר כזה, שקצת עולה על גדותיו. זה מי שהו.
שמחה שנגע לך
שושי
קסומה את בעצמך!
תודה, אני שמחה שאהבת את השיר הזה
שושי
לאה יקרה, תודה על דברייך.
אין ספק שהחיים פועמים כך - כיווץ והרפייה, כמו הלב וכמו מנגנונים אחרים:)
השיר הזה דווקא די אופייני לי, אבל קצת קשה להעלות כאן סוג כזה של שירה -
ארוך ומורכב.
שושי
שירך יפה , נוגע ומלא דמיון ורגש, אך יש כאן קצת גדש.
*
הִנֵה כְּתֵפַיִיךְ מִתְעַגְלוֹת,
אֲנִי רוֹאָה אֶת שְׁתֵיהֵן בְּבַת אַחַת
מִתְלַכְּדוֹת אֶל צַוָוארֵךְ כְּמוֹ כַּד יְוָונִי,
עֲדַיִין חֶרֶס בַּר.
אִם תְבַקְשִׁי,
אֲצַיֵיר לָךְ עֲלָיו בִּלְשׁוֹן מִכְּחוֹלִי
קְדֵשׁוֹת בְּשַׁעֲשׁוּעֵיהֵן אוֹ צֵיד אַיָילִים.
כְּבָר עַכְשָׁיו בְּפִי מְתִיקוּת נְדִירָה
מה עוד אפשר להוסיף לבוהק פניני שפתייך, אומרים כי משוררים לא יודעים לפרגן למשוררים אחרים, זאת קלישאה נלוזה.
אהבתי מאוד, יופי של כתיבה!!!
פואמה לרגשות
הִנֵה כְּתֵפַיִיךְ מִתְעַגְלוֹת,
אֲנִי רוֹאָה אֶת שְׁתֵיהֵן בְּבַת אַחַת
מִתְלַכְּדוֹת אֶל צַוָוארֵךְ כְּמוֹ כַּד יְוָונִי
רואה כאן תנועת התגוננות
כַּמַה הַיוֹפִי הָזֶה כָּאַב בִּקְצוֹת הָרֶחֶם
אֵיךְ נָגְעוּ אֶצְבָּעוֹת הַעֲצַבִּים
שֶׁהִתְמַסְרוּ לְהִתְכַּוְוצוּיוֹת עוֹנֶג
סְמוּיוֹת.
האוקסימורון בכל משפט בולט, ומכך אנו למדים
שללא כאב - עצב - אכזבה
אין חשים בעוצמה את תחושת האהבה - תשוקה - רטט רגשות
כמו שקמצוץ מלח בעוגה מדגיש את מתיקותה
תודה יקירה
ארוך
ואינו אופייני לך כמדומני
שירת הלל
לאה
גרטה יקרה
תודה על דברייך המרגשים.
אני שמחה שאהבת את השיר
שושי
כַּמַה הַיוֹפִי הָזֶה כָּאַב בִּקְצוֹת הָרֶחֶם
אֵיךְ נָגְעוּ אֶצְבָּעוֹת הַעֲצַבִּים
שֶׁהִתְמַסְרוּ לְהִתְכַּוְוצוּיוֹת עוֹנֶג
סְמוּיוֹת.
שושי יקרה,
שיר אהבה יפיפה,
נוגע ומרגש
בין היפים שקראתי!
תודה,גרטה*
תודה רבה רונית.
ציור אפל וקצת מואר - אני - רמברנדט??
סתאאאם
ואווו שושי איזה עונג של שיר מלא באירוטיקה ונשגבות של מילים ומראות כמו ציור קצתו אפל קצתו של אור מלא בניגודים ובמראות של צבע.
אהבתי מאד מאד
אחר כך אשוב
רונית
שיר מדהים
מילים נוגעות
תודה.
פנינה יקרה, מאוד ריגשת אותי בדברייך.
מעניין שאת אומרת שהשיר קצת חידתי, ואני חשבתי שהוא לגמרי לא.
אני "מרשה" לך לקחת בבכל מידה שמתאימה לך לך:)
תודה
שושי
אף פעם לא מאוחר לכוכבים
וזה כבר נשמע שורה של שיר:)
שושי יקרה
שיר אהבה מהיפים שקראתי
ובאהבה כמו באהבה
נפרצים גבולות
הדמיון
החזיון
והכמהון
וקראתי מספר פעמים
כדי להבין יותר.
אך מה שאת מרשה
זה מה שאפשר לקחת.
ואסתפק במה שאת מעניקה
כי אני מרגישה מוצפת.
שושי יקרה,
לצערי נגמרו כוכבי,
אחזור לככב,
נעמה
תודה רבה על תגובתך הכובשת:)
גם אני אוהבת אותה...,
תודה
אֲצַיֵיר לָךְ עֲלָיו בִּלְשׁוֹן מִכְּחוֹלִי
קְדֵשׁוֹת בְּשַׁעֲשׁוּעֵיהֵן אוֹ צֵיד אַיָילִים.
כְּבָר עַכְשָׁיו בְּפִי מְתִיקוּת נְדִירָה
שושי יקרתי...
השארת אותי אלומת מילים.
עם הדימויים, ומילות השיר...
השארת בפי מתיקות נדירה,
וכובשת....
נפלא לי לשוטט בין מילות שירך.
להתעמק בכל מילה, לתרגמה לרגש.
ולהבין כמה השארת עלום, וחבוי בין המילים.
תודה לך יפתי.
עונג צרוף היה לי לבקרך..
אהבתי.
רִיַסִייךְ כְּשׁוּרַת רַקְדָנִיוֹת דַקוֹת וַאֲרוּכּוֹת.
.
התאהבתי בשורה הזאת שושי
נהדר! ו *
תודה אילניק
אכן, אחת מהן
תודה
האם זו השאלה?
כַּמַה הַיוֹפִי הָזֶה כָּאַב בִּקְצוֹת הָרֶחֶם
אֵיךְ נָגְעוּ אֶצְבָּעוֹת הַעֲצַבִּים
שֶׁהִתְמַסְרוּ לְהִתְכַּוְוצוּיוֹת עוֹנֶג
סְמוּיוֹת.
אֵיזוֹ תְמוּרָה נַתַתִי לָךְ?
כתבת "ואני שואלת" היכן השאלה?
לדעתי את זקוקה לצורת סימן קריאה-קריעה רגשי
אגב התעלמתי מכללי הניקוד והתרכזתי בחוויה העזה המסתתרת בין שורות ליבך ומטה
אירוטיקה במיטבה.
שמחה לענג אותך, שיווה
רות יקרה,
תודה על הביקור
שושי
יופי שושי
התפייטת במילים של עינוג ותחושה*
שוש יקרה,
מאד חושני, יפה, אבל קצת ארוך.
רות
יופי של שיר
עטוף בדימויים נפלאים
שזור בתיאורים פרטניים
כתיבה נהדרת..וקולחת..
*
זוהר,
תודה על תגובתך המרגשת, שמאוד נוכחת כאן
שושי
שושי,
אין לי מילים
כי יש לי תחושות חזקות בגוף
אני לא מינית במילותי כאן, פשוט חשה את השיר בגוף כי הוא אירוטי בעיני,
יש צורך להעמיק בו הרבה יותר מהתחושה הראשונית, החובקת
זהו עולם ומלואו,
הרגשתי צורך לנשום נשימה עמוקה אחריו,
הוא מאד נוכח לי
תודה,
תודה להוזה על התגובה האמנותית:)
מקסים!
תורם לך חיבוק אמנותי פרי מכחולי
מילותייך פנינים!
תבורכי