בחלק הראשון של הפוסט הצעתי: "דרך ארץ קדמה לתורה", קודם כל ולפני הכול – "דרך ארץ". יש לחנך לערכי יסוד בסיסיים ומקובלים על כל אחד ואחת.
ערכים של "כבוד לתרבות ולמורשת המקומית (במקרה שלנו – התרבות היהודית)", "אהבת העם", "אהבת המולדת", "אהבת הזולת", "כבוד לאנשים מבוגרים", "כִבוד אב ואם", "התחשבות בזולת וברגשותיו", "אהבה וכבוד לחיי ולצומח", "שמירה על ערכי הטבע", "הגנה על החלש והחריג", "חינוך לנתינה מעצמך - עזרה הדדית והתנדבות למען הכלל והחלש", "שמירה ואי השחתה של רכוש הזולת, פרטי וציבורי", "הצניעות כדרך חיים", "שלילת הגאווה והשחצנות", "דיבור עם הזולת בצורה מכובדת ונקייה", "נאמנות מוחלטת, עזרה ויחס לבן/בת הזוג ושמירה על אחדות וחוזק היחידה הבין-זוגית", ועוד ועוד.ערכים אלו יהיו בראש סולם החשיבות והעדיפות של מוסדות החינוך, ובנוסף, ילמד בית הספר, כמו שעשה עד היום, לתעודת הבגרות ויכין ויכשיר את בוגריו לאוניברסיטה.
האם אני מאמין שהדבר אפשרי, האם אני מאמין שניתן לחנך לערכים "הומאניים, רציונאליים ודמוקרטיים" ללא תלות באמונה? לא ולא, בשום פנים ואופן לא!
הִצעתי: "דרך ארץ קדמה לתורה", "קדמה", בתנאי שהדבר ילווה ביראת שמים. וכבר אמר, ראשון המאמינים, אברהם אבינו עליו השלום (בראשית כ, יא): וַיּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִי"ם בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי, אם אין יראת אלוקים אדם מסוגל להרוג את חברו סתם ככה, כי בא לו, מה יש, למה לא? האם הוא חייב למישהו משהו? מי יגיד לו מה לעשות?
וכבר היה לפני כמה וכמה שנים שר חינוך "נאור ומתקדם", פרופסור אמנון רובינשטיין, שניסה לחנך בדרך "דמוקרטית" ללא אמונה, וכולם רואים ויודעים את התוצאות!
האם ידוע לכם שב"אנציקלופדיה העברית" (זאת הישנה והטובה) אין בכלל ערך "אלימות", לפני שהתחילו לחנך בשיטות "הומאניות, רציונאליות ודמוקרטיות" "מתקדמות" לא ידעו בכלל מה זה אלימות, ולא היה צריך לכך ערך באנציקלופדיה!
על כן חינוך לערכים, לדעתי, חייב לבוא בשילוב עם חינוך ליראת שמים. כי אם אדם אינו ירא מכלום למה שלא ירצח, למה שלא יגנוב, למה שלא יאנוס, למה שלא ירמה, למה שבכלל יכבד מישהו או משהו וכו' וכו'? על כן, אם חפצי חיים וחינוך אנחנו, אין לנו דרך אחרת אלא לשוב לדרך תורתנו הקדושה, דרך שבה החזיקו אבותינו ואמהותינו הקדושים מדורי דורות.
אמנם בבואנו לשוב לדרך התורה הקדושה עלינו לדעת כי גם כאן יש אך רק דרך אמיתית אחת, ואסביר את דברי:
ה"חפץ חיים" זצ"ל (הידוע בחיבורו ההלכתי המפורסם "משנה ברורה" על ה"שולחן ערוך", חלק "אורח חיים", חיבור המקובל על כל זרמי היהדות) המשיל משל, ובו הִסביר את הפסוק תּוֹרַת יְהוָ"ה תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ (תהלים יט, ח):
אדם אחד חשקה נפשו לשתות אלכוהול. הלך לבית המרקחת וביקש מהרוקח שימכור לו בקבוק אלכוהול.
כמובן שהרוקח נתן לו בקבוק אלכוהול נקי וטהור במאת האחוזים, שאם לא כן היה הרוקח מתחייב בקנס בשל מכירת דבר שאינו טהור.
לקח אותו האדם את בקבוק האלכוהול לביתו, ושם מזג ממנו כוסית ושתה אותה. אולם כשהגיע האלכוהול לחיכו, מיד ירק אותו מפיו. כי מכיוון שלא היה מורגל במשקה זה, היה המשקה חזק מידי עבורו, ולא היה יכול לשתות ממנו.
מה עשה?הוסיף מעט מים למשקה, ושוב ניסה לשתותו, ושוב היה המשקה חזק עבורו. וכך היה מוסיף מים למשקה, ומנסה לשתותו, וחוזר חלילה, עד שעלתה בידו מין תערובת של מים ואלכוהול, שאותה היה מסוגל אותו האדם לשתות.
האם המשקה שהכין לעצמו אותו האדם הוא אלכוהול?
ודאי שלא.
מה שאותו אדם שותה, הוא מין משקה, לא טהור, של מים ואלכוהול, שהכין בעצמו ולעצמו, ע"י ערבוב מים באלכוהול.
מחמת שאינו מורגל באלכוהול, הוא אינו מסוגל לשתות אלכוהול טהור ונקי, לכן הוא מערבב אותו עד לקבלת משקה שיענה לטעמו.
אולם צריך אותו אדם לדעת, כי אלכוהול הוא אך ורק אותו משקה נקי וטהור במאת האחוזים, אשר מסר לו הרוקח, ומה שהוא שותה אינו הדבר האמיתי, הטהור והנקי. ואם אינו יודע זאת, הרי הוא משלה ומרמה את עצמו שהוא שותה אלכוהול, ולמעשה שותה משהו אחר.
ועל פי משל זה הסביר ה"חפץ חיים" זצ"ל את הפסוק: תּוֹרַת יְהוָ"ה תְּמִימָה. בהר סיני קיבלנו מהקב"ה עצמו תורה טהורה, תורה המכילה תרי"ג (613) מצוות. רמ"ח (248) מצוות עשה, ושס"ה (365) מצוות לא תעשה.
והנה יש אנשים המתחכמים ואומרים: התורה יותר מידי מחמירה, יותר מידי קשה עבורנו. איננו יכולים לקיימה כמות שהיא, יש להכניס בה שינויים ולהתאימה לדורנו.
ואז הם באים משנים ומעוותים את התורה הקדושה: חלק מהאסור מותר בחלקו, חלק אחר מותר לחלוטין. חלק ממצוות העשה אין צורך לעשותם היום וכך הלאה, עד אשר התורה עונה על הרצון האישי שלהם.
האם ה"תורה" שאותם אנשים "רקחו" לעצמם, היא התורה שקבלנו מהקב"ה עצמו בהר סיני?
ודאי שלא.
הדבר שאותם אנשים "רקחו" לעצמם, אינו הדבר האמיתי והטהור, אלא דבר שהוא ערבוב "טוב" ב"רע".
אותם אנשים צריכים לדעת, כי התורה היא, אך ורק אותה תורה נקייה וטהורה במאת האחוזים, אשר מסר לנו הקב"ה בהר סיני, ומה שבידם אינו הדבר האמיתי, הטהור והנקי. ואם אינם יודעים זאת, הרי הם משלים ומרמים את עצמם, ואת זולתם, שבידם תורה, ולמעשה בידם משהו אחר, משהו זר.
וזהו, תּוֹרַת יְהוָ"ה, התורה שקיבלנו מאת הקב"ה עצמו בהר סיני, תְּמִימָה, רק כשהיא תְּמִימָה, כלומר שלימה. ללא שום שינוי, ולו הקטן ביותר, אזי היא, ורק היא, מְשִׁיבַת נָפֶשׁ.
אין לנו דרך אחרת! |