כולנו, או לפחות רובנו, עוקבים בחלחלה אחרי סיפורם העצוב של הנערים האתיופים בפתח תקווה שאף בית ספר לא רוצה לקלוט . זו גזענות לשמה אנו מסננים לעצמנו ומתביישים להסתכל במראה של החברה הישראלית.אבל מסתבר שהגזענות ככל שהיא מכוערת היא רק המנה הראשונה בסיפור שהוא הרבה יותר מזה.אף אחד לא רוצה לקלוט אותם אמרנו? לא מדוייק. בתי הספר הממלכתיים מוכנים  אבל לשם אסור להם ללכת(!!).  כן, שמעתם נכון, פשוט אסור להם ללכת.

זה נשמע הזוי ומקומם גם יחד אבל כדאי להבין את המציאות העקומה בה אנו חיים שמשאירה את אותם נערים בתחושת דחייה נוראית וללא פתרון.לנערים הללו מותר ללמוד רק בבתי ספר תורניים ובשום פנים באופן לא באלו הממלכתיים, אפילו הדתיים-ממלכתיים,ומי החליט את זה? ניחשתם נכון,הרבנות הדתית. אייך זה יכול להיות תשאלו את עצמכם? ובכן פשוט מאוד. אם לא יעשו כרצונה של הרבנות הם לא יקבלו אישור על גיור כהלכה.לא רק מגזענות סובלים הנערים האומללים הללו אלא גם מסחטנות. כך מבטיחה לעצמה הרבנות שכל אותם עולים יגדלו בעל כורחם להיות דתיים אדוקים.על חופש בחירה אף אחד לא שמע במקרה של האתיופים.

הדרישה המרכזית בגיור על פי ההלכה היא קבלת מצוות אך במקרה של ילדים עד גיל 13, הגיור נעשה"על דעת בתי הדין". כלומר, הדיינים ברבנות יקבעו לבדם מי יהיה ראוי לגיור ומי לא.

שר החינוך פנה לרב שלמה עמר שיאפשר את קליטתם בבתי ספר ממלכתיים אך זה השיב לו שאינו יכול לאשר את בקשתו. משרד החינוך, כך נאמר בהודעה, מחפש פתרון אחר. ואני שואל, מי לעזאזל הריבון כאן? השר או הרב?!

ועוד לא אמרנו כלום על חוק נהרי שמפרק לאט ובבטחה את החינוך הממלכתי בישראל.