רוברט דה נירו

‎2

6 תגובות יום שני, 31/8/09, 10:59

רוברט דה נירו

Robert De Niro

(1943)

אחד משחקני האופי הגדולים בתולדותיה של הוליווד וללא ספק אחד החשובים והאהודים שבה.

רוברט דה נירו נולד בשנת 1943 ובתחילת שנות ה- 60 למד משחק אצל המורה המפורסמת סטלה אדלר בסטודיו למשחק. את צעדיו הראשונים בקריירה שלו כשחקן עשה דה נירו בתיאטרון, ותפקידו הראשון בקולנוע היה בשנת 1968 בסרט "ברכות"(68) בבימויו של בריאן דה פלמה איתו עשה דה נירו עוד 2 סרטים בסוף שנות ה- 60 ובתחילת שנות ה- 70. (אגב סרטו הראשון היה בסרטו של דה פלמה "מסיבת חתונה"(69) שצולם בשנת 63 אך יצא לאקרנים רק בשנת 69).

בשנת 73 לאחר שש שנים בהם כיכב ב- 8 סרטים שאף אחד מהם לא היה ללהיט ולא הביא לו פרסום או הערכה כשלהי, כיכב דה נירו בשני הסרטים הראשונים החשובים בחייו שהביאו לו את אור הזרקורים ואת הערכה הראשונית שלו בקריירה. הוא כיכב בסרט "הכה בתופים לאט"(73) שהביא לו הערכה רבה והוא אף זכה בפרס המבקרים של פסטיבל ניו יורק כשחקן המשנה הטוב ביותר, וחשוב יותר הוא כיכב לראשונה בסרטו של מרטין סקורסזה "רחובות זועמים"(73) בו גילם תפקיד של פושע זוטר ואלים לצידו של הארווי קייטל. הסרט שאומנם כשל אך זכה להערכה רבה, סימן את נקודת המפנה בקריירה של דה נירו וכאן גם נפתחה מערכת היחסים הקולנועית המוצלחת בין דה נירו לסקורסזה (דבר שבהמשך תקראו עליו).

לאחר שני סרטים מוצלחים שהביאו לו ביקורות טובות, לוהק דה נירו לתפקיד ויטו קורליאונה הצעיר בסרט ההמשך ל "סנדק" של פרנסיס פורד קופולה. תפקידו המצויין כדון קורליאונה הצעיר (שגולם בסרט הראשון בגאוניות על ידי מרלון ברנדו) הביאו לו פרסום רב והערכה רבה והוא זכה בפרס האוסקר כשחקן המשנה הטוב ביותר. בשנים הבאות הפך דה נירו לאחד משחקני האופי המובילים והפופולרים בהוליווד והוא כיכב בכמה מהסרטים החשובים ביותר שיצאו מהוליווד והוא כיכב בשורה של סרטים של במאים נחשבים כ: סקורסזה, ליאונה, ברטולוצ'י ו- קאזאן.

דה נירו כיכב בסרטו של מרטין סקורסזה "נהג מונית"(76) אחד הסרטים הטובים ביותר בהיסטוריה של הוליווד בו גילם תפקיד של חייל משוחרר ממלחמת וויאטנם המוצא עבודה במנהטן כנהג מונית ומנסה להישתלב בחברה. תפקידו המצויין בסרט הוא לדעת רבים אחד מפסגות המשחק בקולנוע האמריקאי והוא היה מועמד לפרס האוסקר ולפרס גלובוס הזהב, בסרט אגב אומר דה נירו את אחד השפטים המצוטטים ביותר בתולדות הקולנוע "אתה מדבר אלי?". הוא כיכב בסרטו עטור האוסקרים של מייקל צ'ימינו "צייד הצבאים"(78) אודות קבוצת חברים המתמודדים עם זוועות מלחמת וויאטנם (הסרט היה מועמד ל- 9 פרסי אוסקר (דה נירו היה מועמד לפרס גם כן) וזכה ב- 5 פרסים). הוא כיכב בסרטו של סקורסזה "השור הזועם"(80) בו גילם בגאוניות של ממש את דמותו של המתאגרף ג'ק לה מוטה שהיה אלוף העולם בסוף שנות ה- 40. דה נירו שהעלה למשקלו יותר משלושים קילו ולמד להתאגרף זכה בפרס האוסקר ובפרס גלובוס הזהב.

בשנות ה- 80 המשיך דה נירו את רצף הופעותיו המעולות בשורה של סרטים חשובים ומוצלחים, הוא כיכב בתפקיד רופרט פפקין, בדרן כושל החוטף בדרן ידוע על מנת להפוך למפורסם בסרטו המעולה של סקורסזה "מלך הקומדיה"(82) בו כיכב לצד ג'רי לואיס, הוא כיכב ביצירת המופת של סרג'יו ליאונה, סאגת המאפיה האדירה "היו זמנים באמריקה"(84), הוא כיכב בתפקיד מישנה בסרטו של טרי גיליאם "ברזיל"(85) ובתפקיד השטן בסרטו של אלן פארקר "ליבו של אנג'ל"(86), הוא כיכב בתפקיד אל קאפונה בסרטו המופתי של הבמאי בריאן דה פלמה "הבלתי משוחדים"(87) בו שב והעלה למשקלו למעלה מ- 30 קילו לגילום התפקיד והוא כיכב לראשונה בחייו בתפקיד קומי בסרטו המבריק של הבמאי מרטין ברסט "מרדף חצות"(88).

שנות ה- 90 התחילו בסערה בחייו המקצועיים של דה נירו. הוא שב לשתף פעולה אם סקורסזה בשני סרטי מופת שזכו להצלחה קופתית גדולה ולהערכה ופרסים רבים, "החברה הטובים"(90) סאגת המאפיה המושלמת בו כיכב לצד ג'ו פשי ו- רי ליאוטה ו- "פסגת הפחד"(91) גירסה חדשה למותחן ישן משנות ה- 60 בכיכובם של גרגורי פק ו- רוברט מיצ'אם. בסרט הופיע דה נירו בתפקיד פושע פסיכופט המשתחרר מהכלא ומבקש נקמה בעורך דין שלו. הוא כיכב בסרטה המצויין של הבמאית פני מרשל "התעוררות"(90) בו כיכב לצד רובין וויליאמס והיה מועמד לפרס האוסקר על תפקידו המצויין, ולראשונה בחייו הוא ביים סרט בשם "סיפור מרובע ברונקס"(93) שזכה להצלחה חלקית ולהערכה רבה אצל המבקרים. בשנת 95 שב דה נירו ושיתף פעולה בפעם האחרונה עם סקורסזה בסרט "קזינו"(95) שזכה להצלחה חלקית ולביקורות מעורבות (למרות שאם השנים המבקרים רואים בסרט יצירה חשובה וסרט מצויין), ובשנים הבאות היה נראה כאילו דה נירו איבד את דרכו בקולנוע. הוא החל להופיע בשורה של סרטים בעיקר סרטי פעולה וקומדיות שחלקם הגדול אינו תואם את מידותיו כשחקן אופי רב מעלה.

לצד סרטים כמו "היט"(95) שהיה מפגש פסגה בינו לבין אל פאצ'ינו, "לכשכש בכלב"(97) שהיה מפגש פסגה בין דה נירו לבין דסטין הופמן, "רונין"(98) סרט הפעולה המוצלח של הבמאי ג'ון פרנקנהיימר ו- "בוא נדבר על זה"(99) בו גילם תפקיד קומי נפלא של מאפיונר הסובל מהתמוטטות עצבים לצד בילי קריסטל, כיכב דה נירו בסדרה של סרטים לא מוצלחים שלמרות שהוא תמיד משחק טוב הסרטים היו בינוניים בהם "המעריץ"(96), "גברים עם כבוד"(2000), "15 דקות"(2001), "עיר ליד הים"(2002), "שואוטיים"(2002), "בוא שוב נדבר על זה"(2002) ו- "משחקים מסוכנים"(2004) שבכולם למרות ששוב הוא תמיד משחק טוב הם סרטים שאינם תואמים שחקן אופי גדול כמותו. נראה כאילו או שדה נירו אינו מצליח למצוא תפקידים טובים או שהוא מאס במשחק בתפקידים גדולים. אפילו מפגש הפסגה הנוסף בין דה נירו לפאצ'ינו בסרט "רצח מוצדק"(2008) התברר כסרט גרוע במיוחד.

הסרט היחידי חשוב שבו כיכב דה נירו במהלך שנות ה- 2000 היה אומנם בסרט די בינוני בשם "הפריצה"(2001) אך הסרט חשוב מכיוון שהוא היה מפגש פיסגה משולש בין שלושה דורות של שחקני אופי גדולים, דה נירו, ברנדו ו- אדוארד נורטון הנחשב לאחד משחקני האופי הצעירים המובילים כיום בהוליווד.

אין ספק ששיתוף הפעולה בין דה נירו לבין הבמאי מרטין סקורסזה הוא אחד החשובים והטובים שהיו בהוליווד. סקורסזה מצא בדה נירו את השחקן המושלם היכול לשנות את עורו מסרט לסרט ולהעניק לדמויות מגע מיוחד של שחקן אופי גדול. דה נירו הופיע בסרטיו הטובים ביותר של סקורסזה (סה"כ ב- 8 סרטים) בהם "רחובות זועמים"(73), "נהג מונית"(76), "ניו יורק ניו יורק"(77), "השור הזועם"(80), "מלך הקומדיה"(82), "החברה הטובים"(90), "פסגת הפחד"(91) ו-"קזינו"(95).

בשנותיו הראשונות כשחקן (שנות ה- 70, 80 ותחילת שנות ה- 90) היה ידוע דה נירו כשחקן פרפקציוניסט הלוקח ברצינות רבה את תפקידיו. הוא למד ארבע חודשים שלמים לדבר איטלקית במבטא סיציליאני לתפקידו כויטו קורליאונה בסרט "הסנדק חלק ב' "(74), אגב בסרט הוא מדבר רק באיטלקית, הוא העלה 30 קילו ולמד להיתאגרף באופן מקצועי לגילום דמותו של ג'ק לה מוטה בסרט "השור הזועם"(80), הוא למד לנגן באופן מושלם על סגסופון לכבוד הסרט "ניו יורק ניו יורק"(77), הוא שב והעלה 30 קילו למשקלו לגילום דמותו של אל קאפונה בסרט "הבלתי משוחדים"(87) והוא התאמן, הרזה והפך לשרירי במיוחד לסרט "פסגת הפחד"(91) ומי שראה את הסרט רואו בבירור את גופו השרירי של דה נירו. דה נירו הוא שחקן אופי הנכנס לעורן של הדמויות אותן הוא מגלם, לומד אותם ואת הסביבה שלהם ופשוט לובש על עצמו את הדמות ללא פשרות.

בחייו האישיים דה נירו הוא אדם מאוד סגור וסרבן ראיונות, הוא היה נשוי מספר פעמים (בעיקר לנשים שחומות עור), הוא בעל מספר מסעדות, תומך פוליטי מוצהר (הוא תמך בקלינטון ובאל גור), הוא מפיק סרטים (הוא הפיק מעל ל- 30 סרטים בהם "לפגוש את ההורים 1+2", "לכשכש בכלב") וביים 2 סרטים (סיפור מרובע ברונקס ו- שומר המדינה) והוא כיכב ביותר מ- 70 סרטים (הוא עדיין מופיע ופעיל מאוד).

למרות שדה נירו לא הופיע בשום תפקיד טוב באמת מאז אמצע שנות ה-90, הוא עדין נחשב לשחקן פופולרי ולאחד השחקנים המוערכים והטובים בהוליווד, הוא המופיע מידי שנה במספר סרטים, שחלקם אגב זוכים להצלחה קופתית דה גדולה לדוגמא "פגוש את ההורים"(2000) הרוויח בארה"ב בלבד למעלה מ- 160 מיליון דולר וסרט ההמשך גרף למעלה מ- 270 מיליון דולר, "תפוס תכריש"(2004) סרט בדיבובו גרף למעלה מ- 160 מיליון דולר בארה"ב ו- "בוא נדבר על זה"(99) גרף למעלה מ- 100 מיליון דולר.

דה נירו שחקן אופי גדול ומשובח שהפגין משחק חזק ורב עוצמה בשורה של תפקידים גדולים ובלתי נשכחים בהם הפגין כישרון אדיר, אנרגיות, כריזמה ועוצמה וכיכב בכמה מסרטיה החשובים והטובים של הוליווד בהם "הסנדק חלק ב' "(74), "נהג מונית"(76), "צייד הצבאים"(78), "השור הזועם"(80), "היו זמנים באמריקה"(84), "הבלתי משוחדים"(87), "החברה הטובים"(90) ו- "פסגת הפחד"(91), הוא היה מועמד לפרס האוסקר 6 פעמים וזכה בפרס פעמים (הסנדק חלק ב' ו- השור הזועם) והוא היה מועמד לפרס גלובוס הזהב 8 פעמים וזכה בפרס פעם אחת (השור הזועם).