לכל אדם זכות טבעית לבלות את אחרית ימיו ברווחה מינימלית. האבחנה בין ניצולי מחנות לאלו שברחו שנתיים לפני כן או לאלו שבמקרה היו מעבר לגבול או במדינות ערב מעבירה בי בחילה. הסלקציה המיותרת הזו מזמינה לא רק גזענות אלא גם סחר בעוד תעודת סעד (כמו הסחר שהתפתח בתעודות נכה, למשל). כן, לתת לכל הקשישים העניים הללו קצבת כבוד עצמי יעלה הרבה כסף, אולי אפילו במחיר של איזה טנק או שניים, או משרד ממשלתי זה או אחר, אבל זה כדאי. אפשר אפילו להפוך את העזרה להם ליעד לשרות לאומי. נדמה לי שיותר אפילו ממה שירוויחו מכך הקשישים ירוויחו הצעירים.

באותה נשימה הייתי שמח לראות את כל הלוביסטים נעלמים, בין אם הם מטעם עצמם או מטעם אחרים. נכון, אנשים כמו גיא מרוז עושים עבודת קודש, אבל על כל גיא יש חמישים מעכערים, יחצ"נים או סתם שמחפשים לקבל ציון טוב מחבריהם דרך תרומה של 10 שקלים לעמותת ניצולים זו או אחרת תוך כדי אזכור מגלגל עיניים.

ההזניה הכוללת של השואה מפחיתה מעוצמתה ומכבודינו. יהודים אשר מנפנפים בטלאי הצהוב, או שסוחרים בו, מביישים את זכר השואה ואת כבוד קורבנותיה. די.