זה לא שהסרט לא היה מעולה, בשחור לבן אמנותי. וזה לא שלא נהניתי לשוחח עליו, ועל הגל החדש, בכלל, תוך כדי עישון ג'וינט באווירה אינטלקטואלית נעימה. באמת שהיה נחמד. ודיברנו גם על פוליטיקה, קצת, ועל ספרות. אבל היד שלי היתה על הרגל שלך רוב השיחה. בהתחלה על החצאית, אחר כך על החלק החשוף של הירך. עכשיו קצת מתחת לחצאית.

וכשדיברת על הכתבה של אורי קליין, אפרופו הסרט, אני הגנבתי מבט למחשוף שלך, ותהיתי אם את אוהבת שנושכים את הפטמות שלך, או מעדיפה שיונקים בעדינות. וכשהמשכת לדבר על הספר של נטליה גינצבורג כשהיד שלי כבר ליטפה את קו התחתונים שלך, חשבתי בעיקר על ההצהרה שבלבישת חוטיני לערב כזה. 

וכשאמרת שאת לא מתחברת לסרטים של טרנטינו התכופפתי לצוואר שלך ונישקתי ונשכתי, ועברתי לנגוס בשפה התחתונה שלך כשהיד שלי פלשה לתחתונים שלך וחפנה ישבן עסיסי ומלא. ואחר כך כשתפסת את התחת שלי ומשכת אותי חזק יותר לתוכך, חשבתי שזה טיעון הרבה יותר מוצלח. וכשהפכת אותי על הגב והתחלת למצוץ לי בעצמה ונחישות, חופנת את הביצים שלי ביד אחת, ניסיתי לא לגמור, וחשבתי שזה שימוש ראוי הרבה יותר לשפתיים, ללשון, לגרון. 

וכשהעמדתי אותך על ארבע, כמו שאני אוהב, וזיינתי אותך חזק מאחורה, כשאת דוחקת את האגן שלך חזרה לעומתי חזק לא פחות, חשבתי שהנה, עכשיו אנחנו באמת מדברים.